ג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב משקיע באופן אובססיבי אנרגיה ועוצמה בפיתרון הסכסוך בינינו לפלשתינים באופן חסר תקדים. בלי קשר לשאלה של העדיפיות הבינ"ל של ארה"ב, שאר בעיות העולם והשפעת ההסכם, אם יושג, על המירקם האזורי בכלל ועל חיינו וחיי הפלשתינים בפרט, הוא עורם עלינו את כל הלחצים האפשריים, מביקור מנהיגי עולם, התערבות בתקשורת הישראלית שתקדם את הנושא וכמובן המון הבטחות והמון איומים. האיום "הלוהט" - חרם אירופאי על ישראל, איום שממוחזר גם על ידי השרה ציפי ליבני. אדון בחרם האירופי.
מאז ימי מוחמד-א-דורה ב 2000 ופרוץ האינתיפדה השניה, וועידת דרבן הראשונה (השניה כבר נידחקה מהכותרות) שנינעלה ב 08/09/2001, שלשה ימים לפני פיגוע התאומים בארה"ב, ועד האסון האסטרטגי שניקרא דו"ח גולדסטון, החרם על ישראל הוא כבר לא מה שהיה ברמה האישית וברמת העמותות הלא ממשלתיות (NGO). אין הפגנות אנטי ישראליות סוערות שבהם איסלאמיסטים חובקים אנארכיסטים (הקואליציה האדומה-ירוקה) כמעט בכל קמפוס. חבורות של צעירים ששמים לעצמם מטרה להפריע לכל כינוס פרו ישראלי או נאום של נציג ישראלי כבר כמעט ונעלמו מהרחוב האירופי. כפי שכתבתי כאן בעבר הרבה פעמים, קשה למכור את "הזוועות" הציוניות מול הזוועות האמיתיות הבלתי ניגמרות בעולם הערבי וכישלונה הניחרץ של הרפורמה הערבית. שיירות ומשטי אספקה לעזה הנצורה כביכול כבר הפכו לחלק מההיסטוריה. אין מי שיארגן, אין מי שיתנדב, אין מי שיממן ואין ביטחון שהערבים ינהגו באמות מידה ישראליות בכל מי שרוצה לחוש לעזה, היום סדין אדום בעיני המצרים. שיתוף הפעולה עם אירופה גדל, בעוד כולם דנו בתוכנית המחקר אופק 2020 כביטוי לחרם האקדמי האירופי, התקבלה ישראל כשותפת מחקר במאיץ החלקיקים הגדול בעולם בשוויצריה, הועמק השת"פ עם מדינות ה OECD וניחתמה שורה של הסכמי מכס וגביה.
מה יש כן באירופה נגד ישראל. ממשלות נורווגיה, שבדיה, הולנד, אירלנד ובריטניה מוכנות לפעול למען חרם על ישראל ולא יהססו לעשות זאת. צרפת וגרמניה מתנדנדות. גרמניה אמנם מתנגדת ניחרצות לבניה בשטחים אבל מצד שני מרגישה מחוייבות עמוקה, בשל עברה הנאצי, לביטחון ישראל. מצד שני מדינות חשובות כמו ספרד ובעיקר איטליה מעוניינות בהעמקת הקשרים עם ישראל. מדינות כמו יוון, חלק מהבלקניות, קפריסין ומלטה (גם לה קול באיחוד האירופי) מתעניינות בגז הישראלי ומעוניינות בשיתוף כלכלי עמוק עם ישראל. רוב מדינות הבלקן כמו קרואטיה, סרביה, סלובניה, בולגריה, רומניה ונוספות לא מתלהבות מהרעיון של חרם על ישראל - יש להם המון צרות משלהם וכך גם המדינות הבלטיות - ליטא, לטביה ואסטוניה. במזרח אירופה יש לישראל ידידים בצ'כיה, פולניה, סלובקיה ואפילו בהונגריה האנטישמית. קשה לראות את אירופה כולה, כמיקשה אחת, מצטרפת ומתאגדת לחרם נגד ישראל. זה כמובן לא אומר שבריטניה והולנד לא יסמנו מוצרים מההתנחלויות וסוורים נורווגים יסרבו לפרוק אוניות ישראליות, כמו לפני עשור, אבל קשה מאד לרצות את כולם שם במקומות שאין שום סכנה לאומית ומעט הבנה בינ"ל. באופו פרדוכסלי, חוץ מנפט אין לערבים מה להציע לעולם המערבי.
למרות הכל אני מציע לישראל להתחיל בשורה של פיתרונות הדרגתיים חד צדדיים היה והמו"מ, כפי שכולם צופים, יגיע למבוי סתום - כמו למשל בירושלים (ראו את הצעתי בעבר הלא רחוק). תזכרו שהאחריות להישאר מדינה יהודית דמוקרטית ולא משהו אחר כמו מדינת אפרטהייד או מדינה דו לאומית היא כולה עלינו.
שלטון החוק
מדברים הרבה על שילטון החוק. תושבת מזרח ירושלים נאנסה בברוטליות רבה על ידי אחי בעלה מספר פעמים רב תוך שימוש באלימות. העדים הנסיבתיים היו כולם מהמעגל החמולתי של הנאנסת והאנס. מחשש שתרצח על ידי בני משפחתה היא מסרבת להעיד, המישטרה לא יכולה להגן עליה, לתת לה מיקלט או זהות חדשה, התביעה בוטלה ולאנס אין אפילו רישום פלילי. עו"ד המייצג את החשוד עוד אמר "אני שמח על זיכויו המלא של מרשי". מעניין כיצד היו מתמודדים עם בעיה כזו בסכנין ו/או בהרצליה פיתוח.
פלשתינים שמחים
עלינו להכיר בעובדה שהטרור הוא נשקו של החלש, שבינינו לפלשתינים יש סכסוך דמים ארוך ושגם להם יש טענות מוסריות (זה שארץ ישראל היא ארץ אבותינו וכמעט לעולם לא הייתה כולה שלנו לא אומר שמי שגר כאן אין לו כלל זכויות), שהמפגעים הפלשתינים שהרגו בנו לחמו את מלחמת השחרור של עמם באמצעים שהיו לפלשתינים נגדנו, שהפלשתינים באופן הכי טיבעי יראו בהם גיבורים ושזה הכי טיבעי שהם שמחים לשחרור מי שהם חושבים כגיבורים. אנחנו לא צריכים לסגל לעצמנו מחשבה של סכום אפס - אם הם שמחים אנחנו אמורים להיות עצובים ולהיפך. יש מצב שגם הפלשתינים וגם אנחנו יכולים להיות שמחים או עצובים ביחד (למשל כשיש סופה קשה וצריך לעזור ולחלץ).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה