כבר קרה לנו בישראל שעיתונאית להוטה ואמביציונית עשתה עבודה מגמתית והשליכה, כך כלאחר יד, קצין בצה"ל לכלא על לא עוול בכפו - אילנה דיין את סרן ר. ששירת אז כשליח של כולנו במקום שאז היה המקום המסוכן מכולם, מוצב 'גירית' על ציר פילדלפי הזכור לרע ותכנית "עובדה" של אילנה דיין שעסקה באירוע במוצב ב 05/10/2004, כשהסתבר שעבודתה של אילנה דיין הייתה רשלנית ומגמתית והציגה תמונה מסולפת להחריד של המציאות בשטח . בית המשפט העליון, בפסק דין שהוא בעיני לדיראון עולם, פטר את אילנה דיין מפיצויים אישיים בנימוק של "אמת לשעתה" - כלומר בזמן אמת היא חשבה שאכן זו האמת למרות שפע ההוכחות על עבודה רשלנית ועריכה מגמתית. בית המשפט העליון קבע למעשה שמותר לעיתונאי לגרום נזק קשה לזולתו, עד כדי מעצר שווא, ולעשות עבודה רשלית ומעוות ולא לשאת בשום אחריות.
לפני הבחירות האחרונות ניסה עיתון ידיעות אחרונות להטפיש את כולנו ולאלץ את המערכת המישפטית בכוח, דרך פרשת אב הבית מני נפתלי, לגרור את משפחת נתניהו לספסל הנאשמים. כל שלב במסעו של מני נפתלי לווה בשפע של עורכי דין (מעניין מי מימן ) ובכותרות עיתונאיות כמו "מחר יום הדין של היועמ"ש" עם כתבות שמסבירות שהיועמ"ש ימעל בתפקידו ממש אם לא יחליט כרוח העיתון וכד,'.
האם היינו מסכימים שבמדינת חוק כפי שישראל מתיימרת להיות, יחליטו עיתונאים איזה פרשה ואיזה תיק יש לטפל, ירמזו על קשר אפל של גורמים במערכת המשפט, היה והתיק לא ינוהל להשקפתם, שהם יאספו עדויות באופן מגמתי כמעשי אילנה דיין, ושהם ישתמשו בכוחם התיקשורתי, שלעתים הוא עצום ורב, כדי לאלץ גורמים במערכת המישפט לטפל דווקא בבעיה מסויימת ולא בשפע של בעיות אחרות. כשעיתונאים יחליטו לסנן מי ראוי לטיפול ומי לא אפשר להגיד שהם יקברו לחלוטין את מערכת המישפט בישראל מהחוקר בתחילת הדרך, דרך הפרקליטות וכלה בבתי המשפט. במערכת המישפט הישראלית, שככל מערכת יש בה פגמים וטעויות, יכול כל אחיד שיש לו סימוכין שעיניינו טופל ברשלנות על ידי מערכת החוק על כל שלביה לפנות לבג"ץ ולקבל סעד - פנייה לתקשורת או הענות לתקשורת עיניינה לא משפטי אלא תקשורתי ולא סעד בחסות החוק אלא התחשבנות אינטרסנתית (זוכרים פרשת ליליאן פרץ מבית ראש הממשלה) כשמגיעים לבירור עובדות מישפטי יבש המציאות כמעט תמיד רחוקה כמרחק מזרח ממערב מהתמונה העיתונאית.
במה הדברים אמורים, באמביציה הלוהטת של אילה חסון מערוץ 1 לפתוח את תיק גל בק שנידרס לפני כ 11 שנה. לטענתה התיק טויח כי אבי הנהגת החשודה כדורסת היא איש בכיר מאד בתקשורת. מותר לנחש שמישהו בתקשורת מחסל, ממש מאותה סיבה ואותו נימוק, חשבון אם אותו בכיר. להבהרה, האם איילה חסון הייתה בכלל מתעסקת בתיק תאונת דרכים שניסגר אחרי שבועיים אם גם הנהג הדורס ומשפחתו וגם הנידרס היו אנשים אלמונים לגמרי - אין לי תשובה מוסמכת אבל יש לי נחוש וגם אתם מוזמנים לנחש. הרי איש בעולם, אם הוא באמת חפץ אמת, לא מנע ולא יכול למנוע מכל מעוניין לפנות לבג"ץ ולבדוק את הבעיה. במיקרה גל בק פניה לבג"ץ ממש יכלה לסתום את הגולל על העיסוק התקשורתי. בפרשה.
בקיצור אם אני צריך להחליט בין שתי רעות חולות - לקבל א זה שיש מפעם לפעם תקלה בפרקליטות כמו שיש בכל מערכת בעולם (כולל במערכות סופר ממוחשבות ללא מגע יד אדם) או שהתקשורת, שתמיד וכמעט ללא יוצא מהכלל היא אינטרסנטית, תחליט כיצד יש לטפל בתיקים שהיא חפצה ביקרם מסיבות שונות - אני מעדיף אלף מונים שיפוט לקוי של הפרקליטות - במיקרה גל בק גם לא הוכח שיפוט לקוי וגם לא הייתה שום פניה לבג"ץ, למירב ידיעתי ולא בכדי, בנושא.
לכן את פרשת גילעד בק יש מיד להוציא מידי התקשורת - היא בוודאי לא חפה מאינטרסים - ולהחזיר מיד למסלול המישםטי - מבחינתי בג"ץ . אם בג"ץ יאשר שהייתה מצד הפרקליטות רשלנות, בג"ץ ולא התקשורת, אז בבקשה מותר לתקשורת להשתלח בפרקליטות עד אז, כפי שזה בערוץ 1, הם מנסים להחליף את בג"ץ - אל תתנו לכך יד או שלט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה