אחרי שנקלף את כל הדיבורים וכל הנוסחאות, אחרי שנחליט מי ישמור בביקעה עלינו, על הפלשתינים ועל ממלכת ירדן ואחרי שנמצא נוסחה גואלת לירושלים שגם אנחנו וגם הפלשתינים נוכלו לחיות איתה אם וכאשר - נגיע למכשול האחרון - בעיית הפליטים.
סוכנות האו"מ לפליטים UNHCR טיפלה מאז 1945 בכ 100 מיליון פליטים מאלו שנדדו באירופה ב 1945, מחילופי האוכלוסין בין הודו לפקיסטן ב 1947-8, מיליוני הנודדים מהמלחמות השיבטיות באפריקה, ממרכז אסיה ואפגניסטן ועד פליטי עיראק וסוריה בימים אלו ממש. ב 2011 טיפלה UNHCR בו זמנית בכ 10.5 מיליון פליטים והיום בהרבה יותר. את כולם ניסה האו"מ לשקם במקומות חדשים ובדרך כלל זה גם הצליח. את UNRWA שהוקמה ב 08/12/1948 הקימו במיוחד לא כדי לפתור בעיה אלא כדי להנציח את בעיית הפליטים הפלשתינית שהייתה אמורה, בלחצן של מדינות ערב, לשמש כלי נשק אולטימטיבי נגד הקיום היהודי במדינת ישראל. בסוף הכסף שהושקע בהנצחת הבעיה ובקיומו של כל פליט פלשתיני בתנאי פליטות לאורך 66 שנים גדול במונים מהכסף שהיה נידרש לשיקומם בזמן אמת. היום חצי מיליון הפליטים של 1948 טפחו לכדי 4 מיליון פליטים פלשתינים, שרובם הגדול והכמעט מוחלט הם בני ונכדי הפליטים שרשאים, על פי מדינות ערב, UNRWA והחלטת האו"מ 194 החביבה על אבו מאזן, לחזור למקומות מהם גורשו/ברחו/הסתלקו אבותיהם.
ברור שאפילו במיקרה הקיצון ביותר לא תוכל ישראל לקבל אלא כמה עשרות אלפי פליטים לתחומה, מרמזים שונים ג'ון קרי דיבר על כ 80,000 פליטים שיחזרו כסוג של מחווה לזקנים, איחוד משפחות וסיבות הומניות. למרות שהמספר 80,000 מבהיל לכשעצמו וספק אם אפילו ציפי ליבני תוכל לקבל אותו מבחינת הפלשתינים מדובר במספר זניח שמעקר את הזכות היסודית, לתפיסתם, של הפלשתינים לחזור למולדתם והופך אותה למחווה הומניטרית ישראלית. מכאן עולה הסוגיה האם יש בחברה הםלשתינית או הערבית יכולת להתמודד עם הבעיה ולהכיל אותה כחלק מסוף הסכסוך בינינו לפלשתינים.
הנתון הראשון החשוב הוא שהמזה"ת נעדר סובלנות ל"אחרים", עוד לפני האביב הערבי, נאלצו נוצרים מכל המרחב, כאלו שגרו כאן אלפי שנים, לברוח מהאזור - אשורים נסטוריאנים מעיראק, מרונים מלבנון ואפילו שטחי הרשות הפלשתינית התרוקנו כמעט לחלוטין מנוצרים שפעם היו כדי 13% מהאוכלוסיה. תופעות הבדלנות, העדתיות, השיבטיות ושינאת האחר התעצמו מאד בכל המרחב מאז האביב הערבי. אין ספק שקל לפתח שאיפות על חשבון החברה הישראלית היהודית בארץ ישראל ולקוות שהפליטים ימוטטו אותה אבל, כפי שניראה בהמשך, החברה הערבית במזה"ת לא מוכנה להושיט יד לאף פליט אלא להחזיק אותם במחנות במימון זר, וודאי לא לחברה הפלשתינית הנחשבת כנטע זר בכל העולם הערבי.
לפי הערכות אונר"א ל 2013 כחצי מהפליטים הפלשתינים גרים בכלל בפלשתין עצמה: כ 1.2 מיליון ברצועת עזה וכ 0.75 מיליון בגדה המערבית (לפחות לגבי הגדה המערבית מדובר במספר מאד נומינאלי כי חלק גדול מהרשומים, שעדיין מקבלים תמיכה כלכלית, כבר הגרו לנסיכויות המפרץ בשלב הראשון ולאירופה בשלב השני). המאפיין את הפליטים הפלשתינים בפלשתין שהחברה הפלשתינית עצמה בנתה סביבם מחיצות כלכליות, תרבותיות וחברתיות גם לצרכי המאבק בישראל אבל גם מהעדר זהות לאומית אמיתית. כל עם אחר עם זהות לאומית היה מתנהג אחרת לגמרי לפליטים בני עמו ועושה כדי לקבל אותם ולסייע להם במקומם החדש אפילו הוא זמני. במיקרה של החברה הפלשתינית היא חצויה בין "פליטים" לאלו שהם לא פליטים, כשהפליטים עדיין גרים ברובם בגטאות שניקראים "מחנות פליטים", אלא גם בין עזתים (עזאווים) לתושבי הגדה כשאלו לא מתחתנים ולא ניטמעים באלו. הביטוי "עזאווי" שימש לעתים קרובות כביטוי גנאי של תושבי הגדה בהתייחס לעזתים. מאז המרד הערבי "הגדול" ב 1936 ידעה החברה הפלשתינית מעשי טבח והרג הדדיים בחברה הפלשתינית עצמה. במרד הערבי כמחצית מ 4000 ההרוגים נהרגו בידי הפלשתינים עצמם בחיסולי חשבונות, כך גם באינתיפדה הראשונה ב 1987. מחנות הפליטים בסוריה אבל בעיקר בלבנון מפוצלים בין ארגונים שונים הנילחמים אלה באלה מזה שנים וכך גם כשהחמאס השתלט על עזה ב 2007 תוך שהוא מחסל בלי רחמים פעילי פת"ח. עדיין העונש הגרוע מכל לפעילי הטרור הוא הגלייתם, בעיקבות עיסקת שבויים כל שהיא, ממחוז הולדתם לחצי השני של פלשתין (עזתים לגדה ואנשי גדה לעזה) - ראו עיסקת שליט כדוגמא.
לכן כרגע ניראה שהחברה הפלשתינית עלולה לשקוע לאנרכיה ומאבקים פנימיים קשים (וכמקובל במזה"ת מדממים כמו, למשל, בהשתלטות החמאס על עזה ב 2007) היה ויאלצו להיפרד מהמבנה הישן של פליטים ולא פליטים ולקבל איש את רעהו בעמדה שווה. יתר על כן הרשות הפלשתינית, כמולדת ומדינת הלאום של העם הפלשתיני תאלץ להתמודד מיד עם בעיית הפליטים הפלשתינים מסוריה אפילו בהנחה של מימון בינ"ל נדיב ספק אם הגדה מסוגלת לקלוט, נניח, חצי מיליון פלשתינים על הנייר שלמעשה אין להם דבר משותף עם הפלשתינים ביהודה ושומרון jחוץ משינאת ישראל. אין ספק שהפליטים הפלשתינים, נכדי הפליטים המקוריים, נוהים במספרים לא מבוטלים אחרי החמאס במיקרה הטוב ואחרי הג'יהאד והסלאפים במיקרה היותר עגום. שום כוח נאט"ו ושום מערכת לווינים לא תוכל למנוע את המתח והמהומה בגדה ולהציל את עורו של אבו מאזן.
ג'ון קרי אומר שהמצב בינינו לפלשתינים אינו בר-קימא (באנגלית UNSUSTAINABLE) אבל בעיית הפליטים הפלשתינית, המפלצת שהוקמה לחסל את ישראל, הופכת את הרשות הפלשתינית לכזו שלא תוכל להתקיים כי היא כבולה לבעית הפליטים בחברה מפוצלת, שיבטית עם זהות לאומית שטרם התגבשה באמת לאומה - ראו למשל את הפיצול בין עזה החמאסית לגדה הפת"חאווית בחסדי ישראל.
כרגע הסדר עם ישראל שבו סוגיית הפליטים לא תפתר בתחומי ישראל במסגרת מה שהפלשתינים מכנים "זכות השיבה" ופתרונה יהיה מוטל על הפלשתינים הוא הגרוע בתסריטי האימה של החברה הפלשתינית וממשל אבו מאזן ויכול להוביל בקלות להתפרקות החברה והזהות הלאומית הפלשתינית השברירית ממילא.
יש מצבים שסוגיה לא פתורה פותרת יותר בעיות מהפצעים שניפתחים כשמנסים לפתור את הבעיה. יש הרבה סיבות לחשוש שהפתרון שמציע ג'ון קרי, אפילו יתקבל, הוא עצמו אינו בר-קימא - UNSASTAINABLE. מוטב לישראל לנקוט בשורה של צעדים חד-צדדיים הדרגתיים ולנהל את הסכסוך מלפתור את בעיית יחסינו עם הפלשתינים פתרון שאינו בר-קימא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה