קשה להתווכח עם המשפט "מחר השמש תזרח" - הוא נכון גם כשעננים מכסים את האופק. אין במשפט שום הפתעה - מה שכן יכול להפתיע אם משהו יטען שיש לו סיבה להאמין שדווקא מחר השמש לא תזרח. סביר שנתייחס אליו כתימהוני.
לכן לא מפתיע שכל !, דגש על המילה כל!, פגישה של נתניהו עם צמרת הממשל האמריקאי מלווה בעוד "הדלפה" של 'שלום עכשיו' על עוד איזה תהליך תכנון, אחד מני רבים, בשטחים ו/או במזרח ירושלים, שהתקדם עוד שלב בדרך לביצוע ושנועדה להביך את ראש הממשלה, לחבל במאמציו המדיניים, לפגוע בישראל ולהציגה כמדינה תאוות סיפוחים ולא שוחרת שלום ולחזק עוד קצת את האבחנה בין ירושלים שמעבר לקו הירוק לזו שבתוכה. כך דרכו של עולם, כך דרכה של 'שלום עכשיו' וכך הדמוקרטיה הישראלית. המפתיע הוא שראש הממשלה לא התכונן מראש, לא הכין תרופה למכה ומצא את עצמו שוב מופתע שהשמש שוב זרחה או שקעה. הוא היה מטיב לעשות עם הפירסום על קידום הבניה ב'גבעת המטוס' היה בא ממשרד ראש הממשלה מיוזמתו מראש, עם ההסברים שהבניה מיועדת לכל תושבי ירושלים, כולל ערבים, ומדגיש מראש את בעלותה ואחריותה של ישראל על ירושלים - הוא היה מעקר מתוכן מראש את ההדלפה, הברורה כשמש, של 'שלום עכשיו'. לפחות שילמד לפעם הבאה.
כל שנה בסתיו בא גל השפעת העונתי. ההבדל בין שנה לקודמתה הוא רק בשאלה האם התפוסה בבתי החולים היא 120% או 125%. אם התפוסה בשיא גל השפעת תהיה רק 100% כי אז ברור שחלק מאגפי בתי החולים יעמדו ריקים וחלק מהסגל יהיה מובטל רוב השנה. עונת הלחץ היא גם עונת הספקולציות. מאז 'הזקנה במסדרון' ב 1999. משרד הבריאות יספר על תקציבים חסרים, לא על תנאי השכר והפרישה המופלגים של מנהלי המחלקות במערכת הבריאות, תנאים שמגמדים ומגחיכים את תנאי הפרישה של אלופי צה"ל, על התרופות שנגמרות, על תוכניות בניה להרחבת בתי החולים שניתקעו בגלל תקציב, בירוקרטיה או "אטימות האוצר", תבחרו אתם. ראש האופוזיציה ישדר מסר ארסי בסגנון "הזקנה במסדרון". הטקס הקבוע יתקיים כל שנה לא משנה מי שר האוצר, מי שר הבריאות ומי ראש הממשלה - הרי ראשי ממשלה וממשלות התחלפו כל הזמן ו"הזקנה במסדרון" חוזרת אלינו כל סתיו מחדש בדיוק כמו שהשמש שוקעת כל ערב.
ביום הכיפורים אנחנו חוזרים וממחזרים לעיפה את הסיפורים על מלחמת יום כיפור, איך ידענו ולא הבנו, הידיעה שאולי הגיעה ואולי לא וכו'. כל עוד באנשים עסקינן וכל עוד בצד השני יש אנשים יצירתיים בדיוק כמו בצד שלנו אפשר לקבוע שתי עובדות: .א. תמיד גם ניטעה ולא לעולם חוסן: ב. תמיד יהיו בצד השני מוחות מספיק יצירתיים וערמומיים שיוכלו גם להטעות אותנו. לכן תמיד יש ויהיה סיכוי שהטעות שלנו תפגוש ביצירתיות שלהם. הפתעה נוסח יום הכיפורים תמיד אפשרית. מי שבונה על "נדע מראש" משול למי שמאמין שמחר השמש לא תזרח.
שר האוצר רוצה להיות טוב ומטיב עם כולם על חשבון העתיד אבל תמיד, יש להדגיש תמיד, ישלפו לשר האוצר זקנים עריריים שאיש לא בא לבקרם וגם 'זקנות במסדרון', לאו דווקא כאלה בלי משפחה. תמיד יהיו נפגעי תאונות "שאפשר היה למנוע " לולא אטימות שר האוצר", תמיד יהיו "נפגעי תקציב" שאתמול קיבלו ומחר לא יקבלו, תמיד יהיה סקר על כאלו ש"חוששים" - מי לעתידו הכלכלי, אחר לעתידו הבריאותי והשלישי לעתידו התעסוקתי וזה כמובן תמיד באשמת שר האוצר. שר אוצר שחושב שבגלל שהוא נדיב ומיטיב עם "מעמד הביניים", לא מכיסו האישי אלא על חשבון הדורות הבאים, יחסכו ממנו אשמות ה"אטימות" או ה"אדישות" משול למי שחושב שדווקא מחר השמש לא תזרח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה