בחירות לשום מקום

בקואליציה מתרבים הזעזועים והסדקים. המפלגות עושות הכנות ראשוניות לבחירות על ידי הקדמת מועדי הפריימריז וריח פופוליזם מתחיל לחלחל לאוויר. מדובר בבחירות לשום מקום.

בשנת 2000 נפגשנו קבוצת חברים, במסגרת פעילות ב 4 אמהות, עם חיים רמון. חיים רמון פרס בפנינו את הערכתו שמדי שנה נודד מנדט שלם מהשמאל לימין. להערכתו אז האופק הפוליטי של השמאל לא מבטיח ומה שלא יושג בימי ממשלות השמאל, כך העריך והתכוון ליציאה מלבנון, לא יושג בממשלות הימין. חיים רמון טעה - ממשלת הימין של אריק שרון ביצעה מהלך מרחיק לכת הרבה יותר מהיציאה מלבנון, את ההתנתקות מרצועת עזה - מהלך שרבים רואים בו גרוש ואני עדיין חושב שהוא היה בלתי נימנע. מצד שני הערכתו של חיים רמון שיש נדידה קבועה לימין, נניח לפחות של 3/4 מנדט בשנה, התממשה.

באופק של ישראל, אופק של דאע"ש, אלימות דתית ועדתית מתפרצת בכל המרחב, התפוררות מדינות הלאום הערביות, צימצום המעורבות האמריקאית באזור וירידת משקלן של מדינות הנפט הערביות בפוליטיקה העולמית מצמצמת לכדי אפס את האפשרות למהלך מדיני פורץ דרך מול הפלשתינים. בניגוד למנטרה "הסטטוס קוו אינו יכול להמשך (UNSASTAINABLEׂׂ)" האהובה כל כך על מדינאי המערב -  ה"סטטוס קוו" הוא כרגע האופציה היחידה היציבה, יחסית כמובן למזה"ת,  והיא מעבירה את הסכסוך ממצב של חתירה לפיתרון למצב של ניהול הסכסוך. אני מקווה, שהניהול יהיה חכם וישאיר לפלשתינים מרחב מספיק, פסיכולוגי ומעשי, לחיות את חייהם במינימום חיכך איתנו ושלא ניכנס להם לוורידים.

לכן סביר וצריך להניח שבבחירות הבאות מגמת הנדידה תמשך, השמאל ימשיך להתכווץ וגוש המרכז שמאל לא יצבור נפח מספיק להרכיב ממשלה. כיום מונה הגוש המורכב ממפלגת "יש עתיד" של יאיר לפיד 19 מנדטים, "התנועה" של ציפי ליבני 6 מנדטים ומפלגת העבודה 15 מנדטים, סה"כ 40 מנדטים. גם עם מרץ וכל המפלגות הערביות אין להם את 61 חברי הכנסת הדרושים להקים ממשלה חליפית. כל הסקרים חוזים ירידה למפלגת העבודה וליש עתיד וסכנה לקריסה מתחת לאחוז החסימה לתנועה של ציפי ליבני. יש אמנם תקווה שמפלגה חברתית בראשות משה כחלון תצבור תאוצה אבל כוחה יבוא, אם בכלל, מירידת שאר מפלגות המרכז.

לכן לא ברור מה רוצים מחשבי הקיצין להשיג מהקדמת הבחירות. האפשרויות הראליות מצביעות על נדידה ימינה, אפשרות שהחרדים יחזרו לממשלה אם יאיר לפיד יחלש, שזו אפשרות מעשית, ועליית כוחה של מפלגה חברתית, שבניגוד ליאיר לפיד שממוקד במעמד הביניים תהיה ממוקדת דווקא בפריפריות החברתיות והגאוגרפיות של המדינה.

יתר על כן, אין אפשרות בשנתיים של ממשלה להביא תוכניות לידי ביצוע וישום מעבר לשלב ההרצה הראשוני. אם יש ליאיר לפיד תוכניות כלכליות הוא צריך את הזמן להוכיח את חשיבותן - כעת, כשהתהליכים באמצע ורואים רק את הקשיים, הוא במצב הרע ביותר האפשרי להתמודד על דרכו ודעותיו.

כולם מדברים בחירות אבל צריך הצטברות מיוחדת של חוסר דעת, קוצר ראיה ואובדן עשתנות כדי ללכת לבחירות - זה יפגע במשק, יערער את יציבותו ולא יכול לשנות מהותית את הכיוון של הממשלה כי בדמוקרטיות, בסופו של יום, הממשלה מייצגת את הציבור והוא, לטוב או לרע, נוטה ימינה יותר ויותר.