יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

המפלה

הלילה דחתה מועצת הביטחון של האו"מ את ההצעה הפלשתינית לפתרון כפוי של הסכסוך בתוך שנה מאחר שרק 8 מדינות, מתוך המינימום של 9 מדינות הנידרש להעברת החלטה במועצת הביטחון, הצביעו בעדה. בכך נמנע מארה"ב ווטו מביך. בארץ חגגו מפלה לפלשתינים והישג לישראל - המציאות הפוכה לגמרי. ההישג הוא רק בכך שהמפלה הישראלית לא היתה קשה וצורבת אלא, איך נאמר, קשה ולא צורבת.


ראשית לגבי עצם ההחלטה - ההצעה הצרפתית המקורית, מלפני כשלושה חודשים, להביא את הסכסוך למועצת הביטחון של האו"מ ולאכוף הסדר "אחת ולתמיד" בתוך שנתיים לא עוררה בי דאגה מיוחדת, היא דיברה על שתי מדינות לשני עמים, בתחילה הוזכר אפילו במפורש העם היהודי, על זכות ישראל לחיות בביטחון ושלום ועקפה את העיסוק בסוגיית הפליטים אותה, לדעת הצרפתים דאז (לפני שלושה חודשים) יש לפתור במאמץ בינ"ל משותף.  ההצעה, להבנתי, לא התיישבה עם מטרת הברזל של הפלשתינים לחסל את מדינת ישראל.


מאז זרמו מים רבים בירדן ובנהרות אירופה. ההצעה הפלשתינית המעודכנת למועצת הביטחון הכילה את כל הדרישות הפלשתיניות הקיצוניות ביותר והתעלמה לחלוטין מזהותה היהודית של ישראל, מזכות ההגדרה העצמית שלנו, היא עסקה רק! בזכות ההגדרה העצמית הפלשתינית. היא התעלמה לחלוטין מצרכי הביטחון הכי בסיסיים של ישראל והגדירה את ירושלים  המזרחית כבירת פלשתין. ניראה תמים אלא שאין אף החלטה בין לאומית, ולו אחת, שמכירה בירושלים כבירת מדינת ישראל. בכך התכוונו הפלשתינים לייצר משוואה שרק לפלשתינים יש איזו זכות להשתמש בירושלים כבירה. בעיית הפליטים, על פי ההצעה הפלשתינית הייתה אמורה להיפתר באופן צודק, מישפט שמשאיר פתוח את השאלה מהו פיתרון צודק, אך מיד יש הגדרה לצדק: "בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית" - החלטה מ 12/12/1948, הקוראת להשיב את כל הפלשתינים "למקומות מהם גורשו" ולשלם להם פיצויים על הנזק הכלכלי והאישי שניגרם להם.  ההצעה הייתה בעצם הנוסחה הפלשתינית לא רק לחיסול זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אלא לחיסול של מדינת ישראל ממש. כבר כתבתי בעבר שאיזכור המשפט "בהתאם להחלטה 194" המופיע בכל מסמכי החזון הפלשתיני, כולל מסמך ג'נבה, אינו אלא נוסחה לחיסול ישראל ולא נוסחה להסדר כולשהו.


מכאן לרווחי הפלשתינים -
א. ההצעה היא הפרה מוחלטת של הסכמי אוסלו המסדירים את היחסים בינינו לפלשתינים הקובעים שכל מחלוקת תיושב במו"מ בין הצדדים. מדינות נימקו את הצבעת הנגד שלהן או את ההימנעות בכך "שההצעה מתעלמת מצרכי הביטחון של ישראל", "פוגעת באפשרות להגיע להסדר במו"מ" או "לוח הזמנים קצר מדי ולא ישים" (בריטניה) אבל אף מדינה לא התייחסה להפרה של הסכם חתום בידי הפלשתינים. אותן מדינות בעתיד ידרשו מאיתנו לשים יהבנו על הסכמים חתומים. הפלשתינים לא רק קיבלו פטור מכיבוד הסכמים, הם קיבלו עידוד לא לקיימם בעתיד.  
ב. הדיון באו"ם וההצבעה לאחריה לא הטילו על הפלשינים ולו קורטוב של אחריות להעדר הסדר בינינו לפלשתינים וקיבעו מוסכמה שהעדר הסדר הוא "אטומטית" אשמה ישראלית. זאת למרות שכל עיון בהצעה, כפי שהפלשתינים הציגו אותה, מסביר לכל קשה הבנה למה אין הסדר - ההצעה לא דיברה על הסדר אלא על חיסול ישראל והעולם קיבל שישראל אשמה שלא הגיעה להסדר המוביל לחיסולה.
ג. למרות שההצעה לא דמתה להצעה הצרפתית המקורית והתוותה דרך לחיסול ישראל  תמכו בה צרפת ולוכסמבורג ונימנעו ליטא ובריטניה. לא נישמעה מאירופה אף בת קול מדינית נגד הרעיון שמועצת הביטחון של האו"מ תצביע על חיסול הדרגתי ומתמשך של אחת מחברותיה.  
ד. הדיון התנהל כאילו מנותק מהמזה"ת שמשדר שאין לסכסוך יד ורגל בשפיכות הדמים הנוראית באזור - סיסמת דאע"ש אינה"מוות ליהודים" למרות שהם שונאים יהודים ואוהבים לערוף אותם אלא "מוות לסייקס-פיקו". הדיון במועצת הביטחון התעלם  מהכישלון של הרשות הפלשתינית לייצר מראית עין של אחדות לאומית ומשילות.
ה. עצם הדיון במועצת הביטחון מייצג "השתלטות" פלשתינית, מנותקת ולא מחוברת למציאות, על סדר היום האזורי משל הסכסוך הוא לב העיניינים כאן. הליגה הערבית שמאגדת מדינות רבות שכבר לא קיימות כמדינות - עיראק, סוריה, לבנון, לוב, סודן, סומליה ותימן ומדינות שקיומן על בלימה כמו ירדן, בחריין, כוויית ואיחוד האמירויות הובילה מהלך שמחזיר את הפלשתינים למרכז הבמה ממנה הורחקו בלחץ המאורעות.


היות והמאבק הבינ"ל מול הפלשתינים לא הסתיים אי אפשר להתעלם מהתשתית שהפלשתינים בנו להמשך המאבק:
א.  פטור מעמידה בהסכמים מול ישראל:
ב. פטור מוחלט מהצורך להוכיח איזו משילות שהיא על פלשתין העתידית היה ותוקם ופטור מאחריות על הנעשה בחלק משטחם או בכולו.
ג. העמדת ישראל בעמדת "האשם האוטומטי" לעובדה שהסכסוך לא ניפתר עד כה. אף מדינה במועצת הביטחון אפילו לא רמזה על מאמצי וויתורי ישראל בעבר למען הסדר עם הפלשתינים.
ד. השלמה אירופאית, חלקה פעילה וחלקה במובלע, שאין לישראל זכות להגדרה עצמית ובטח לא זכות להיות "מדינה יהודית" או "מדינת היהודים".
ה. צרפת נטלה על עצמה להמשיך ולהוביל את המאמץ הפלשתיני להסדר כפוי לחיסולה של ישראל - נציג צרפת אמר במפורש ש"צרפת תמשיך לנסות במועצת הביטחון ובמוסדות בינ"ל להביא לשלום בין ישראל לפלשתינים - הוא לא דיבר על לנסות להביא את הפלשתינים להידברות או להבטיח את ביטחון ישראל.
ו. מיצוב הפלשתינים כיוזמים בעמדת זינוק נהדרת להמשך המאבק הבין לאומי להדרת ישראל ולחיסול הלגיטימציה שלה.  
ז. השתלטות מחודשת, ולו זמנית, של הפלשתינים על סדר היום העולמי.

יש כאלו אצלנו שדיברו בהתלהבות על "תבוסה פלשתינית" - ניבצר מהם לראות שמדובר סך הכל בקרב בלימה מוצלח במערכה שבה אנחנו מפסידים והבלימה אינה אלא "ניצחון פירוס".  אודה - אני מאד מודאג וגם לשמאל אין פיתרונים כי הרי גם הם לא מסכימים לחיסול ישראל. הפיתרון הוא ביוזמה ישראלית ועל זה כבר כתבתי בעבר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה