מתחת לאף שלנו מתנהל כרגע "רומן" עם החמאס, כן החמאס מעזה שמחוייב להשמדת מדינת ישראל. ישראל יצרה, לדעתי בתיחכום רב, מערכת הבנות בין מצרים, החמאס בעזה וישראל שבו כל אחד מרוויח. ישראל מרוויחה שקט בדרום, החמאס מרוויח ממחוות כמו הוויתורים הישראלים לאסירים השובתים והרשאה ישראלית, כחלק מהעיסקה, שקטאר תספק סולר לעזה דרך ישראל. המצרים מורידים מעצמם את הגיבנת של הסתבכות מיותרת, מבחינתם, היה והגבול בין ישראל לעזה יתחמם מחדש והם יאלצו לנקוט עמדה בין דעת הקהל שלהם, העויינת את ישראל, ובין ארה"ב שתדרוש ממצרים לעמוד בכל התחיבויותיה הבינ"ל, כולל התיאום הביטחוני עם ישראל. מסתבר שכשלא מדברים על שלום סופי שבו כל צד צריך להתפשר על הנרטיב שלו ועל ערכי היסוד שלו, לא מציבים מטרות "בומבסטיות" ולא מתלהמים בהצהרות אלא מתמקדים בסידורים מעשיים בשטח שאינם מסכנים ומשליכים על המעמד הסופי של כל אחד מהצדדים, זה יכול לעבוד מצויין ולאורך זמן.
מה קורה עם "התהליך" ?
לכל הדעות הפער בין החמאס לפת"ח הוא זניח לעומת הפער בין הפלשתינים למדינת ישראל. שתי התנועות מחוייבות לאותו עם "הפלשתינים" ושניהם מחוייבים לאותה מטרה סופית - השבת הגלגל ההיסטורי אחורה לימי טרום 48 . הם חלוקים על הדרך - הפת"ח רואה במו"מ עם ישראל שבו הנושא המרכזי הוא "זכות השיבה" את האמצעי היעיל ביותר. החמאס, לעומתם, רואה בעצם המו"מ עם ישראל הכרה בריבונות לא מוסלמית על אדמת "ווקף" מוסלמית גם חילול הקודש בבסיסו וגם תחילתו של תהליך התפשרות עם המציאות. הם גם חלוקים על עתידה החברתי של פלשתין המאוחדת כשתקום (כרגע לא מעשי ולא ניראה באופק). אלו מדברים על חוקה חילונית ה"שואבת" מהשריעה ואלו על השריעה עצמה כחוק המדינה כמו בסעודיה. מתחת לאף שלנו החלה החברה הפלשתינית לדבר על "התהליך" - לא ביננו לבינם אלא בין הפת"ח לחמאס. תהליך זהה במאפייניו. המון הצהרות חיוביות, הסכמות חלקיות כביכול ואפס התקדמות ממשית. ככל שהזמן חולף הפערים החברתיים, הכלכליים, הפוליטיים והדמוגרפיים בין פלשתין א בגדה לפלשתין ב ברצועה רק מעמיקים. אם הם לא מסוגלים להגיע להבנה אחד עם השני על אף שמבחינתם הם טוענים שהם אותו העם ויש להם אותם מטרות, מה הסיכוי שאנחנו נוכל להגיע להבנה סופית ומפייסת איתם, אם שניהם או עם כל אחד לחוד.
אהלה של תורה
בעיקבות הוויכוח הציבורי על שרות תלמידי הישיבות בצבא או בכלל הקצינה לאחרונה ש"ס את עמדותיה. מבחינתה מדובר כמעט ביהרג ובל יעבור ומבחינתה אין להסכים בשום פנים ואופן שהמדינה לא תאפשר לימוד תורה מלא לכל מי שחפץ בכך, כמובן על חשבון כולנו. ובכן למדינה אין דבר נגד לימוד תורה. כל צעיר שחפץ יכול ויוכל ללמוד תורה כאוות נפשו לאחר השרות בצבא. המדינה תיתן מילגות ותסייע כמו לכל הסטודנטים במדינה ואולי קצת יותר, וכמו בגלות ימצאו חרדים בעלי אמצעים שיראו בכך מצווה לממן את לימודיהם של אלו שהרבנים רואים בהם "עילויים" בפוטנציה. בדיוק כמו שלא חרדים יכולים להגיע להישגים בכל תחומי החיים, במדע, באקדמיה, בכלכלה ובפוליטיקה למרות השרות בצבא כך יכולים גם בני הקהילה החרדית להגיע לכל הישג למרות ולאחר השרות הציבורי. אני משער ומנחש שהמאבק הוא לא על לימוד תורה. החשש הוא, כניראה, שיציאה מאורח החיים החרדי לתקופת שירות אזרחית עלולה "ליפגוע" בהשקפת עולם של החרדים הצעירים שיחשפו, חלילה וחס, לעולם שונה, אחר ואולי גם מפתה. המאבק הוא על תקציבים וכוח ועל בסיס הכוח העתידי של המפלגות החרדיות. אז שלא יעבדו עלינו !!! אפשר לילמוד תורה בדבקות גם אחרי צבא - החשש הוא האם ירצו ? באותה הכמות ובאותו ההיקף. אגב בכת ה"אמיש" בארה"ב, כת נוצרית פרוטסטנטית ואורתודוכסית, נידרשים בני הכת לעזוב אותה ולחיות באורח חיים כלל אמריקאי למשך שנתיים בטרם יבחרו לחזור לחיות במסורת האמיש הקפדנית. באופן לא מפתיע רוב בני הכת (לפי המספרים שבידי כדי 80%) חוזרים מרצון ומבחירה לחיות במסורת אבותיהם - חומר למחשבה !!.
מאיפה התאבון ?
קראתי באיזה מקום שהפרקליטות פנתה למישטרת ירושלים, שם מועסק כרגע קפטן ג'ורג' מפרשת מוסטפה דיראני, כדי לברר עליו פרטים מבלי לידע את עורכי דינו המנהלים כעת מאבק מישפטי נגד המדינה. אני מזכיר לכולם שקפטן ג'ורג' שירת את כולנו כשהיינו מוכנים "לעשות הכל" כדי לדלות פרטים על רון ארד. יתכן שקפטן ג'ורג' סרח, זה עוד יתברר בצינורות המישפטיים, אבל מאיפה ה"תאבון" של המדינה לרדת לחייו, לרדוף אחריו , לאסוף עליו חומר ולהתנכל לו. מה קשורה עבודתו הנוכחית במישטרה וחוות דעתם של מפקדיו היום לפרשיות של תחילת שנות התישעים, לפני כעשרים שנה. לבושת מדינת ישראל!!.
איך תסבירו?
"הצרות והאכזבה מהשלטון גורמות לישראלים רבים להתעלם מהמציאות היום יומית ולפתח אדישות. אחרת איך תסבירו את מדד האושר החברתי?" שואלת יעל פז מלמד היום במעריב . האדישות היא כמובן הסבר אפשרי ביחוד למי שאין לו הסברים אחרים, אבל יתכן, רק יתכן, שרבים לא מאוכזבים מהשלטון, לא מתעלמים מהמציאות היום יומית ולא אדישים בכלל ודווקא בגלל זה הם נינוחים יותר. יתכן, רק יתכן, שרבים לא מוכנים לתת להלך רוח מדכא להכתיב להם את החיים - תיבחרו אתם את התשובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה