האמת על "המלחמה הדתית הגדולה"

בתחילת 1939 התקיימה וועידת לונדון שהוקמה בעקבות "המרד הערבי הגדול" ומסקנות וועדת וודהד. הבריטים הציעו 6000 קמ"ר ליהודים וויצמן הגיב - "תנו לנו מדינה בגודל מפת שולחן ונסתדר" הערבים סירבו וחאג' אמין אל חוסייני, ממקום גלותו בבירות, הסביר שמדובר בעניין עקרוני הערבים (עוד לא הוגדרו פלשתינים) לא מוסמכים לוותר על מטר של אדמת ווקף שהיא נחלת כל המוסלמים בעולם, לא רק המקומיים.  הנשיא אנואר סאדאת נרצח ב 1981 על ידי 'הג'יהאד האיסלאמי המצרי' כי הוא עשה שלום עם "כופרים" ובאסלאם מותר לעשות עם כופרים, בעת מצוקה רק "הודנה" - הפסקת אש זמנית. האסלאם כראש החץ של המאבק הערבי והמוסלמי נגד ישראל היה שם כל הזמן כמרכיב במשוואת הכוח הפלשתינית, כגורם לעומתי בקרב ערביי ישראל, כדבר מאחד בין המוסלמים המפולגים.

כרגע המלחמה הדתית הגדולה של המזה"ת ובכלל בעולם היא זו בין סונים לשיעים, מאיימת יותר, מפלגת יותר ותובעת משאבים יותר מהסכסוך עם ישראל. המלחמה הדתית השניה היא בין האסלאם הג'יהאדיסטי ששם לו למטרה את תרבות המערב בכלל ואת המשטרים הלאומיים במדינות האסלאם ובמדינות ערב בפרט.  בנוסף ובו זמנית מתנהל מאבק אדיר בין הציר הקטארי-תורכי לציר המצרי-סעודי על ההובלה הפוליטית של ארצות האסלאם הסוני במזה"ת. במאבקי האיתנים במזה"ת זקוק כל צד לכל גרם של תמיכה, אנרגיה וסיוע ומתרחק מכל גורם מחליש, מסיט ומסית. בתוך המהומה הענקית, שפיכות הדמים הנוראה והדעיכה הכלכלית המהירה שהופכת את רוב המזה"ת לשממה כלכלית אין אף גורם כמעט שמעוניין להתעסק ב"הר הבית", לתת לפלשתינים להכתיב את סדר היום הציבורי, להלהיט את הרגשות הדתיים שיפוררו את המחנה הסוני עוד יותר - למעשה רק תורכיה, שרוצה להמליך את כצמה על הערבים כבימי האימפריה העות'מנית .

בניגוד לדעת רבים התקפלות ישראלית בנושא שערי הר הבית תעצים מאד לא את הערבים הלאומיים אלא את האסלאם הלוחמני, 'האחים המוסלמים' על כל פלגיהם ואת ארדואן מתורכיה כמובילם - הססמה הוותיקה של 'האחים המוסלמים' - "האסלאם הוא הפתרון" תקבל משנה תוקף ולמעשה גלי ההדף יחלישו גם את מלך ירדן, את בית המלוכה הסעודי ואת נשיא מצרים הנמצא ממש במאבק לחיים ולמוות עם 'האחים המוסלמים' על כל צורותיהם בארצו.

בניגוד להערכות שמשבר הר הבית מקשה ומרחיק את ההתקרבות בין ישראל לסעודיה, מצרים ובנות בריתן אני צריך להתמקד בצורה שבה המשבר יסתיים - להערכתי התקפלות ישראלית מול גל איסלאמיסטי מתלהם תגדיל את הפער בין ישראל לברית הערבית סונית ותציג אותה כהססנית לעת משבר כל פעם שהמוטיב "מלחמת דת" על השולחן. עמידה נחושה יתכן ותגרור גינויים אבל גם תחזק את האמון של הגוש הערבי סוני בנחישותה של ישראל לא להתכופף בפני האויב המשותף "האחים המוסלמים" - זה לא רק 'האחים' זה גם אדוניהם וממניהם בקטאר ובתורכיה.  אפשר גם להמר שתורכיה תמשיך להתסיס את האסלאם נגדנו חדשות לבקרים בכל מקרה והיחסים עם תורכיה נזקקים להערכה מחדש למרות יתרונותיה הכלכליים !!