לפני מספר ימים התפוצצה עוד מכונית תופת במעוז החיזבאללה בדרום ביירות. מלחמת מכוניות תופת, חיסולים הדדיים וקרבות רחוב בטריפולי בין הרוב הסוני יליד המקום למיעוט העלאווי שהיגר בעשורים האחרונים מסוריה הם עיניין של יום יום. צעירי המדינה שלא נשאבו למאבק הדתי הסוני/שיעי בורחים מהמדינה ומשאירים לה משבר כלכלי מתעצם ועתיד עגום עוד יותר. אפשר לומר במפורש שלבנון הפכה לעוד מדינה אומללה במיזרח התיכון.
לפני יומיים ניכשל הצבא העיראקי, למעשה הצבא השיעי של עיראק, להשתלט מחדש על המחוזות הסונים אנבר במערב וצלאח אדין מצפון לבגדד כאשר כוחות סונים של אנשי שבטים הצטרפו ללחימה לצד אנשי אל-קאעידה בעיראק כדי להילחם על מעמדם ועל חלקם במדינה העיראקית, פעם כולה שלהם והיום כולה לא שלהם. שני המדינות שהיו שבריריות עוד לפני מלחמת האזרחים בסוריה וסבלו מאלימות פנימית קשה נשאבים למלחמה האזורית הגדולה בין סונים לשיעים שהחלה במלחמת האזרחים בסוריה. אי היציבות מסוריה מעמידה בסכנה מוחשית את ירדן, נסיכויות המפרץ שבהם רוב האוכלוסייה הוא של מהגרים שיעים כשהאזרחים, להבדיל, הם על טהרת הסונים. המזרח התיכון מתפוצץ מבפנים. על מיליוני הפליטים הנסים על נפשם ומאות אלפי ההרוגים יצטרפו באופן בלתי נימנע עוד מספרים עצומים של הרוגים, עקורים ופליטים כבר בעתיד הממש קרוב. העליבות, העזובה וזילות חיי האדם היא כר נירחב ופורה לקיצוניים מכל סוג. סוכנויות הביון של ארה"ב מעריכות שהמלחמה בסוריה תארך אולי עוד עשור. אין לדעת כמה זמן תימשך האלימות, מה יהיה גובה הלהבות ומה עוד יהיה הנזק הכלכלי והחברתי אבל אפשר כבר לומר בוודאות כמה דברים.
א. ייקח עוד כמה עשורים לייצב את המזרח התיכון ולשקם אותו כלכלית. ב. גל הפליטים המוסלמיים מרחבי המזה"ת ושוליו המתפוררים באפריקה ימשיך להציף את אירופה ולשנות את הפוליטיקה הפנימית שלה, את חוסנה הכלכלי ואת יכולתה לסייע בשיקום האזור. ג. סביר מאד שסין תיכנס בעוצמה כלכלית לקטוף לעצמה מאחזים ורווחים מהמצב המתפורר במזה"ת. ד. "וותיקי" המלחמות באזור ייצרו איום טרור מוחשי, לאחר שהאזור ירגע, בעיקר על רוסיה אבל גם על אירופה ועל המשטרים באזור, כולל זה הסעודי.
אפשר לומר שמכל הבעיות בעולם גלישת מלחמת האזרחים בסוריה לשכנותיה ובכלל "החורף הערבי" היא הבעיה הבוערת ביותר היום והשלכותיה על עתיד האזור שלנו, המזה"ת, על עתיד אירופה, רוסיה ומדינות תת הסהרה באפריקה הם עצומות ובלתי ניתנות להערכה מלאה. אפשר לקבוע בביטחה שלאסון ההומני שכבר התחולל ומתחולל יהיו עוד רובדים רבים שישפיעו על עשרות מיליונים.
אין ספק שלארה"ב, במדיניותה האזורית הזגזגנית, בעיקר בימי ממשל אובאמה אבל לא רק, חלק בהסרת מכסה סיר הלחץ המבעבע של המזה"ת. ראשית: כשסייעה בסילוק המשטרים הכוחניים באזור, אלו שהחזיקו את מכסה סיר הלחץ בכוח על הכוחות הדתיים והאתניים המתפרצים באזור, שלמען ההגינות החל עם סילוקו של סדאם חוסיין בעיראק ב 2003 וימי ממשל בוש. שנית: כשחיפשה פיוס עם גורמים רדיקלים באסלאם האזורי כמו האחים המוסלמים במצרים ומפלגת החירות והצדק של טאייפ ארדואן בתורכיה ושלישית: וכשחזרה על השגיאה המסורתית שלה שדמוקרטיה היא גם אפשרית וגם הפיתרון הבלעדי הנכון לאזור. השילוב של פירוק המבנה המשטרי הישן, חברות לא דמוקרטיות וחיזור אחרי האסלאם השורשי והרדיקלי חברו ביחד להיות מרכיב מהותי בהתפרצות האזורית.
יחד עם זאת אין ספק שלארה"ב, למרות שקיעתה, יש עדיין יכולת לסייע בייצוב המצב במזה"ת אם גם לא לחלוטין. אלא שלארה"ב אין מדיניות אזורית עקבית מאוזנת, אין ראיה ארוכת טווח ואין נכונות לבלוע את הרוק ולתאם עם רוסיה מדיניות אזורית רב מעצמתית והרי גם רוסיה היא כבר קורבן עקיף של התמוטטות הסדר הישן במזה"ת. מדיניות החוץ של ארה"ב הייתה צריכה להיות ממוקדת בהתפוררות המזרח התיכון ובהכלת המצב בשיתוף עם כל מי שאפשר. במקום להעצים את השפעתה האזורית על גורמי הכוח המתפקדים עדיין ארה"ב עשתה כמעט הכל כדי להרחיק ממנה את הכוחות האזוריים החזקים שהם ערב הסעודית, מצרים ותורכיה. אם יש התקרבות היא רק לאיראן מה שמרחיק את ארה"ב עוד יותר מהשפעה מרסנת ובונה במדינות הסוניות.
ומה עושה ג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב, שבמשמרתו ולא באשמתו קורים כל הדברים הנוראיים האלה ויש צורך, מבחינת ארה"ב, לקבל החלטות קשות. הוא הפך את מישרד החוץ של ארה"ב לסוכנות תיווך בין ישראל לפלשתינים בנושא שכבר אין לו כל השפעה אזורית. למרות שאני חושב שהסכם מסגרת, אוורירי, מלא חורים, נתון לפרשנות ומלווה בשפע הסתייגויות שמאפשר את המשך "התהליך" מול הפלשתינים הוא אינטרס ישראלי מובהק אני מתקשה מאד לראות בו, כרגע, אינטרס אמריקאי מובהק. מה שמדהים אותי שבארה"ב עדיין לא קמה עדיין צעקה רמה על סדר העדיפות המנותק והלא רלבנטי של ארה"ב ועל הנתק בין הנשיא למדיניות החוץ שלו. זו כבר לא בעיה ישראלית אלא אמריקאית ואם הם לא מבינים אותה זו בעיה כפולה ומכופלת. בעיה של ארה"ב, כידוע, היא גם בעיה של העולם. בקיצור ג'ון קרי נחוש, עיקש אבל בעיקר הוא מייצג את טירוף המערכות במדיניות החוץ של ארה"ב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה