אותו פטנט - אותם הזיות

ביקור נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ באזור בשבוע הבא אינו ביקור בישראל, הביקור בישראל היא רק תוצר לוואי של מטרת הביקור העיקרית - התנעה בסעודיה של הקמת קואליציה סונית גדולה ומחומשת שלה שתי משימות - התמודדות והכלת האיום האיראני שהוא, בעיני המדינות הסוניות איום דתי שיעי על הפרשנות של האסלאם. המטרה השנייה היא מאבק משותף בהקצנה האסלאמית הסונית, דאע"ש, אל-קאעידה ודומיהם המהווים סכנה למערב ולמשטרים הסונים עצמם. בקיצור שחיילים ערבים סונים ילחמו בשיעה האיראנית ובג'יהאד הסוני כשהמערב מספק את החימוש והטכנולוגיה. לישראל כמובן צריך להיות עניין שהמלאכה תעשה בידי ערבים ואנחנו נשב בצד ולא נתערב.

הרעיון של קואליציה סונית כבר נוסה כמה וכמה פעמים - הנשיא בוש האב במלחמת המפרץ השנייה ב 1991 הקים קואליציה כזו, הנשיא אובאמה הקים קואליציה כזו ב קיץ 2014 להלחם בדאע"ש וערב הסעודית הקימה קואליציה כזו להלחם בשיעים התימנים, המכונים הוט'ים, ב 03/2015. בנוסף היו הרבה שיתופי פעולה כביכול, למשל בין פקיסטן לארה"ב נגד הטאליבן באפגניסטן כשפקיסטן מממנת ומחמשת את הטאליבן ובו זמנית מקבלת סיוע ארה"ב להלחם בו . המשותף לכל הקואליציות, כדרכם של קואליציות, שהיו בהם ניגודי אינטרסים ופערים אדירים ברמת הנכונות והמחויבות לקואליציה. הקואליציה של בוש האב ב 1991 סיפקה לגיטימציה ערבית אבל הביצועים בשדה הקרב היו אומללים, הקואליציה של אובאמה ב 2014 התפוגגה מעליה כשהתברר שבפועל הם מסייעים לשיעים לחסל את הסונים בעיראק והקואליציה הסעודית בתימן מפגינה ביצועים יותר מעלובים מול השיעים המקומיים הנחותים בכל מדד אפשרי . לא נשק חסר לקואליציות אלא רצון, אחדות מטרה, לכידות מבצעית ויכולת.

המלכוד הראשון שהקואליציות היו נתונות בו  היא עומק הרגשות המוסלמיים הדתיים באותן מדינות. בפער שבין המערב לדאע"ש אוכלוסיות העולם הסוני, בייחוד הערבי הסוני, הנטייה היא הרבה יותר לכיוון דאע"ש. לא שהם רוצים בדאע"ש אבל השנאה הבסיסית בייחוד לארה"ב, עמוקה מאד. שורש כל האסלאם הקיצוני בעולם הוא בוואהביזם הסעודי, בג'יהאד האיסלאמי המצרי ורשת המדרסות הפקיסטניות הממומנת בכסף סעודי ומפוקחת על ידי המודיעין הפקיסטני.  לכן כל מלחמה בדאע"ש ובהקצנה המוסלמית הסונית תעשה בלב ולב, בכפפות משי עדינות ובמשורה שלא לעורר את חמת התושבים ולא להעצים את התסיסה האסלאמית המקצינה בחברות של כל ! המדינות הסוניות . המאבק בדאע"ש של המדינות הסוניות לא יכול להתעצם ולהגיע לפרות בכוח הנשק אלא רק בכוח טיפוח אסלאם מתון ומכיל שכרגע אף מדינה ערבית סונית במזה"ת לא פונה אלין.

המאבק באיראן השיעית יכול אמנם לאחד את הערביות הסוניות אבל מטבע הדברים מי שרחוק מאיראן כמו מצרים ולוב חוששים פחות, סודן והחמאס אפילו מסוגלים לראות באיראן שותף אפשרי מול אויבים אחרים כגון ישראל. מי שקרוב לאיראן, המיפרציות , ערב הסעודית ועיראק מכילות בתוכן אוכלוסיה שיעית ענקית, בעיראק ובלבנון אוכלוסיה ילידית שמהווה את הרוב, בסעודיה ובמיפרציות אוכלוסיה מהגרת, רובה מאיראן ופקיסטן,  מוכוונים ונשלטים במידה רבה על ידי המנגנונים הדתיים והביטחוניים באיראן (בחריין למשל לא מצליחה לגבור על אורחי העבודה השיעים אלא בעזרת צבא סעודי). גם בפקיסטן יש מיעוט של 20% שיעים קשובים לאיראן. לצורך החתרנות הפנימית האיראנית אין לעיסקאות הענק עם ארה"ב ערך אלא בהרתעה ממלחמה גלויה ובהוספת מקומות עבודה בארה"ב - כל מדינות הקואליציה הסונית מאויימות מחתרנות פנימית הרבה יותר מאשר מהעוצמה הצבאית האיראנית .

הנשיא טראמפ חוזר למרשם שכבר נוסה מספר פעמים בעבר, שאין בו מקוריות ולא "חשיבה מחוץ לקופסה". מרשם  שלא פותר אף אחד מבעיות הפנים של הסוניות הערביות, סנטימנט דתי מוסלמי שורשי עמוק, עריצות שבטית ומעמדית, שחיתות, זרימה מוגבלת מאד של דעות, הדרת נשים, ויכולות טכנולוגיות נמוכות ועוד. כנראה שהרווח היחיד יהיה למפעלי הנשק בארה"ב .