קיץ 2000 מסמל מהרבה בחינות את רגע השיא במאבק הפלשתיני נגד ישראל את שיא התיקווה. פלשתינים חצו ברגל מקילקיליה לכפר סבא. למעשה לא היה כל גבול בין הפלשתינים למדינת ישראל וערביי ישראל. בנצרת, בעידוד פלשתיני, התקדמה בניית מסגד שיהאב-א-דין שנועד לאתגר את המורשת הנוצרית של העיר וניקז אליו תחושות פלשתיניות לאומיות ודתיות מוסלמיות. בהר הבית, מקום שבו אסור להזיז היום ולו קמצוץ אפר, ניחפר, תוך הפרה בוטה של חוקי הבניה, חוק העתיקות והסטטוס קוו ותוך השמדה שיטתית של נכסים ארכיאולוגים יקרים מפז, בארוות שלמה, מסגד מרוואניה, השני בגודלו בעולם !!!. כ 120,000 פלשתינים קיבלו אזרחות ישראלית במסגרת איחוד משפחות. כמובן אף משפחה פלשתינית לא בחרה לגור בשכם או חברון. בצד איחוד המשפחות גרו לפחות עוד 100,000 פלשתינים בתחומי הקו הירוק כפועלי דחק בחקלאות ובבנין. זכות השיבה הפלשתינית הפכה לממשית. משפחות פלשתיניות באלפי רבבותיהם גדשו את חופי הכינרת והים התיכון בחיכוך צמוד עם משפחות ישראליות ובארץ גרו אז פחות מ 5 מיליון יהודים.
אלפי ישראלים נהרו למוסכי שכם וסביבתה לתקן את מכוניותיהם, אלפים אחרים גדשו כל סוף שבוע את שוק הרהיטים של בידיה וכמעט כל ערביי ישראל ערכו, כמעשה שיגרה, קניות של מוצרי מזון וניקיון לבית בשוק של ג'נין. במזרח ירושלים פעלו מנגנוני הביטחון הפלשתינים כבתוך שלהם ו"האוריינט האוז", בראשות פייצל חוסייני, היה למעשה הנציג הרישמי של שילטונות פלשתין בירושלים ו"ראש העיר" של מזרחה, הכתובת הכמעט בלעדית לערביי העיר. ב 28/09/2000, עליית אריק שרון להר הבית, הוקם בהר הבית חפ"ק משותף פלשתיני/ישראלי בעיר שעל פי החלטות הכנסת היא בריבונות ישראלית מלאה והמבקר הוא אזרח ישראלי. קדימון לחפ"ק המשותף שהוקם שלשה ימים לאחר מכן בהר עיבל שבו ציפו הישראלים מהפלשתינים "הריבוניים" להציל את מדחת יוסף המדמם למוות בקבר יוסף.
באותו ספטמבר, בתערוכת היי-טק בגני התערוכה בתל אביב, הופיעו 17 חברות היי-טק פלשתיניות (אני מנחש שהחברות כבר לא קיימות). בעזה ניבנו מייזמים של אתרי בילוי ונופש הכוללים מסעדות ובתי מלון על מול חוף הים המדהים של עזה שקהל היעד שלהם - קשה להאמין, הישראלים. הצמיחה הפלשינית הייתה 8% בשנה, כמעט כיפליים מהצמיחה הישראלית. הפלשתינים הפעילו שדה תעופה בינ"ל משלהם בדהניה, רצועת עזה ודובר על הקמת שדה תעופה פלשתיני נוסף בערבות יריחו. כלכלת רצועת עזה, זו העלובה, הנצורה וחסרת התקווה, צמחה אז בקצב המהיר בעולם - אני חוזר למען הסר ספק - בקצב המהיר בעולם !! כדי כמעט 12% בשנה.
באוניברסיטאות הישראליות פעלו בלהט, בשיתוף עם תאי שמאל ישראלי, תאי סטודנטים שהגדירו עצמם "פלשתינים", הניפו דגלי פלשתין ואיתגרו את הדמוקרטיה ואת סמלי הריבונות הישראלים. בעולם הצליחו הפלשתינים, בשיא תקוותיהם מעולם, בשיא הצלחותיהם מעולם, באמצעות "שיח הזכויות", להעמיק את הדה לגיטימציה לישראל, להציג אותה כיורשת הנאציזם ואת עצמם כקורבנות "הכיבוש". החבירה בין הפלשתינים לערביי ישראל העמיקה בקרב ערביי ישראל את הזהות הפלשתינית ובחברה הישראלית הביטוי "מדינה יהודית דמוקרטית" עדיין לא חדר לתודעה ולא היה בשימוש.
ישראל התקרבה מאד, אז, להיות מדינה דו-לאומית דה-פקטו (בפועל). למעשה לו היו הפלשתינים ממשיכים בקו ובכיוון היה לכך סיכוי מעשי גם בלי הסכם שלום - שזו הייתה בעצם המטרה הפלשתינית בדרך לחיסול מדינת היהודים.
והנה, דווקא מתוך אותו "יאוש" פלשתיני עמוק צמחה האינתיפדה השניה. איך אנחנו יודעים, נוכח העובדות לעיל שהפלשתינים פעלו מתוך "יאוש", כי השמאל אמר והקהיליה הבין לאומי אוששה וחיזקה. סך הכל 19 חודשים לאחר ש"היאוש" הפלשתיני התפקע לאינתיפדה הופיעה שרי בלייר, אשתו של ראש ממשלת בריטניה דאז, ב 18/06/2002, שעות מספר לאחר הפיגוע בצומת פת בירושלים בו נהרגו 19 ישראלים, במרפאה פלשתינית בצפון לונדון וכך אמרה למארחיה הפלשתינים "כל עוד אנשים צעירים חשים שאין להם תקווה אלא לפוצץ את עצמם לא נשיג שום התקדמות". מצדיקה את פיגועי ההתאבדות בחוסר תקווה - קרי יאוש. מעניין מה היא חושבת היום כש 700 בריטים מוסלמים, רובם ממעמד הביניים ועם עתיד כלכלי מרסקים את עצמם ואחרים בסוריה ועיראק - בטח הגדרה חדשה למילה "יאוש". אגב עד היום שום גורם משמעותי בעולם, בחברה הפלשתינית וברוב החברה הישראלית לא חשב או חושב שיש לפלשתינים, כעם, איזו אחריות לבחירה האסטרטגית שלהם בסתיו 2000 לפתוח באינתיפדה השניה - אנחנו מאשימים את אריק שעלה להר הבית וכמובן את "היאוש".
יאוש הוא חוסר האמונה ביכולת לשנות את המצב - תקווה היא האמונה ההפוכה שכן אפשר לשנות. רוב המחקרים הפוליטיים והחברתיים מחזקים בדרכים שונות את הקביעה שהמקור לשינויים, לפעילות פוליטית וחברתית, למהפכות ולמלחמות וכן ! גם לאלימות הוא לא ה"יאוש" אלא התקווה. הפלשתינים פתחו באינתיפדה השניה בגלל התקווה שהפעם "יש סיכוי" אם לא ממש לפרק את ישראל, הדמויה לקורי עכביש (אגב אחד החומרים החזקים בטבע), כי אז לפחות לסחוט עוד וויתורים. כדי להבהיר מחבלי דאע"ש, שיש להם השפעה עצומה על הנוער הפלשתיני בפרט ובכלל על הנוער הערבי, לא מונעים מ"יאוש" אלא דווקא מתיקווה לכונן חליפות איסלאמית כלל עולמית וכי המטרה ברת השגה.
למה כל הקדימון - אתמול בערוץ 1 במהדורת חמש אחה"ץ עם דן מרגלית התעמתו נחמן שי, ב 1991 דובר צה"ל והיום ח"כ ב "מפלגת העבודה" וציפי חוטובלי, סגנית שר החוץ, על השאלה האם צדק בוזי הרצוג, יו"ר מיפלגת העבודה, כשאמר לנשיא צרפת ושר החוץ שלה לפני יומיים שכרגע, דגש על כרגע, השעה אינה כשרה לפתרון "שתי המדינות". נחמן שי חזר על המנטרה שגל הטרור הפלשתיני הנוכחי נובע מ"יאוש" ו"העדר אופק מדיני" - לעצם הסוגיה - כרגע - הוא לא התייחס.
על שכמותו נאמר שמי שיש לו דעות מוצקות יש לו פטור מוחלט מעובדות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה