יום שלישי, 10 בספטמבר 2013

כולם מרוויחים

ראשית יש להודות שהנשיא אובאמה הצליח לייצר, בניגוד לדעת יועציו הקרובים, באמצעות איום צבאי שניראה לא ממוקד ושהוא אינו רוצה בו אבל ניגרר עליו, סוג של תהליך מדיני סביב סוריה. הצעתה של רוסיה לפקח, בשלב ראשון על הנשק הכימי הסורי ובשלב שני לפעול להוצאתו מהמדינה, ביו אם תתממש במלואה, בחלקה או שזה תרגיל במשיכת זמן,  מטילה על רוסיה אחריות בין לאומית על הנשק הכימי הסורי וסביר להניח, ולו כדי למנוע מבוכה לרוסים ותגובה אמריקאית מחודשת, שהאצבע על ההדק הכימי הוסרה ואולי אפילו ניקטעה.  אגב רשתות התקשורת בארה"ב טוענות בתוקף שזו הייתה הצעתו של אובאמה לפוטין בםגישה החטופה ביניהם בסנט פטרסבורג לפני ארבע ימים ובשלב הזה פוטין עדיין דחה אותה, כניראה בתיקווה לדחוק את ארה"ב לפינה.
 

המו"מ העתידי בין רוסיה לארה"ב עשוי להוביל להסדרה נירחבת יותר של המלחמה בסוריה ואולי לגלוש לתחומים נוספים כמו היכולת הגרעינית האיראנית. סביר מאד שהאיראנים, שהרגישו שהרוח נושבת בגבם מבינים שהם עלולים להיות חלק מעיסקה בין רוסיה לארה"ב, שרוסיה, כמו שסבר פלוצקר חזה באופן כימעט נבואי במאמרו בידיעות לפני שלשה ימים, מיצמצה ראשונה.  רוסיה מצידה הצליחה לייצב את עצמה במעמד של מעצמה שכל הסדר אזורי חייב וצריך לעבור דרכה.  ארה"ב מצידה חזרה להיות גורם משפיע משמעותי  בהכלת האיום המתהווה של שימוש בנשק להשמדה המונית, מה שמשדר חזק לאיראן גם בלי טילי טומהוק. הנשיא אובאמה שיקם במידת מה את תדמית ה"לוזר" ביחסים בינ"ל והצליח לאחות את הקרע עם תומכיו משמאל ועם חלק גדול מהציבור האמריקאי שהתנגד ומתנגד לתקיפה בסוריה.  


ישראל גם היא יצאה ברווח מהמשבר. למרות כמה חריקות היא הצליחה שלא להיות מעורבת בסכסוך בסוריה. היא הצליחה להפגין את שיתוף הפעולה שלה עם ארה"ב ואת עוצמתה הטכנולוגית בניסוי טיל האנקור בים התיכון לפני כמה ימים ווהאיחוד האירופי, בלחצו של ג'ון קרי בין השאר, הסכים להתגמש בנושא החרם האקדמי על ישראל שמעבר לגבולות 67 במיסגרת תוכנית השת"פ המדעית "אופק 2020".  שרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון, שידועה ביחסה הביקורתי לישראל על רקע הסכסוך עם הפלשתינים, אף היתבטאה בהקשר "נדאג שבשלב היישום נפעל ברגישות כיוון שאנחנו רוצים להמשיך את הקשרים החזקים עם ישראל".

לא ברור לי בדיוק ההקשר של מיסמוס החרם - הרכילות הפוליטית טוענת שלחצו של ג'ון קרי, שאני חושד בו כמי שלחץ בתחילה לפירסום התוכנית כדי להמחיש את האיום שלו ל"חרם על סטרואידים על ישראל", היה והמו"מ עם הפלשתינים יכשל, בא כחלק מעיסקה עם ישראל שבה ישראל מצידה תתמוך בתקיפה בסוריה מאחורי הקלעים באמצעות "איפ"ק", השדולה הפרו ישראלית  החזקה בוושינגטון. כך או כך הסתבר שמעמדה היציב והחזק של ישראל הוא נכס מדיני בעת צרה - ממילא אין לאירופה פרטנר מדעי אחר באזור שווה מישקל וערך לישראל ממרוקו ועד אפגניסטן.  הטיעון שהחרם לא בא בזמן הנכון כשהמו"מ עם הפלשתינים התחדש היה נכון באותה מידה במועד פירסומו ואז לא היתה לטיעון השפעה מיוחדת.

בהקשר האיראני ניראה שאיראן נידחקה קצת לפינה, שנכונותה לחדש את המו"מ על תוכנית הגרעין שלה תיגבר ושהאפשרות של הפעלת כוח נגד איראן מתרחקת לטובתם, לטובת האזור ולטובתנו כמובן.  בקיצור אובאמה שיחק אותה - פרשן אמריקאי אמר שאובאמה "הצליח בכישלון" ופוטין "ניכשל בהצלחה" - יעני תיקו, ניראה שיש בהתפתחות של תהליך מדיני, הפכפך וכושל ככל שיהיה, המון מרוויחים וכמעט שאין מפסידים - אפילו לא בשאר אסאד.

תגובה 1:

  1. טל הראל סן פרנסיסקו10 בספטמבר 2013 בשעה 22:46

    אם אין אמריקה לי - מי לי?
    חייבים לתקוף. לישראל אין הכוח לענות על השמדה בהשמדה

    http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/505/722.html?hp=16&cat=170&loc=12

    השבמחק