לפני יומיים הדליפו הסנטורים הרפובליקנים לינדזי גרהם וג'ון מקיין, יריבים מרים של ממשל אובאמה בארה"ב, שמזכיר המדינה ג'ון קרי, בתדרוך סגור ל 15 סנטורים, אמר שמדיניות ארה"ב בסוריה, בהקשר של פירוק סוריה מנשק כימי, נכשלה וכי על ארה"ב לבחון מחדש את שאלת חימוש המורדים הלאומיים, להבדיל מהמורדים המוסלמים. הידיעה פורסמה בוושינגטון פוסט ועוד 2 עיתונים חשובים מה שמוסיף לה נופך של אמינות. גון קרי מיהר להכחיש את הנאמר בין השאר משום שאם הדברים נכונים יש בהם משום ביקורת על הנשיא אובאמה ומדיניותו בסוריה. ג'ון קרי דחף מתחילת כהונתו בינואר 2013 לחמש את המורדים בסוריה בניגוד לדעתו של הנשיא ודחף לתקיפה בסוריה בעיקבות השימוש הנירחב בנשק כימי מצד צבאו של בשאר אסאד נגד שכונות של מורדים במזרח דמשק באמצע אוגוסט 2013. ביקורת כזו על הנשיא מצד מזכיר המדינה יכולה לעלות לג'ון קרי בתפקידו או לפחות לפגוע בדומיננטיות שלו בממשל. כבר טענתי כאן בעבר שיש פערים בין נשיא אובאמה לג'ון קרי בנושא תהליך השלום ומדיניות החוץ של ארה"ב בכלל וכי ג'ון קרי הוא מכתיב הטון והקצב ולא הנשיא.
לגבי סוגיית הכישלון או ההצלחה יש לה הרבה היבטים. מבחינת עצם פירוק הנשק הכימי בסוריה עדיין מוקדם לשפוט. יש אכן פיגור בלוח הזמנים, שהיה צפוף ולא ריאלי מלכתחילה, וגם פיגור של חצי שנה עדיין יכול להיחשב כהצלחה בסוגיה הזו. מבחינת המילחמה בסוריה ההתעסקות בפירוק הנשק הכימי הסיטה את המיקוד והתקשורת מהתרחבות מעשי הזוועה וההרג שנעשים תחת מיטריית ההסכם ומרחיקים את ממשל אסאד בסוריה מלחצים בינ"ל ומהאפשרות שיותקף מבחוץ. מבחינת זו מדיניות ארה"ב בסוריה נתנה סוג של הכשר למעשי הטבח כל עוד הם לא נעשים בנשק כימי אלא באמצעות הרס שיטתי של רובעים בעזרת "פצצות חבית" המושלכים ממסוקים.
לכאורה ארה"ב הייתה בעד החלפת משטרו של בשאר אסאד באפוזיציה "לאומית". בפועל ההיסוסים בסוגיית התמיכה גרמו לאופוזיציה הלאומית כמעט להעלם מהשטח והיא היום גורם שולי במאבק הכוחות והטבח בסוריה. ההצעה המרומזת של ג'ון קרי לחמש את המורדים הלאומים, שלמעשה כבר לא קיימים יותר, אופיינית לתפיסת המציאות של ג'ון קרי. המאבק בסוריה הפך למאבק משולש ביו המשטר השיעי של בשאר אסאד, גורמי הג'יהאד וה"לאומיים" שהם הצלע הזניחה במלחמה כעת. בסוף זה או משטר העריצות של בשאר אסאד שכדי לשרוד, הוא והעדה העלאווית שאיתו, יאלץ להמשיך ולטבוח באוכלוסיה הסונית - או משטר מוסלמי קנאי, עריץ ועורף ראשים.
בהקשר של יחסי ארה"ב עם מדינות ערביות סוניות מתונות כמצרים, סעודיה וירדן שהיו פעם בנות בריתה של ארה"ב - הרי ארה"ב הפכה לבזויה ושותפה לא רצויה שאי אפשר איתה אך לצערם של המדינות הסוניות (ואולי גם לצערנו) אי אפשר בלעדיה.
אם נרחיב את המבט לעיראק ולבנון אליהם גולשת המלחמה מסוריה, למצב בירדן, ללוב שהפכה למבוע של טרור איסלאמי בתת הסהרה ולתימן הכישלון של ארה"ב כשוטר העולם, כתמרור מוסרי או פרגמטי מדיני הוא מוחלט, נוראי ונוטף דם אבל רק לכאורה! ארה"ב לא אשמה בעצם התפרצות האלימות בעולם הערבי, מה שגם ארה"ב כינתה בעבר "האביב הערבי". ארה"ב לכל היותר לא הבינה את האזור ואת התהליך אבל אין שום צעד שארה"ב יכלה לעשות ושאפשר לטעון ברצינות שהיה מניב תוצאה טובה יותר מבחינת היציבות האזורית, התפשטות אל קאעידה והסבל האנושי. הנשיא אובאמה הגדיר את זה בשעתו שיש גבול לכוח ההשפעה של ארה"ב במיקרים כאלה. אי אפשר לטעון שלו תמך בחוסני מובארק במקום בסילוקו המצב במצרים היה מתייצב, שפיכות הדמים הייתה נימנעת וארה"ב הייתה עדיין אהודה על הציבור במדינה. לו הניחה לקדאפי לטבוח באזרחיו היתה מוכתמת לעולמים כעומדת מהצד מול טבח נורא של אזרחים, לו נישארה בעיראק הייתה הופכת לכובש שנוא שיש לסלק, לו פעלה להפלת אסאד לא ניראה שגורם אחר היה יכול לשלוט במדינה ביציבות. למעשה אין שום אפשרות להצביע על מדיניות חליפית שפויה שיכלה להניב תוצאות סבירות במצב לחלוטין לא שפוי .
לדעתי ארה"ב ניכשלה לא בצעד כזה או אחר אלא ביומרה שעדיין יש לה להנדס את האזור ולעצב אותו. די אם הייתה מסייעת לידידיה הנותרים לישרוד את הסערה, למשל מעניקה לירדן סיוע כלכלי רחב, מסייעת לבחריין לתמודד עם התסיסה השיעי במקום לבקר אותה ומתאמת את עצמה עם ערב הסעודית. אם יש כישלון במדיניות החוץ של ארה"ב הוא שגם את ידידיה היא מנסה להנדס כאילו היא באמת שולטת בסערה. שני הסנטורים הרפובליקנים המכובדים חושבים בדיוק כמו קרי - כן!! ארה"ב יכולה להנדס את האזור לו שמעו בעצתם והם טועים בדיוק כמוהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה