ממשיך בסורו

המסר העיקרי של הבוחר הישראלי בבחירות האחרונות היה שהוא מאס באחיזה שיש לחרדים על המשק הישראלי ובתהליך ההתנתקות שלהם ממחויבות לחברה הישראלית. על הבסיס הזה יכול ראש הממשלה בנימין נתניהו להקים כבר השבוע ממשלת מרכז נוטה ימינה המורכבת מיש עתיד (לפיד), הבית היהודי (בנט), התנועה (ציפי) וממופז ובסה"כ 70 מנדטים. מספיק לקואליציה יציבה ששמה את הדגש על שילוב החרדים במשק ובחברה, ממשיכה בדיאלוג עם הפלשתינים בלי להתיימר להגיע כבר בעתיד הקרוב לשלום מלא איתם, שומרת על משק יחסית חופשי ומקצצת בתקציב הביטחון. הסיבה שאין עדיין ממשלה כזו היא ניסיונו של ביבי נתניהו לשמור על הברית ההיסטורית עם החרדים מבחינת עורף בטוח לעתיד וניסיון מצידו למצות את הזמן העומד לרשותו כדי לחמוק מהאפשרות הלא רצויה מבחינתו של הקמת ממשלה כזו

כרגע משקיע בנימין נתניהו את מרצו בניסיונות לפלג את הברית לפיד/בנט, למצוא שותפים נוספים מקרב הממורמרים במיפלגת העבודה ולנסות להכניס בכל אופן את שותפיו ההיסטוריים לממשלה במחיר מופחת ככל הניתן, מחיר שהם יוכלו לעמוד בו ולנסות לכרסם בו לאחר מכן. לשם כך הוא מוכן לשלם בשרים, מישרות והטבות שאין להם דבר עם מינהל תקין, יעול ציבורי וקיצוץ תקציבי.

מצד שני עומדים יאיר לפיד ונפתלי בנט נחושים לא להפך לאפיזודה חולפת. יאיר לפיד יודע שבלי הישגים מוחשיים בנושא השיוויון בנטל סיכוייו לשמר את התנופה הפוליטית שלו עד לבחירות הבאות קלושים ביותר וכך גם שאיפתו לראשות הממשלה. נפתלי בנט, מכל מה שאפשר ללמוד מהתנהלותו עד כה, שואף להרחיב את בסיס התמיכה של המפד"ל מחובשי הכיפות הסרוגות הנוטים ימינה לציבור גדול יותר של מסורתיים, אולי לא חובשי כיפות, המשולבים בחברה הישראלית בכל רבדיה ולא בהכרך ימניים אלא גם אנשי מרכז פוליטי. בלעדיהם המפד"ל נידונה לחזור להיות מפלגה כיתתית שמייצגת ציבור מסויים בלבד - ציבור שהוא מצידו לא תומך דווקא במפד"ל אלא בעוד מיפלגות כמו הליכוד לדוגמא. בנט כניראה יודע שהוא יכול להרגיע את סיעתו הנירגנת בכניסה מהירה לקואליציה במחיר גבוהה ובשפע של תיקים וכיבודים אבל בבחירות הבאות הוא יחזור להיכנס לנעליו הקטנות של אורלב. היות ושניהם, לפיד ובנט, כך נידמה, רצים למרחקים ארוכים יש לשניהם אינטרס מובהק לשמור על הברית ביניהם - ברית שיכולה להכתיב את הממשלה הבאה.

באופן מוזר עם ביבי יצליח במהלכיו הוא יפגע קשות באופק הפוליטי של יאיר לפיד ונפתלי בנט אבל גם באופק הפוליטי שלו עצמו. סביר שהציבור לא מוכן יותר לשאת על גבו את ההתנהלות של המפלגות החרדיות ולא ניראה שהוא יהיה מוכן לכך יותר בעוד 4 שנים. האביב הערבי (מה שאני מכנה "ההגדרה מחדש של העולם הערבי") מסיר מעל הפרק חלק גדול מהאיומים ומחליף אותם באיומים קטנים, מטרידים מאד אך פחות קיומיים. הניסוי הגרעיני בצפון קוריאה פועל בצורת בומרנג נגד איראן וארה"ב הגבירה את מחויבותה "למנוע" מאירן נשק גרעיני. הסיכוי שנושאי חברה וכלכלה ימשיכו להכתיב את סדר היום הציבורי בישראל הולך וגדל עם השנים ואתם סוגיית השיוויון בנטל, הפטור הגורף מעבודה ואחריות כלכלית ושאר נושאי חברה. הייתי מייעץ לביבי במקום לזנב במהלכי השינוי הבלתי נימנעים תהיה אתה המוביל. במקום להתיישר אחרי סדר היום שמכתיבים יאיר לפיד ונפתלי בנט תלחם בהם על ידי שתאמץ לעצמך ותוביל אתה את סדר היום שלהם ובכך גם תספח לך ולמפלגתיך את התמיכה הציבורית בסדר היום החדש. בשביל זה צריך לחשוב לא על הקואליציה של השבוע הבא אלא על זו של עוד כמה שנים. שנאמר "רק המעז זוכה".