כ 180 מיליון בני אדם באירופה מצויים במשבר כלכלי חריף, אבטלה קשה וחסכונותיהם או מאבדים את ערכם או מתכלים במהירות כדי לתמוך בחיי היום יום. גם מדינות כמו צרפת ובריטניה, עם עוד 120 מיליון תושבים, נאבקות קשה על כלכלתם. המשק הבריטי מתכווץ בצורה קשה בשנתיים האחרונות וצרפת סובלת מקיפאון וחוסר צמיחה שרק מגדיל את הגירעון ומקרב גם את קריסתה שלה. היום כמעט כל אירופה תלויה בעוצמה הכלכלית של גרמניה והשאלה כמה זמן אירופה תהיה מוכנה להיות תלויה בגרמניה וכמה זמן הגרמנים ימשיכו לממן את אירופה עדיין פתוחה. כבר היום גואים הרגשות האנטי גרמניים בכל היבשת וגוברים נטיות ההתבדלות בגרמניה עצמה. אפשר כמעט להמר שגוש היורו לא ישרוד את העשור הקרוב והאיחוד האירופי יאבד את כוחו הפוליטי.
אפשר לציין ארבע גורמים מרכזיים למשבר: א. ירידה חדה בילודה, עד כדי ריבוי שלילי בכמה מדינות, ואיתה ירידה בכוח האדם הצעיר והיצירתי שניכנס למערכת: ב. התארכות תוחלת החיים והתיפקוד של אוכלוסיית אירופה בלי התאמת תהליך הפרישה והפנסיה לנתונים החדשים והדרמתיים: ג. כניסה מאוחרת של הדור הצעיר לשוק העבודה ו ד. מדיניות רווחה מורחבת שהתבססה על נתוני שנות החמישים ולא עברה התאמה למאה ה 21. את הגירעון העצום בכוח האדם היצרני אל מול ההשקעות בחינוך, ברווחה ובתשלומי הפנסיה התופחים והמתארכים ניסו מדינות אירופה לפתור בעזרת הגירה. בחלק מהמקרים כמו הגירת שלשה מיליון תורכים לגרמניה בשנות החמישים והשישים או הגירת שני מיליון פולנים לבריטניה מאז התפרקות הגוש הקומוניסטי ב 1991 - ההגירה אכן הזריקה דם חדש לכלכלה - ברוב המקרים ההגירה הפכה לחלק מקללת היבשת כי הסתבר שרוב המהגרים, ביחוד ממדינות מוסלמיות אבל לא רק, לא באו להתאקלם ולהשתלב אלא לנצל את מדיניות הרווחה ותשלומי האבטלה. בתמונה כללית קשה לקבוע האם ההגירה הפכה למכה החמישית של כלכלות אירופה, בצרפת ודרום אירופה כניראה שכן, או זריקת עידוד שדוחה את הקץ.
מעל לכל הגורמים שמניתי מרחפת תבוסתנות פוליטית קשה. הכתובת הייתה על הקיר מעל לשני עשורים. הצורך בצעדים קשים היה ברור לכל המתבונן מהצד זה שנים רבות אבל הפוליטיקאים דחו את הקץ, דחו את האחריות, דחו את ההחלטות אבל לא דחו אלא החריפו את הבעיות. סרקוזי בצרפת ניכשל בבחירות האחרונות בצרפת מול יריבו פרנסואה הולנד כי הוא יצא נגד ההגירה המובטלת בארצו, ניסה להאריך את שבוע העבודה מ 35 שעות ל 42 שעות, להעלות את גיל הפנסיה ולצמצם את הרווחה - פרנסואה הולנד הבטיח את ההיפך. בהיבט פילוסופי יותר רחב ברור שהדמוקרטיה יצרה פופוליזם ופוליטיקאים חששו מאד מהחלטות קשות שיש להם השפעה על רמת החים והרווחה של אירופה. לכן המשבר באירופה הוא מיבחן עליון ליכולתה של דמוקרטיה להתמודד עם שאלות שאינן מלחמה ושלום אלא פנסיה וגני ילדים, ועדי עובדים ובעלי הון, הגירה ומסורת וזכויות מול חובות. המשבר באירופה שמאיים היום על כלכלות העולם הוא כישלון המערכת הדמוקרטית להיות גם מערכת נחושה ולא פופוליסטית .
מכאן לישראל - יש לישראל יתרון עצום על אירופה מפני שהיא עדיין מדינה עם ריבוי טיבעי, ששיעור הילודה יציב וכמעט כפול מזה שבאירופה ושהפרמידה הדמוגרפית היא נורמלית - כלומר יותר אנשים צעירים, חדשנים ומעודכנים ניכנסים לשוק העבודה ביחס למספר הפורשים ממנו (ביפן ובחלק ממדינות אירופה זה הפוך). אבל בשאר שלשת הגורמים האחרים אנחנו די דומים לאירופה - התארכות תוחלת החיים, כניסה מאוחרת של צעירים לשוק העבודה ומדיניות רווחה מתרחבת שלא עברה התאמות. יש לנו הגירה שרובה הגירה יהודית של אנשים שבאו להשתלב ולבנות איתנו את המדינה וקשה להמעיט בחשיבות ההגירה היהודית מרוסיה לשידרוג הכלכלה הישראלית. כך שכללית מצבנו אינו דומה לגמרי לאירופה. אצלנו עדיין לא מאוחר ללמוד מאירופה ולא לחקות אותה - הכוונה לנחישות הפוליטית.
בממשלת ביבי הקודמת היו כמה מיקרים שראש הממשלה בנימין נתניהו הכשיל את שר האוצר שלו מסיבות פופוליסטיות מובהקות - למשל מס על הדלק כשהיה חשש שמחיר הדלק יעבור את שמונת השקלים לליטר או, למשל, ההחלטה החפוזה על הרחבת מדיניות הרווחה בעיקבות מחאת קיץ 2011.
יש לעמוד ולחזק את שר האוצר החדש במדיניות הקיצוצים שבתקשורת מכנים אותם "גזרות". אם לא תמצא הנחישות הפוליטית המודל האירופי מחכה לנו מעבר לפינה. הייתי רק מוסיף שמותר וצריך לקצץ בכל הקשור לרמת חיינו היום. אנחנו, רובנו, חיים טוב ונוכל בקלות לספוג פגיעה של כמה אחוזים בנטיה שלנו לצימרים בגליל, לנופשונים באנטלייה או באופנה לשדרג סמארטפונים כל שנה. אסור לקצץ בעתיד שמבחינתי זה חינוך ותשתיות. גם מוסרית עדיף שאנחנו ניספוג קצת מאשר נשאיר לילדנו תשתיות לקויות , חינוך חסר ומחירי דיור מטורפים שהם, מה לעשות, פונקציה של תשתיות תחבורה ותקשורת חסרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה