כרגע מתבצע בישראל ניסוי חברתי/תקשורתי יחיד במינו - עד כמה הבוחר הישראלי המטפורי ניתן להטפשה או עד כמה הוא עינייני בשיקוליו. המשתתפים במישחק הם אב הבית לשעבר במעון ראש הממשלה מני נפתלי, שיש לו מחלוקת על תנאי השכר והפרישה שלו מתפקידו כאב הבית, במשך כ 20 חודשים, בשנים 2012-13. עיתון ידיעות אחרונות, מערכת בחירות מתלהטת וקושי לייצר ולנסח סדר יום אמיתי חליפי.
את המהלך המשפטי שלו נגד מעון ראש הממשלה מלווה מני נפתלי בתצהירים שבהם מתוארת אשת ראש הממשלה, לא ראש הממשלה עצמו, כאשה אובססיבית ולא שפויה שמהלכת איימים על הצוות וניתפלת לזוטות. אני מניח שאכן לעבוד בבית ראש הממשלה יכול להיות, יתכן שגם היה, סיוט לא קטן. כל פעם משחרר מני נפתלי, באמצעות תצהיר, תלונה או מכתב אנקדוטה הזויה חדשה מחייו שם - פעם זה צעקות, פעם רמז לשתיינות, פעם דרישות מופרזות ולאחרונה טענה על גניבת דמי החזר מבקבוקים ש"השתיינית", כפי שנירמז בפירסום קודם ומתוזמן, לקחה לעצמה במקום להחזיר לקופת הניהול של בית ראש הממשלה. בלי להיכנס לגופו של עיניין אף אחת מהטענות והתלונות טרם הגיע לבירור משפטי ובדרך כלל, ממיקרים קודמים בבית ראש הממשלה, כשהתצהירים והטענות ניבדקו התגלה שהרבה מהניטען הוצא מכל פרופורציה ומכל הקשר - כרגע אנחנו לא יודעים. את כל הטענות, תיזמונן, פירסומן, מינופן לראש הכותרות והפעלת לחץ פופוליסטי על הרשויות החוקרות לפתוח מיד בחקירה נגד ה"עבריינית" שרה נתניהו, בעקיפין נגד ביבי עצמו, נטל על עצמו עיתון 'ידיעות אחרונות' שמקדיש את עצמו כבר שנים להכפשת ביבי וסילוקו מהשילטון. הפוליטיקאים, כמצופה בעידן של בחירות, מעצימים את הכותרות ביצירת תהודה נוספת - הם דורשים חקירה כאן ועכשיו על "פרשת הבקבוקים" שכל מה שיש לנו עליה הוא תלונה של אב הבית הנתון בסכסוך שלא חשב בזמן אמת שהוא עצמו שותף לאיזה דבר עבירה.
מול כל שיקולי האמת שצריכים להטריד את עם ישראל - האם הגרעין האיראני הוא בכלל איום, איזה איום - קיומי או מיטרדי, כיצד מתמודדים עם המזה"ת המתפורר שבו משקל השחקנים המדינתיים פחות מזה של השחקנים הלא מדינתיים - חיזבאללה משפיע יותר ממשלת לבנון, דאע"ש וג'בהת אל נוסרה יותר ממשלת סוריה, המליציות הפרו איראניות בעיראק ותימן יותר מהממשלות באותן מדינות וכך בלוב. אפילו שלוחת דאע"ש בסיני מנטרלת את ממשלת מצרים והחמאס בעזה את הרשות הפלשתינית. כיצד מתמודדים עם התאסלמות אירופה, משפטיזציה של הסכסוך עם הפלשתינים, מתחזקים את הקשר עם ארה"ב ברמה הגבוהה ביותר האפשרית - כיצד מתמודדים עם אירופה הדועכת ובונים תשתית מדינית וכלכלית בדרום מזרח אסיה וכיצד מבטיחים את הצמיחה הכלכלית והצדק החברתי בישראל. מול כל אותם שיקולים שיקבעו את עתידנו יש מאמץ מאורגן שנחליט רק על פי "משבר הבקבוקים" שאין לו נגיעה לכל אלה. אני יותר מחושד שכשפוליטיקאי עוסק עיסוק יתר ב"פרשת הבקבוקים", מוזן ומזין את הרכילות הלאומית, ומצפה מאיתנו להחליט על גורלנו לפיה, אין לו מצע אמיתי לכל מה שמניתי לעיל, הוא לא מעוניין להתייחס ולהיגרר לוויכוח על המציאות המורכבת - אין לו מה לומר או להציע למהות העיניין והא מתייחס לקהל שומעיו כציבור אידיוטים שדי להם ברכילות ברמתה הנמוכה ביותר כדי לקבוע את עתידם.
עכשיו השאלה הגדולה היא מה יעלה הניסוי בתוצאותיו. האם די לרובנו בטענות נגועות באינטרסים, עדיין לא בדוקות, ששרה "גנבה" כסף של מיחזור בקבוקים כדי להחליט על עתידנו או שאנחנו גם מצפים לתשובות יותר רציניות - למשל כדוגמית מה נעשה היה ואם ירדן תתמוטט - תסריט סביר לכל הדעות בארבע השנים הקרובות. הניסוי החברתי במערכת הבחירות הנוכחית יקבע האם צדקו אלו שטוענים שההמונים מטומטמים - צריך לפטם אותם ברכילות זולה, שכל טענה שחוזרים אליה מספיק פעמים הופכת בתודעת ההמונים לעובדה או- לחילופין - שהעם תבוני - הוא רוצה גם תשובות, אפילו הן מוגבלות, כיצד יש להתמודד עם העתיד. הרי שום דבר שנאמר ב"פרשת הבקבוקים" לא מעיד על יכולתו של הדובר להתמודד עם איזו בעיה שהעתיד צופן לישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה