שלטון החוק והצדק

כבר כתבתי כאן בבלוג בעבר מספר פעמים ששלטון החוק אינו נימדד בפסיקות של בג"ץ, זה רק רכיב מיזערי, אמנם חשוב, בשלטון החוק, אלא בסעד שהמדינה נותנת לאזרחים מהשורה כשהם חשופים לשורה ארוכה של עבירות והפרות חוק. כתבתי כאן שתהליכים משפטיים ארוכים, הוצאה לפועל מסורסת, הסדרי טיעון והסדרים סתם עם עבריינים אלימים כמו שושן בראבי, שדרס שלוש נשים בנתניה, והשיג כל מה שיש לו בזכות אלימות, ומערכת מישפטית רופסת, הופכים את חייו של האזרח הפשוט בארץ למאויימים כמעט בכל מקום ואותו עצמו לחסר ישע ולכו תנחמו אותו בבג"ץ מיגרון או בפסיקת קצב (שנועדה להסתיים גם היא בעיסקת טיעון מקילה לולא גחמותיו של משה קצב עצמו.)

כל חייו של שושן בראבי התנהלו בשולי החוק. והנה עיריית נתניה במקום שתשים לו מחסום מגיעה איתו להסדרים כשהוא חמוש רק בזכות הכוח והאלימות וכל הסדר הוא על חשבון הציבור. כשהמישטרה עומדת מול שוקת שבורה ולא מצליחה לגייס עדים לאירוע הדריסה בו דרס שושן בראבי שלש נשים היא קוצרת את פרי ההילולים של מימסד מושחת שגם אם לא לקח ישירות לכיסו ניסה לקנות, לשחד ולחיות בדו קיום עם האלימות והפשיעה. כשהאזרח הפשוט בנתניה רואה את פקחי העירייה מתקפלים, את המישטרה עומדת בצד, את מערכת המישפט מכשירה הסדרי טיעון מגוחכים וחחבריו מתגרים בתקשורת בכל מה שקשור לשלטו החוק, מי החרד לחייו ושיגרת יומו, יעז להעיד נגדו שמשפט. הגם שאני משער ששושן בראבי לא רצה ולא התכוון לדרוס למוות איש הוא והתנהגותו הם תוצר מובהק של השיטה ושל מימסד פוליטי מושחת שמשפע של טעמים לא מוכן לעמוד חוצץ מול אלימות והפרת חוק בוטה בפרהסיה.

כמו במיקרה אל קפונה בשיקגו בשנות השלושים יתכן שהמישטרה לא תצליח להוכיח שהוא אכן נהג ברכב הדורס אבל לחוק יש שתי פנים ומערכת האכיפה יכולה וחייבת לנצל את ההזדמנות לרדת לנכסיו, למצות עד תום את חוקיות עסקיו, פלישותיו לקרקעות לא לו ותשלומי המיסים שהוא שילם. עד רגע זה נהנה שושן בראבי מרתיעה כללית של כל זרועות השלטון והאכיפה להתעסק איתו - הגיע הזמן שהרתיעה תהפך למחויבות מוחלטת למגר את השתלטות העבריינים על המרחב הציבורי של נתניה ובכלל. המצער הוא ששושן בראבי הוא לא היחיד בנתניה או בכלל, כמוהו יש רבים ולא רק בנתניה .

צדק חברתי

אחיד הדברים שקרו במדינה בעיקבות המחאה החברתית של הקיץ שעבר שתשומת הלב עברה מהחלשים, מהשוליים ומאלו שבאמת ניזקקים ל"מעמד הביניים המתרסק". כתבתי כאן אין ספור פעמים שהמחאה הסיטה תקציבי ענק מהשוליים החברתיים והשוליים הגאוגרפיים לטובת המרכז למרות שכל הנתונים מראים שהוא חי בין טוב למצויין ושסיכוייו למצוא עבודה גבוהים משמעותית מעמיתיו באירופה או בארה"ב. הנה למדנו שבעקבות "החור בתקציב", כולו פרי העתקת משאבים עצומה בהתאם להמלצות ועדת טכטנברג ובלי קיצוץ מגביל בשירותים אחרים שגם להם אנחנו ניזקקים, שוקלת המדינה לדחות סלילית מסילות ברזל לבית שאן וקרית שמונה. כלומר להחזיק את הפריפריה "רחוקה" במונחים של זמן ועלות לעוד כמה שנים כדי שמעמד הביניים במרכז ירגיש חופשי יותר לשדרג פעם נוספת את הסמרטפון שלו או להגיח לנופש נוסף בבורגס.

מהניסיון העולמי המצטבר אין כמו מסילות ברזל כדי להאיץ תהליכי פיתוח, לייצר צמיחה ולקרב שוליים למרכז. במיקרה של ארצנו הקטנה מסילות ברזל מהירות יכולות להעתיק ולנקז את הלחץ הנדל"ני מהמרכז הצפוף והמיצטופף לפריפריה, ולעודד מגורים גם באזורים יותר מרוחקים. מרבים לדבר בארץ על האיום הגרעיני האיראני אבל אחת התשובות היעילות יותר להתמודד עם האיום זה פיזור מרכזי האוכלוסין, הייצור והתרבות בכמה שיותר מרכזים מרוחקים מעט מהמרכז. בהנחה שאין כוח פוליטי שמסוגל כרגע לעמוד בבליץ של משרד הביטחון ולהורות על קיצוץ בתקציב המישרד היה עדיף לדחות ישום חוק חינוך חובה חינם מגיל 3 ולהשאירו על גיל חמש ואת הכסף להשקיע ברישות הארץ בתחבורה מהירה וזולה. בסוף זה גם משרת את הצדק החברתי האמיתי - צדק לכל אזרחי ישראל ולא רק למעמד הביניים בעיקר במרכז.