יום שני, 6 במאי 2013

הסכנה - זחיחות


התקיפות הישראליות בסוריה בשבוע האחרון היו הפגנה מרשימה, כמעט בלעדית בעולם, של יכולת מודיעינית, מיבצעית וטכנולוגית שחוץ מלארה"ב אין כניראה לאף מדינה בעולם (את יכולות האוויר של נאט"ו ראינו במערכה בלוב ב 2011 ואת אלו של רוסיה במלחמת גאורגיה ב 2008). המצוקה הסורית והנחיתות האסטרטגית של החיזבאללה, שמנועות כעת מלהגיב, המחישה את חולשת הערבים בכלל. באופן שישראל לא מורגלת אליו רוב העולם שתק או תמך ורוב הערבים גינו בלשון הכי רפה שאפשר. אפשר להגיד שהמסר לאיראן, לא רק המסר הצבאי והטכנולוגי אלא גם המדיני והערבי, היה חד וברור לקראת הבחירות של יוני 2013 באיראן.


מכאן ישראל עשויה לגלוש לזחיחות. היא הפגינה נחישות ועמדה על הבנות סמויות למנוע מהחיזבאללה חימוש מתקדם. יחד עם זאת מה תעשה ישראל אם איראן תתעקש להמשיך במשלוחי הנשק ולו כדי לערב את ישראל במלחמה בסוריה ולהעמיד את הערבים בדילמה באיזה צד הם תומכים - בצד הציוני היהודי או בצד השיעי המוסלמי. ההצלחה הצבאית הישראלית והפגנת הכוח המדהימה עשויים לגרור את ישראל לעוד ועוד הפצצות בסוריה שלבסוף ישפיעו על המילחמה הפנימית שם.


אכן כמות גדולה של טילי פתאח 110, טילי נ"מ ס.א 17 או טילי קרקע ים מסוג יאחונט יכולים להקשות מאד על פעילות מדינת ישראל בעתיד. מטחים של עשרות טילי פתאח 110 בו זמנית עשויים להציף ואת מערך ירוט הטילים הישראלי, טילי הס.א 17 יגבילו את חיל האוויר שלנו והיאחונט יאיים על הסחר הימי ואסדות הגז.


יחד עם זאת איראן יכולה להסתכן ש 90% מהמישלוחים יחשפו ויפגעו כדי לייצר יכולת מאיימת לחיזבאללה, היא יכולה להעמיד את ישראל בדילמה של שימוש מתמשך ולא נקודתי בכוח ולנסות להחזיר את הערבים להתעסק בישראל במקום בהם (מה שניראה כרגע קשה ביותר). יש לזכור שבסוף כבר הגיעו ועוד יגיעו לחיזבאללה הרבה טילים מהרבה סוגים ובהרבה דרכים ניפתלות ומיסתוריות ותמיד יהיו לנו פערי מודיעין. מספיק במערך של 20 טילי יאחונט כדי לאיים בצורה משמעותית על הסחר הימי של ישראל ועל אסדות הגז. לישראל יש בצד ההצלחה גם דילמה עד לאן להמשיך בהפצצות, היכן הוא הגבול ומתי לעצור. ברור לנו שעדיף לישראל עשרות מונים שהחיזבאללה,המייצג מיעוט שיעי במרחב סוני, ירסק את עצמו בסוריה במלחמה נגד סונים. ברור לנו שעדיף בשאר אסאד מוחלש ומרוסק הממוקד בשרידות שילטונו מאנרכיה סורית נוסח עיראק או לבנון של מילחמת האזרחים בשנות השיבעים והשמונים של המאה הקודמת. ברור לנו שעדיף שהעולם הסוני יעסוק באיום האיראני ובשיעים מאשר בישראל ובפלשתינים וברור לנו שהסיכוי למשטר דמוקרטי יציב בדמשק שואף לאפס גמור - הרבה יותר סביר שגם אם אסאד לבסוף יפול סוריה תהיה מבוך של מיליציות, חלקן ג'יהאדיסטיות, כמו בסיני המצרית או להבדיל בלוב. לכן אסור בתכלית האיסור לישראל להתערב . יש בכך סיכון מסויים לישראל, לא גדול מהסיכון להיגררת למלחמה בסוריה, אבל גם סיכוי גדול שממילא המלחמה בסוריה תרסק את הלגיטימיות של החיזבאללה במרחב הערבי ואולי גם תמוטט את הארגון עצמו ומה תועלת תצמח במצב הזה לחיזבאללה מהיאחונט והס.א 17 שכל הסימנים מעידים כבר נוטרל למעשה על ידי ישראל.


העליונות הטכנולוגית של ישראל מאפשרת לישראל לנטרל הרבה איומים ונפילת טילי יאחונט או ס.א 17 לגורמים ג'יהאדיסטים שאין להם את הגיבוי הטכנולוגי הנידרש לסוגי נשק שכאלה אינה איום אמיתי ממש - לא מדובר ברובי קלצניקוב ומטולי אר.פי.ג'י אלא במערכות שהגיבוי הטכנולוגי הוא בהם העיקר.


אני מאד מקווה שהתקיפה הייתה מסר לאיראן שאולי יגרום לאיראנים לחשוב כמה הם פגיעים וכמה ישראל נחושה כשמדובר בגרעין האיראני עצמו אבל חלילה לישראל להפך לזחוחה. המלחמות במזה"ת הן לא מעינייננו וכל מעורבות בהן או חשש של מעורבות פוגע באינטרס הישראלי. ממילא, כפי שהוכיחו השנים האחרונות, התוצאה היא בלתי צפויה ובלתי נישלטת - גם לא על ידי הערבים עצמם - אנחנו יכולים להשפיע רק בשוליים שבשוליים - כדאי מאד  שנשמור על פרופורציות ועל איפוק מירבי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה