מקום לאופטימיות

לפעמים כשחולה נמצא בסכנה הוא ניזקק לתרופות שהשפעתן קשה ושיש להן תופעות לוואי לא נעימות. עדיין רוב הרופאם ימליצו על הטיפול מתוך הנחה שראשית, בעדיפות ראשונה, יש להציל את החולה ובתופעות הלוואי יש צורך לטפל, אם זה אפשרי, לאחר מכן. במה דברים אמורים - בדו"ח הדיור. ב 2008 פרץ בעולם משבר כלכלי קשה שנבע מהתמוטטות חברות משכנתאות בארה"ב. ישראל התמודדה בהצלחה מרשימה עם המשבר בין השאר על ידי הורדת הריבית לכמעט אפס. כבר אז היה ברור שהמהלך יגרור עליה במחירי הדיור אבל אל מול הברירה זהנחשב הרע במיעוטו. אגב למהלך הייתה השפעה לא מעטה על ה"מחאה החברתית" כחלק מתופעות הלוואי שלה. קל היום למתוח ביקורת אבל מי היה מוכן לקבל את ההחלטות הקשות בזמן אמת. המשק לא התמוטט וזה ניראה לנו מובן מאליו, זהו שלא - זה לא מובן מאליו - אירופה עדיין לא יצאה מהמשבר ובקושי מצליחה לייצר איוז צמיחה שהיא תמיד חלקי האחוזים.  

שנית כל אחד ישאל את עצמו מה יותר יקר - דירה זולה ומשכנתא יקרה או דירה יקרה ומשכנתא זולה שזה המצב היום. בסוף הלחץ על התא המשםחתי נשאר בדרך כלל זהה. עובדה שקונים דירות בלחץ והשוק רותח.

לגבי הצמיחה - השנה שחלפה בכלל הייתה אפורה - צמיחה של 2.6%. הרבה יותר טוב מבאירופה ופחות מבארה"ב. בריבעון האחרון הצמיחה הייתה 7.2% בחישוב שנתי, המהירה בעולם !!! כמובן שכולם טוענים שזה מיקרי וחד פעמי. איני יודע אבל למשק יש מנופי צמיחה אדירים וכבר ברור שגם הריבעון הראשון של 2015 "רותח".

מנוף הצמיחה הראשון הוא התחזקות ההי-טק הישראלי עם עסקות ענק של כמה מיליארדים רק בחודש ינואר. מנוף הצמיחה השני הוא הקשר הביטחוני עם הודו שמזניק את היצוא הישראלי ואת הפיתוח הטכנולוגי הרבה מעבר לפוטנציאל ה"חרם" האירופי . גם הקשר עם יפן מתעצם והוחלט על שיתוף פעולה בהגנת סייבר - שולי מבחינה כלכלית אך מניח יסוד לעתיד.

המנוף השלישי הוא סיום עיר הבה"דים בנגב ותחלת הזזת התשתיות והאוכלוסיה לנגב שלא רק שלא דועך (מצג התקשורת) אלא פורח ומתפתח בעוצמה. המנוף הרביעי הוא הפיתוח ה"מטורף" של תשתיות התחבורה בארץ ובכלל זה הפיכת נמלי ישראל לנמלי עורף לחלק מהעולם הערבי. המנוף החמישי הוא פיתוח, אמנם מתעכב, של שדות הגז ומשק האנרגיה בישראל.  המנוף השישי הוא העליה, שאיננו יודעים את ממדיה הצפויים, שאפשר להמר שהיא תגדל משמעותית.  המנוף השביעי זה ה"ישראליזציה", לא ההתיהדות, של ערביי ישראל. לכן, בניגוד למה שמוכרים בעיתונים ניראה לי שאנתנו בתנופה כלכלית מבורכת - המדינה היחידה באזור ובמרחב האירופי שיש לה פוטנציאל כלכלי מבטיח ושיכולה לצמוח בקצב יציב ממוצע של מעל ל 3.5% לפחות כל שנה בחמשת השנים הקרובות - ממש לא בשמיים ומאד ריאלי. אם זה יקרה נהיה אחת המדינות העשירות בעולם - יש מקום לאופטימיות.