ילד חריג

אין שום ספק שהייחס לישראל בעולם הוא חריג בצורה בוטה ולא מתיישב בשום אופן עם הוויית החיים האמיתית בארץ ואפילו לא עם הייחס כלפי המיעוט הערבי שהוא אמנם בעייתי אבל בכול מדד סובלני בהרבה מהייחס למיעוט בכול מקום אחר בעולם אם המיעוט פועל בדרך ניפרדת מהרוב של במדינה. היחס בין העוולות שישראל אולי גורמת לזולתה לעומת שאר עוולות וזוועות העולם הוא מיקרוסקופי לטובת ישראל אבל בתקשורת, במספר הגינויים, במוקד הפעילות של ארגוני "זכויות האדם" היחס הוא כמעט הפוך. יש בעולם, כביכול, איים קטנים של עוול ואי צדק אבל ישראל היא בליבת הסבל והעושק העולמי – אז למה זה.

יש כמובן הסיבות הגיאו-פוליטיות. היחס בין העוצמה, הנפח והממדים של העולם המוסלמי השולט לא רק על רוב משאבי האנרגיה של העולם אלא גם על רוב מיצרי הים החשובים – הבוספרוס והדרדנלים, תעלת סואץ, מיצרי עדן (באב אל מנדב), מיצרי הורמוז ומייצרי מלקה בין סינגפור, מלזיה ואינדונזיה. אפילו מייצר גיברלטר האסטרטגי שוכן בחלקו הדרומי לחוף מרוקו. רוב ההגירה העולמית והתנועה האנושית נעה בין העולם המוסלמי לעולם הנוצרי ובעיקר לעולם הדמוקרטי. השליטה במוסדות הבין לאומיים הולכת ונשמטת ממעצמות העבר המערביות ועוברת לידי העולם המתפתח והמתעורר המובל בידי סין, הודו וברזיל ושבו יש למדינות האסלאם השפעה מכרעת. יחד הם שולטים על העולם ולראיה שארה"ב לא יכולה לעשות דבר לא נגד האלימות ל צפון קוריאה, לא נגד הגרעין האיראני ולא לעצב משטר כלכלי עולמי ברוח הגלובליזציה מבלי להגיע להבנה עם סין. היא גם לא יכולה לפעול במה שהיה "החצר האחורית שלה", אמריקה הלטינית, בלי ברזיל.

יש סיבות הקשורות בהיסטוריה היהודית, בהתפתחות החריגה מאוד של העם היהודי כעם ללא מולדת שהתגבש כך כ 1800 שנה ושתובע לו בחזרה נחלה במקום שחלו בו תהליכים הסטוריים ארוכים כמעט בלי נוכחות יהודית. רוב ארצות אירופה התגבשו לעמים רק באלף השנים האחרונות. המון קרה בעולם ב 1800 השנים האחרונות והחזרה הזו לאדמת אבות היא חריגה בכול קנה מידה. רבים לא יודעים איך לעכל את התופעה רבים חושבים, במישור המוסרי והרעיוני שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה 1800 שנה בלי מלחמת כול וכול. הם אינם אנטישמים, שונאי יהודים להכעיס, יש בינהם גם יהודים רבים שחושבים שכשעם חוזר לארצו אחרי זמן כה רב הוא חייב להתנגש במציאות שנוצרה לאורך השנים האלו בהעדרו ולגרום עוול לאלו שלא אשמים בגרושו מכאן. לדידם אין פותרים עוול ביצירת עוול אחר. זו גירסת רוב השמאל האירופי.

אבל מדינת ישראל חריגה בעוד ארבעה פרמטרים שנוגעים לעצם קיומה. העולם מחולק לאזורים תרבותיים/פוליטיים די מובחנים. לכול ארצות אמריקה הלטינית ממכסיקו דרומה יש מאפיינים דומים של משטר, שפה ותרבות. כך גם לעולם הערבי. לאירופה המערבית והמרכזית יש מאפיינים דומים של משטר פוליטי וערכים מבוססים בגדול על המורשת היהודית-נוצרית. יש מאפיינים משותפים לכול מדינות מרכז אסיה, מדינות אפריקה השחורה ומדינות דרום מזרח אסיה. חוץ מישראל אין אף מדינה בעולם שבתרבותה, שפתה, לאומיותה, דתה ומשטרה הפוליטי היא שונה לחלוטין ולכן גם חריגה לסביבה שבה היא נטועה. ישראל היא מדינה יהודית בדתה במרחב מוסלמי שלא מכיר באפשרות שריבונות לא מוסלמית תשלוט במה שלדידם הוא אדמת האסלאם, בטח לא בעידן שהאסלאם מרים ראש, צובר ביטחון עצמי ועוצמה פוליטית. ישראל היא מדינה יהודית בלאומיותה (העם היחיד שמגדיר עצמו לאומית רק על בסיס הגדרתו הדתית) במרחב של לאומיות שהיא כולה ערבית. ישראל היא המדינה היחידה במרחב שמצפון לסהרה באפריקה עד גבולות איראן במערב ותורכיה בצפון ששפתה אינה ערבית ואחרון חביב, ישראל היא המדינה היחידה במרחב הערבי שהיא בעלת משטר דמוקרטי עם צביון מערב אירופי מובהק. לו ישראל הייתה ממוקמת בין ספרד לפורטוגל היתה קיימת האפשרות שנתקבל כשווים בין שכננו. בהיותנו כאלה אין לנו שום סיכוי בדורנו להתקבל ממש כשווים בין שווים על ידי שכננו. לכול היותר יש סיכויים להתקבל בין שכננו בכבדהו וחשדהו זמני עד שירווח.

כרגע, בשיטה הפוליטית הקיימת בארץ, אין למדינת ישראל כלים להתמודד עם שינוי המצב העולמי לרעתנו. כדי להתמודד עם המציאות העולמית המשתנה לרעתנו צריך הבנה עמוקה של התהליך העולמי אבל בעיקר אנחנו זקוקים בדחיפות למערכת פוליטית דמוקרטית אחרת שאינה נמצאת במצב משברי רצוף ושתחליף את הקיימת כמערכת יציבה, יש כאלו בדמוקרטיות המערביות בצרפת, בריטניה וארה"ב למשל. אז יש גם סיכוי שההנהגה תהיה הרבה יותר יצירתית ופחות לכודה מבחינה פוליטית. שינוי שיטת המשטר בישראל למשטר שבו להנהגה הפוליטית יש יציבות, מרחב תימרון, גמישות ויכולת להחליט החלטות קשות מבחירה ויוזמה ולא מתוך אילוץ הפכה לצורך השעה כמעט הייתי אומר לצו הקיום.