מדיניות ארה"ב במזה"ת הייתה בעיקרה ברית אינטרסים ביו הנפט הערבי וערב הסעודית לבין העצמה הצבאית והטכנולוגית של ארה"ב לטובת שניהם. ישראל הייתה מחוץ למשוואה, כמטרד מיותר, עד 1967 כאשר ארה"ב גילתה פתאום "מעצמה" נוספת במזה"ת שיכולה לערער ואכן ערערה את משוואת הכוחות במזה"ת כפי שארה"ב הבינה אותה.
ארה"ב ביססה את מדיניותה במזה"ת מאז מלחה"ע השנייה על מספר אשליות;
א - ש"הסכסוך" הישראלי-פלשתיני הוא גורם הזעזועים הראשון והמרכזי במזה"ת, למעשה הוא היה המכנה המשותף היחיד שסיפק לגיטימציה למשטרים הערביים, סוג של אחדות ואפשרות להדחיק את הבעיות האמתיות של החברות הערביות כולן במזה"ת;
ב - שהישויות המדיניות של המזה"ת הן אכן אותנטיות, עם תחושות לאומיות שורשיות שעומדות בתהפוכות הזמן, כמו זו של מצרים, ולא תוצר לוואי מומצא של הסכם סייקס-פיקו מ 1916 שבו חילקו בריטניה וצרפת את המזה"ת כראות האינטרסים המעצמתיים שלהם אז ובהתאם שירטטו גבולות והקימו מדינות;
ג - שיש התכנות לדמוקרטיה ערבית במזה"ת, אולי לא ממש מערבית אבל קרוב לכך, רק יסלקו את הדיקטטור התורן:
ד - שיש אפשרות להקים קואליציה כלל ערבית יציבה, מלוכדת, מתפקדת ומתקיימת לאורך זמן שתתמוך במערב עוד מאז הקמת "ברית בגדד" ב 1954 ועד "נאט"ו הערבי" של טראמפ ממאי 2017 שקרסה תוך ימים, בשל העימות הסעודי-קטארי, כמו כל הקואליציות הערביות לפניה, והפכה את מדיניות ארה"ב במזרח התיכון לגל חורבות .
כל הנשיאים של ארה"ב, בעיקר מאז 1967, השקיעו לכן הון פוליטי רב ב"פתרון הסכסוך", חלקם השקיעו מאמצים רבים או הצדיקו את פעילותם באזור כתמיכה וקידום ה'דמוקרטיה' . אף ממשל אמריקאי לא היה פתוח לדיון על גבולות המזה"ת או, למשל, לתת משקל ללאומיות הכורדית אפילו לא במסגרת פדרטיבית במדינות הקיימות, וחדשות לבקרים ניסתה ארה"ב להקים קואליציות ערביות, כולן או רופסות או כושלות. עם אשליות קשה מאד לבנות מדיניות מניבת פרי לאורך זמן - קל להחריב את הקיים .
הנשיא טראמפ הוא, כנראה, הראשון המערער על הפרדיגמה, לפחות על חלקה הגדול. ראשית - הנשיא טראמפ לא רואה ב"סכסוך" את המנוע של הזעזועים במזה"ת אלא את השאיפות האיראניות והאסלאם הרדיקלי. פתרון הסכסוך אינו מבוא לשלום אזורי אלא הזדמנות למשוואת כוחות חדשה מול איראן. שנית - הוא, מכל הנעשה עד רגע זה, לא שם את כל משקלו על הגבולות "הלאומיים" המסומנים של המזה"ת. הממשל מעודד את הכורדים להעמיק את ריבונותם על המרחבים שבשליטתם ומתעלם מהמחאות התורכיות. הוא גם פועל לחלק את סוריה (ואת לוב ותימן), באופן מעשי לאזורי שליטה שונים תחת חסויות וריבונויות חלקיות שונות כשמשקל "המדינה" בהם קטן ביותר. שלישית - ממשל טראמפ לא עוסק בכלל ב"דמוקרטיזציה" של המזה"ת או חלקו ולא משקיע הון פוליטי בקידום "דמוקרטיה" לערבים. רביעית - לאחר קריסתה המהירה בעימות הקטארי-סעודי של "נאט"ו הערבית" - הקואליציה של הגוש הסוני הערבי במזה"ת כדי להכיל את איראן ולהלחם בדאע"ש, דומה שלארה"ב ברור שקואליציה אפשרית רק על בסיס המכנה של שנאת ישראל וקואליציה ערבית היא פיקציה בדיוק כמו הליגה הערבית. העדות המוחשית לכך היא המעורבות הפוליטית הקטנה יחסית בסכסוך הסעודי-קטארי
יחד עם קריסת מחיר הנפט נראה שהעולם מתחיל להתפכח מאשליותיו לגבי המזה"ת - פיוס לא יהיה באזור בטווח הנראה לעין - לא בין חמאס לפת"ח, לא בין שיעים לסונים, לא בין המשטרים הלאומיים ל'אחים המוסלמים" על שלל צורותיהם, לא בין הפלגים לוב, לא בין הכורדים לתורכים או הבדווים בסיני למצרים וכן !! - מצער לומר , גם לא בין ישראל לפלשתינים - תם עידן האשליות .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה