יום שלישי, 5 ביולי 2016

בין רוח לרוח

לעיסקת ג'יבריל ממאי 1985 לשחרור 1150 אסירים ביטחוניים פעילים תמורת 3 חיילים היו השפעות אסטרטגיות מרחיקות לכת - בסופן מאות אסירים שחזרו לשטחים הפכו למודל לחיקוי והערצה בחברה הפלשתינית, התסיסה שהם חוללו בחברה הפלשתינית הייתה אחת ממנועי ההתלקחות של האינתיפדה הראשונה בדצמבר 1987. מאז הפכה חטיפת חיילים או אזרחים ישראליים כלי אסטרטגי של המאבק הפלשתיני והערבי נגד ישראל. מכל הדברים שאפשר לאמר על עיסקת ג'יבריל דבר איחד הוא מעל לכל ספק - העיסקה לא הייתה נקודתית וחד פעמית אלא אירוע אסטרטגי רב השלכות לשנים רבות קדימה, בעצם עד היום.


גם החיזבאללה וגם החמאס, כלקח מעיסקת ג'יבריל, הקימו יחידות מיוחדות, גייסו אליהם לוחמים מובחרים ומיומנים, ציידו אותם באמצעים יעודיים ובנו תשתית ענפה שיעודה אחד - לחטוף ישראלים ולהחזיק בהם בצורה שהופכת מבצע חילוץ לכמעט בלתי אפשרי ושלא תשאיר לנו ברירה אלא להתמקח על שחרורם. בתוכניות החטיפה לא התייחסו לאפשרות שישראל תתעלם מהחטוף ותסרב, בסופו של יום, לדון בשחרור. עוד הניחו החוטפים שחטוף חי הוא תעודת הביטוח שלהם מפני מסע חיסולים של ישראל וזרועותיה או מסע חטיפות נגדי.


מאז שלהי מאי 2006, מזה עשור אירעו מספר אירועי חטיפה מתוכננים מראש, על ידי יחידות יעודיות ששזו כל תכליתן , מבוססות על תשתית דרכי מילוט ומסתור ובמיקרה של רצועת עזה על מערך מינהרות יעודיות. התשתית המושקעת הזו  נבעה רק, אך ורק, מהתמורה האסטרטגית היה ואפילו רק חלק קטן מהחטיפות יצליח והיתר יסתיימו סתם בקטל חיילים. במנהרה יעודית כז השתמשו לחטוף את גלעד שליט ב 25/06/2006, במבצע החטיפה נהרג מפקדו של גלעד שליט חנן ברק. כולנו זוכרים את גלעד, כמה מאתנו זוכרים את חנן ? חטיפת גלעד שליט הייתה ישום מוצלח ביותר של מתאר החטיפה ותורת הלחימה הנלווית. החזקתו בשבי הוותה תעודת ביטוח לראשי החמאס בעזה, צה"ל לא הצליח לגלות ולכן לנסות לשחרר את גלעד והמחיר היה מעל לאלף אסירים משוחררים - גלעד שוחרר לבסוף ב 18/10/2011.


מספר ימים לאחר חטיפת גלעד שליט, ב 12/07/2006, אירעה חטיפה מקבילה בגבול הלבנון ליד זרעית בה נחטפו גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב, מה שהתניע את מלחמת לבנון השניה. ביום החטיפה נהרגו 10 חיילים נוספים באירועי הלחימה שסביב החטיפה וסך הכל שלמה ישראל ב 13 הרוגים ישיריםבגלל הכידאיות של המתאר לאויבנו. בניגוד לחטיפת גלעד שליט בחטיפה בלבנון שברה ישראל חלק מהכלים ויצאה למלחמה לבנון השניה,  שהיום נחשבת להצלחה אסטרטגית, שעלתה לנו בעוד 156 הרוגים, אזרחים וחיילים - מלחמה שלא אנחנו, לא איראן ולא החיזבאללה רצו בה אבל הלהט לחטוף דירדר אותנו לתוכה.


סבב החטיפה הבא אירע ב 12/06/2014 באלון שבות כשחוליה לא מיומנת של החמאס בהר חברון חטפה את נפתלי פרנקל, גילעד שער ואייל יפרח. השלשה נרצחו כשהחוטפים נלחצו - התגובה ברחוב הפלשתיני הייתה של צער על כך שלא נחטפו עוד והאירועים התדרדרו למבצע "צוק איתן" שפרץ ב 08/07/2014. עד כה נהרגו 16 ישראלים במהלך ניסיונות החטיפה שהביא רק להצלחה מבצעית אחת - גלעד שליט.  ב'צוק איתן' נהרגו עוד 66 מאנשינו. כה גדול הוא להט החטיפה של ישראלים בקרב אויבנו שפעמיים בתוך עשור התדרדרה חטיפה מתוכננת למלחמה לא מתוכננת שבזמן אמת איש מהצדדים לא רצה בה. הלהיטות להגיע לחטיפה מוצלחת של ישראלי  הפכה לגורם אסטרטגי מערער היציבות מספר אחד !! בינינו לשכנינו


ב'צוק איתן' אירעו עוד 3 ניסיונות חטיפה כושלים - זה של אורון שאול בסג'עיה, זה של הדר גולדין ליד רפיח וניסיון לחטיפת חיילים ליד נחל עוז בשטח ישראל ב 29/07/2014 בה נהרגו חמישה חיילים נוספים. בכל הניסיונות נעשה שימוש במינהרות יעודיות (על זו בנחל עוז נעשה סרט יוהרה של החמאס), ביחידות יעודיות ובמיטענים יעודיים - מניין ההרוגים כדי לייצר חטיפה "מוצלחת" עלה ל 23 הרוגים על חטוף חי אחד - גלעד שליט. החשש מחטיפה הוא כה גבוה שבתת הכרה אנחנו משלימים בקלות עם מותם של חיילים, למשל מפקדו של גלעד שליט, חנן ברק, וכולנו בטראומה אסטרטגית דווקא מזה שנשאר בחיים. בצבא פותחו תירגולות מיוחדות כדי למנוע חטיפה בשלב א' ולהגיב עליה משקרתה בשלב ב' (נוהל חניבעל). התרגולת סירבלו מאד את הצבא והעמיסו, לעתים עומס בלתי סביר, על שיקול הדעת של המפקד בהסיטם אותו ממשימתו.  אני לא מונה בתיאור את המחיר שהחברה משלמת לאחר כל עיסקה בהרוגים, פצועים ונזק פיזי. אין אח ורע בעולם להפקרות שכזו שהופכת את עצם רעיון חטיפת ישראלי לאיום אסטרטגי ששכרו רב מאד למי שמצליח - בסוף, נניח אחרי עוד 10 ניסיונות כושלים,  15 הרוגים ומלחמה לא מתוכננת נוספת זה עלול גם להצליח פעם נוספת. כשזו המוטיבציה  אפשר לקרוא לזה טירוף מערכות וממשלה אחראית חייבת לעמוד בלחצים.


המסנגרים יאמרו שהרוח שאיחדה את העם מאחורי גלעד שליט והחזרתו הביתה מאזנת במקצת את כל המיגרעות והמחירים שמניתי - ישאל כל אחד את עצמו, ביחוד אלה הזוכרים עדיין את מבצע "אנטבה" -הרוח של אז אינה מאחדת ? אינה נותנת תחושה של גאווה בישראליות ? לא משקפת את אחריותנו המוחלטת לחטופים ? לו הבחירה בידנו מה היינו מעדיפים את "רוח שליט" או את "רוח אנטבה" - לי התשובה ברורה וחדה כתער. אזכיר בהקשר ששילוב מבצע "אנטבה" והחילוץ במטוס "סבנה" ב מאי 1972 ואמצעי המיגון והנגד הורידו מסדר היום את מתאר חטיפת המטוסים הישראלים בעולם - העולם המשיך ב"רוח שליט" וסיים בפיגוע התאומים הנורא מכולם ב 09/11/2001 - מאז העולם ניראה אחרת לרעה ..


עוד יאמרו וישאלו "מה אם איננו יודעים ?", "מה אם זה בלתי אפשרי ? " ו"מה אם יבולע לחטוף ?" אגש לתשובות המיבצעיות ולאחריהן למוסריות. אם אין לנו גישה ישירה לחטוף - יש גישה עקיפה ! כדי לשחרר מי מחטופנו מותר וצריך לחטוף את מנהיגי הארגון החוטף, לא רק אותם אלא את בני משפחותהם - אנחנו פיתחנו, בהפוך על הפוך, תורה של "סיוע רפואי לקרובים", מותר וצריך לחסל את מי שיודעים עליו אך מסוכן מדי לחטוף אותו - שיחיו כל מנהיג החוטפים באימת תמיד מחיסולים, את כל העצורים מאותו ארגון שכבר בידנו ממילא יש להעביר לתנאים של "לחם צר ומים לחץ" ולשלול מהם כל קשר לעולם ולקרוביהם, במיקרה הזה עדיף לחץ בינ"ל מ"ארגוני זכויות" וממשלות זרות מלהיכנע לתכתיבי הטרור.  

באשר לגישה המוסרית - ראשית, אומר זאת בגילוי, יתכן שבתוקף הנסיבות השבוי הישראלי יפגע אבל שבירת מעגל החטיפות תחסוך חיים פי כמה וכמה. הרי בכל החלטה מבצעית שמדינת ישראל לוקחת נשקף גם סיכון לחיי אדם ! שנית - יש להבהיר לכל ארגון טרור שעוסק בחטיפות ישראלים שאם החטופים יחזרו בשלום גם הארגון יוכל לחזור לשגרתו - לא יחזרו ולא בשלום רק ישראל תחליט מתי להפסיק את מסע החיסולים והחטיפות כמו לאחר טבח הספורטאים הישראלים במינכן - בכל מיקרה רק נס יציל ממוות בטוח את כל מי שהיה מעורב בתיכנון ובביצוע לפני ואחרי חטיפת ישראלי - על עקרון אחד אנחנו חייבים לעמוד ללא פשרות - לעולם !! , לעולם !! לא נקיים מו"מ על שחרור ישראלי חטוף מארגון טרור. פעם אחת המחיר, אולי, יהיה כואב אבל סביר מאד שלא תהיה יותר פעם שניה ובטח לא שלישית . בין 'רוח שליט', שבה התדרדרנו לסחר בחלקי גופות, לבין 'רוח אנטבה' הברירה החדה היא רוח אנטבה - יש לה מחיר, כמובן, אבל זניח למחיר "רוח שליט" .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה