יום שבת, 18 ביוני 2016

סירחון של "חונטה יהודית"

בדמוקרטיה ביקורת על הממשלה, לפעמים ביקורת ארסית, היא דבר מובן מאליו. כמו שאמר אחד מחברי כל יום טוב להביע דעה ולהילחם עליה. יחד עם זאת נדיר ביותר בדמוקרטיות, למעשה כמעט ולא קיים, שקצינים בכירים בצבא, בשרות או בעבר, מובילים ביקורת כזו.. לא שאסור להם כאזרחים ועדיין התופעה מאד נדירה. אם יש "גזענות יהודית", בהיותנו בני אדם וודאי שיש פה ושם, אם יש "טרור יהודי" הנה גילינו שיש גם "חונטה יהודית" - "חונטה" - מושג מדרום אמריקה המתייחס לחבורה של קציני צבא המתאגדת לפעול בפוליטיקה ולשלוט על החברה האזרחית - לך תדע מה יותר גרוע ?!.


בכל תולדות הפוליטיקה הבריטית קשה מאד למצוא גנרלים כפוליטיקאים. בארה"ב לאחר מלחה"ע השניה היו אכן כמה גנרלים בתפקידים בכירים - גנרל ג'ורג' ס. מרשל, יו"ר המטות המשולביםן של ארה"ב במלחמת העולם השניה היה מזכיר המדינה בשנים 1947-51,  אייזנהאור, מפקד כוחות הברית באירופה במלחה"ע השניה  כנשיא בשנים 1953-61, קולין פאוול, מפקד מיבצע "סערה במידבר" בעיראק ב 1991,  כמזכיר המדינה בשנים 2001-5, כל יתר הנשיאים, מזכירי ההגנה כולם, שרי החוץ ובכלל היו אזרחים. כך מקובל בדמוקרטיות תקינות.  גם דה-גול בצרפת הוא מבחינת היוצא מהכלל שמוכיח את הכלל .


בחברה הישראלית מקידמת דנא היו לאנשי הביטחון הבכירים אמירה מיוחדת בפוליטיקה האזרחית. בעשורים הראשונים, ביחוד בעשור השלישי והרביעי למדינה, היה מובן מאליו שרמטכ"ל או אלוף בולט הופכים לדמויות פוליטיות - מעזר וויצמן, דרך רבין, ברלב ועד אריק שרון, מאמנון ליפקין-שחק ואיציק מורדכי עד אהוד ברק ובוגי יעלון. חלק מהם אכן תרמו רבות אבל התופעה, בדמוקרטיה, חריגה ומעלה ריח לא טוב של "חונטה". גם דיבורים על השתלבות אפשרית עתידית של רמטכ"לים, על תקו מושיעים, היא לא בריאה והקריאה לקצר את "תקופת הצינון" היא ניסיון בולט להנות "מהכריזמה" הצבאית של הרמטכ"ל כשהיא עוד טריה ולפני שיחשפו חולשותיו ככל פוליטיקאי אחר. יש בה גם התבטלות  של הסמכות המוסרית האזרחית בפני זו הצבאית שאין לה על מה להתבסס.


ב 1988 נוסדה אצלנו "המועצה לשלום וביטחון", שלמען הגילוי הנאות הייתי חבר בה כשנתיים בתחילת המאה הנוכחית. לובי פוליטי באגף השמאלי של המפה ששאב את יוקרתו וסמכותו המיקצועית מהתקבצות של אנשי ביטחון - מדרגת סא"ל ומעלה ומגביליהם. הם הבינו המון בביטחון, מעט מאד בחברה, כלכלה ומדיניות בין לאומית ובסופו של יום היו גוף צר אופק שלא יכל להסביר דבר אלא דרך האספקלריה הביטחונית. רוב מובילי הגוף הגיעו לעמדותיהם הבכירות בשנים שחברות במיפלגת ימין הוותה מכשול בקידום וכשהשמאל על גווניו היווה את "התקינות הפוליטית" של האליטות בתקשורת, בכלכלה ובמדינה. אין סוגים כאלה של שדולות פוליטיות באף דמוקרטיה תקינה .


את מחול השדים הנוכחי התניע סגן הרמטכ"ל האלוף יאיר גולן בנאומו בערב יום השואה האחרון כאשר דיבר על תופעות ש"מזכירות לי את גרמניה לפני 70-80 שנה". אני מכיר את האלוף אישית ומאד מעריך אותו ואת שיקול דעתו - אין לי הסבר לדברים ולעיתוי למעט שהגבול שבו מותר לגנרלים להתבטא בנושאים אזרחיים, היסטוריים וחברתיים לא מוטמע כהלכה בצמרת הצבאית והתופעות שהזכרתי לעיל מאוששת זאת. לא חשבתי ואיני חושב שהקרירה של הקצין המבריק הזה, אלוף יאיר גולן, צריכה היתה לבוא לסיומה אבל כן התבקשה סוג של הערה או נזיפה שהדברים לא היו צריכים להאמר מטעם מי שמייצג את צבא כל העם ולא רק זרם מחשבתי מסויים בעם.  האלוף זכה לגיבוי מוחלט שלא מסייג את הדברים גם בלי להטיל דופי בקצין עצמו.  כשמן למדורה קרא שר הביטחון יעלון לקציני המטכ"ל להביע דעתם בלי מורא מול הדרג המדיני - היות והוא לא סייג את דברין לפורומים בהם מותר לקצינים להתבטא או לנושאים מוגדרים שבסמכותם - אפשר ויש שפרשו את קריאתו כהזמנה לקציני המטה הכללי להשתתף בוויכוח האזרחי/ציבורי/פוליטי במדינה - במקום לבנות חומה ברורה בין האמירה הצבאית לאזרחית רמס בוגי יעלון את הגדר שעוד הייתה בין התחומים - צעד קטן ל"חונטה". עובדה שהכתב הצבאי של ערוץ 2, רוני דניאל, במונולוג המפורסם שבו טען שהוא "לא בטוח" שהוא ימליץ לילדיו לחיות בארץ הוסיף בסיפא מזל שיש לנו ... וכאן מנה שורה של גנרלים מכהנים. יש שיפרשו את הדברים כקריאה לשילטון צבאי וודאי כקביעה שמותר הדרג הצבאי מהאזרחי.  העובדות, אגב, מוכיחות שביצועי הגנרלים בפוליטיקה, כאן אצלנו ובעולם הגדול, גרועים ונופלים משמעותית מאלו של פוליטיקאים אזרחים ואין ספק שבן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין ויצחק שמיר היו טובים מאלו של לובשי המדים לשעבר.



בשבוע האחרון פרץ אצלנו מה שהגדיר העיתון 'ידיעות אחרונות' "מרד הגנרלים" - העיתון, כמינהגו, רוצה לקעקע את ממשלת ביבי אבל הביטוי בכותרת לקוח מעולם "החונטות" של דרום אמריקה. מה לחבורת גנרלים ככזו ולדמוקרטיה ? החיבור שלא ברור אם הוא מתוזמן או מיקרי של ארבעה גנרלים, רמטכ"לים לשעבר, בתוקף עברם הצבאי בלבד, לפעילות פוליטית נגד ממשלה שזה אתה ניבחרה באופן דמוקרטי כחוק, מסריחה "חונטה" ואם זה היה מתואם, נניח על ידי עיתון כל שהוא - על אחת כמה וכמה.

יש הרואים סכנה ל"דמוקרטיה" מחוק העמותות התובע את המובן מאליו - שקיפות, אחרים רואים סכנה לדמוקרטיה בניסיון להגביל את בית המשפט העליון למרות שדיאלוג בין רשות שופטת למחוקקת הוא מובן מאליו בכל דמוקרטיה. אני מעיז לקבוע שמעורבות בכירי הצבא בעבר ובהווה (פרשת הרפז למשל) בתהליכים הפוליטיים, מתואמים לפחות חלקית, עם גב תיקשורתי, הם סכנה חמורה פי כמה לדמוקרטיה הישראלית - סכנת "החונטה".

תגובה 1:


  1. Never detach racism from (militant) Arab terror in Israel

    Whether terror attacks were/are linked and/or supported by Palestinian Authority; Hamas official government in Gaza, Islamic Jihad; Islamic Republic of Iran, etc.

    One can never detach racism from Arab terror in Israel, especially, as long as Israeli victims of Arab terrorism (shootings, bombing, stabbing, car rammings, rocks into car windows), and even potential civilian victims of massive foiled constant attacks, are not any way near 20% Arab, the equivalent of its population percentage in Israel.

    Moreover, Arab terrorists specifically go out of their way to target Jewish areas.

    Also, bombers, shooters and the like, were/are aided by other Arabs, living inside Israel, to aim at Jews, specifically.

    Arab terrorists will make the extra effort not to cause Arab casualties, as much as they can. Though the risk to their "brothers" is at times high, but hatred of Jews, still overrules. (Which explains, though disgustingly, the practice of using it's own people as shields when firing on Israelis. The routine which began, at least by Arafat in 1980).

    The following classic is so telling of the racist Arab anti-Jewish motivation and nature in terrorism (August 4, 2002, bus #361, Meron junction, massacre):

    To Protect and To Serve: Policing in an Age of Terrorism, David Weisburd, Thomas Feucht, Idit Hakimi,2009,Social Science, p.183
    For example, in the year 2002 Israel was plagued by a wave of terrorism attacks, and ... An Arab student from the village of Be’ana in the Galilee, Yasra Bakri, who was on the bus that same morning, was accused of failing to prevent the attack. During the course of the bus trip, Bakri was warned by the suicide bomber to get off before the imminent explosion. She and her friend got off the bus and did not report the possible commitment of a crime to any of the security agencies, including the police.
    https://books.google.com/books?id=OekwhtZSGiIC&pg=PA183

    Besides the religious intolerance as Jihad, there is that ethnic racial bigotry.


    The hype of celebration in Arab-Islsmic "Palestine" street after civilians are killed, is usually also measured by how many Jews are killed.

    Sure, there are added also other "factors", such as, Nationalistic terror and so-called "land" issues as self false justification to target civilians. But the undeniable racism in Arab terror can never be dismissed.

    השבמחק