שכחו אותו בסיבוב

אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי מהפך אדירים במזה"ת - קשה עד בלתי אפשרי להעריך את תוצאותיו אבל התוצאה הברורה המידית שלו היא העלמות ישראל כבעיה אזורית מלכדת והפיכתה לשולית בתהליכי הענק האזוריים. לשאלה למה דווקא עכשיו שהרי "האביב הערבי" נמשך כבר 6 שנים יש שתי תשובות - ב.  שלב ההתפרצות העממית וריסוק הישן הסתיים וכעת מתחיל שלב עיצוב ההסדר של "היום שאחרי" - ב. החלל הפוליטי מחולל הסערות של ימי הנשיא אובאמה התמלא דרך המדיניות האגרסיבית של הנשיא טראמפ.

למרות שמדיניות הנשיא עדיין בתהליכי התגבשות יש לה כברק כמה מאפיינים ברורים ואמנה אותם לא לפי סדר חשיבותם. א. - הנשיא טראמפ אדיש לסוגיה של זכויות אדם ובז לנגררת שלה "התקינות הפוליטית" - ב. - הוא רואה בכל שליט וכל כוח שיכול לספק יציבות ושליטה בשטח, גם אם לא בשיטות המקובלות בארה"ב, פרטנר לדיאלוג וכתובת שניתן לעבוד אתה.  ג. - הוא רואה ב"אחים המוסלמים", אב הגזע של כל תנועות האסלאם הסוני הרדיקלי, את מערער היציבות מספר אחד בעולם, מחולל האסונות הגדול בעולם ובחברה המערבית בעיקר, מחריב את שיקומם ובנייתם של מדינות ומקור למלחמה שהג'יהאד מנהל נגד המערב - בניגוד חריף לנשיא אובאמה שראה בהם חלק מהפתרון . באופן מובנה יצא הנשיא טראמפ למלחמה נחרצת ובלתי מתפשרת בכל הצורות של מימון, תמיכה, אהדה, הבנה  ועידוד לטרור תחת כל אמתלה שהיא.   ד. - הנשיא אובאמה שאף ליציבות עולמית באמצעות דיאלוג בין שווים ולכן הצניע את השימוש בכוח - הנשיא טראמפ שואף ליציבות עולמית באמצעות מאזן כוחות שבו לכוח יש תפקיד חשוב שכן היציבות לא מושגת מתוך הסכמה עם מאתגריה אלא מתוך חשש שלהם. אחרון - הנשיא טראמפ לא רואה בסכסוך עם הפלשתינים את המבוע לבעיות האזור אלא את העימות הסוני-שיעי ונגזרותיו - המירוץ האיראני לגרעין, החתרנות האיראנית בכל המרחב וההתחברות של איראן לרוסיה .   ישראל וודאי יכולה להזדהות עם כמעט כל רכיבי המדיניות המתגבשת של טראמפ גם אם הציפיות בנושא "הסכסוך" מתפוגגות.

בהתאם לתפיסתו התגייס טראמפ לחזק ולתמוך במדינות הערביות שעוד שורדות, לייצב אותם כמבוא ליציבות באזור וככוח שיוביל את ההכלה והדחיקה של איראן למגננה מדינית וצבאית. מהפלשתינים הוא דרש להפסיק את התמיכה הכלכלית בטרור באמצעות הקצבאות והמשכורות וכן מקטאר ומתורכיה, כל אחד מממנת טרור נדיבה בזכות עצמה. אין ספק שדאע"ש לא היה מגיע למיצובו העולמי ללא תמיכה איתנה של תורכיה בארגון בתחילת דרכו ב 2014.  ארה"ב הודיעה רק אתמול שהיא תומכת בחרם על קטאר שגם מממנת בנדיבות טרור ג'יהאדיסטי וגם מסייעת לאיראן בחתרנותה במפרץ . ארה"ב מתעלמת במפגיע מארדואן התורכי ומדרישתו לרסן את חימוש הכורדים, בעיקר בסוריה מפני שהכורדים מוכיחים יכולת להוות כתובת יציבה. ארה"ב עצמה תוקפת כוחות שיעים שמנסים לייצר רצץ מעיראק לחופי הים התיכון על גבול סוריה עיראק כשהיא מפעילה כוחות מהאוויר והירדנים והכורדים הסורים פועלים על הקרקע.  לכל הצירים והבריתות במזה"ת - הגוש הסוני-ערבי בגיבוי ארה"ב, הציר הקטארי-תורכי שחיפש פשרה עם איראן על חלוקת אזורי השפעה והגדרת חוקי המשחק והציר השיעי בגיבוי רוסי - כל ההתאגדויות האלה המתעמתות אחד עם השנייה אינן זקוקות לישראל, ישראל אינה מרכיב מרכזי אם בכלל בשיקוליהם והבעיה הפלשתינית כאב ראש מטריד שאין להן עניין בו.

המהלך הגדול של המזה"ת מגמד וממחיש את חוסר הרלבנטיות של ישראל, הסכסוך והפלשתינים  למעשה גם ארה"ב וגם הגוש הערבי-סוני מצפה גם מישראל וגם מהפלשתינים להנמיך פרופיל - המאבק נגד קטאר הוא לא רק על מימון הטרור, התמיכה באיראן אלא גם על סדר היום שאל-ג'זירה מנסה להכתיב לציבור הערבי  ובכללו עיסוק אובססיבי בסכסוך. בחשבון כללי - כשהמוטו הוא "יציבות"  העיסוק בפלשתינים נחשב כמתסיס ומעורר רעשים וסערות מיותרות ואילו ישראל, דרך יציבותה הפוליטית, קידמתה הטכנולוגית, נמליה וכוחה הצבאי כגורם מייצב  .

מבחינת ישראל המאמץ הערבי בגיבוי ארה"ב, להכיל את איראן החתרנית ולמנוע ממנה נשק גרעיני, המאבק בהובלת ארה"ב למנוע מימון לטרור מוסלמי באשר הוא, הדעיכה העולמית והערבית בעיסוק ב"סכסוך" כמקור הזעזועים האזורי הם כולם לטובת ישראל בלי שנשאלה, בקשה, טרחה ונדרשה לנושא . יש גם סיכוי שאם הפלשתינים יבינו שהעולם שוכח מהם ומהר והם כבר לא העיסוק המרכזי של העולם, גם הערבי,  תגדל אצלם הנטייה לפשרה.   איננו יודעים מה יהיה העתיד אבל אנחנו יודעים מה הוא לא יכלול - עולם תלוי באנרגיה ערבית, מדינות ערביות שתלויות בשעיר לעזאזל של "הסכסוך",