יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

מלחמה עולמית

כותרת המשנה היום בידיעות "הקורבן הרביעי של דאע"ש" היא תמצית ההתנשאות המערבית. דאע"ש הרג עד כה לא רק ארבע מערביים שהגיעו, כולם, מרצונם החופשי, למחוזות הקטל. הוא כבר הרג וטבח בצורות שונות ומשונות של עינויים והשפלה עשרות אלפי בני אדם. טבח ביזידים, נוצרים וכורדים והעולם מגנה ועובר לסדר היום. שלא נשלה את עצמנו - הוא ישתוק גם אם חלילה זה יקרה לנו.

כרגע דאע"ש נמצא בתנופה חסרת תקדים. אירגוני ג'יהאד מכל העולם מתחילים, אחד אחרי השני, לקבל על עצמם את מרות דאע"ש. ג'בהת אל נוסרה, השלוחה הסורית היריבה של אל קאעידה, הכריזה על ברית עם דאע"ש ולחימה משותפת נגד המערב, פלג של אל קאעידה במגרב, שכבר ערף את ראשו של מטייל צרפתי בשם הרווה גורדל בטקס מצולם, הודיע שהוא מציית לדאע"ש והיום, לאחר עריפת ראשו של אלן הננינג הבריטי הודיע גם הטאליבן הפקסטני, ארגון עתיר ניסיון בפיגועי ענק בפקיסטן ובהודו השכנה, שגם הוא מצטרף לדאע"ש. לפי בארי אטואן, עורך ה'שרק אל אוסט' בלונדון ושונא ישראל, יש עליה עולמית של 30% בהתגייסות לדאע"ש מאז הקמת הקואליציה המערבית נגדו. בסעודיה ובעולם הערבי סוני יש תמיכה של 80% מצעירי האזור בארגון ועקרונותיו - חליפות איסלאמית וגירוש המערב (מוות לסייקס-פיקו מ 1916).  סקר בצרפת, שפורסם ב 26/08/2014, שנערך עבור סוכנות ידיעות רוסית, טען ש 24% מצעירי צרפת בין 16 ל 24, רובם ככולם מוסלמים, חשים סימפטיה לדאע"ש (הסקר לא אמין ובכל אופן התוצאות מדאיגות מאד). האופנה לערוף ראשים מול מסרטות לצורך הפצה ביו-טיוב הפכה למגפה שמאחדת את בוקו חרם בניגריה, אנסאר בית אל מקדיס בסיני ודאע"ש בעיראק.. המאבק בדאע"ש גולש במהירות למאבק עולמי של מוסלמים נגד ערכי המערב. זה כבר לא 'האחים המוסלמים' מלפני חמישים שנה ולא אל קאעידה מלפני שני עשורים (הפיגוע הראשון בתיאומים בניו יורק אירע ב 26/03/1993).

המערב, כמעט כרגיל, מתקשה לזהות את האיום כצונאמי חברתי ענק נגד המערב. הנשיא אובאמה חוזר ומדגיש שמדובר במלחמה בטרור - לא מלחמה באסלאם "שמטיף לשלום". זה נכון שהמלחמה היא לא נגד דת האסלאם עצמה אבל היא כן מלחמה נגד מוסלמים והאסלאם לא מטיף לשלום במונח סובלנות לזולת ודו קיום אלא כהשלמה תחת אילוץ.  

ניתן לומר, בהכללה ועם מעט חריגים,  שהתערבות המערב בעולם המוסלמי ובכלל בניסיון להנדס את העולם בשם ערכים מערביים כמו "דמוקרטיה", "שיוויון" ו"זכויות אדם" ומתוך התנשאות פוליטית כשהמערב קובע את התקינות הפוליטית,  הולידה פרי ביאושים מסריח לדורות ויצרה בעיות חדשות, חמורות פי כמה, מאלו שהתיימרה לפתור בכוח ובאכיפת "דמוקרטיה".  כרגע המערב עדיין לא הבהיר לעצמו את התמונה, אין לו את הכוח הצבאי, אין לו את הנחישות הפוליטית, הדמוקרטיה מתכרסמת מבפנים על ידי גורמים מקצינים מימין מצד אחד ומהברית החברתית בין שמאל לאסלאם - מה שמכונה "הקואליציה האדומה-ירוקה" באירופה מצד שני.  האפשרות שחזית הלחימה תעבור משדות הקטל במזה"ת לרחובות אירופה באמצעות טרור וצעירים מוסלמים משולהבים היא מעשית ביותר ומטרידה מאד את שנתם של קברניטי אירופה.

לכן כרגע ברור שמלחמת העולם החדשה, הפעם במלוא מובן המילה, עדיין נמצאת בחיתוליה - היא מזכירה את "המלחמה המדומה", כינוי שניתן לחזית המערב במלחמת העולם השניה בין סיום כיבוש פולין באוקטובר 1939 להסתערות גרמניה על צרפת בתחילת מאי 1940, שהביאה לקריסת צרפת. תקופה של שקט בחזית כשקט שלפני הסערה.  קשה לחזות את התפתחותה לבד מזה שהיא תארך לפחות עשור ושהרע ביותר עוד לפנינו. קשה להעריך, את הבריתות והבגידות שעוד ייהיו ויווצרו בין הצדדים הלוחמים - על הפרק למשל אפשרות למין הסכם "מולוטוב-ריבנטרופ" בין איראן השיעית לארה"ב והמערב, או "ברית הסכמה" בין ישראל לחלק מהמדינות הסוניות שעשוי להציב אותנו במסלול התנגשות עם ארה"ב וכל אפשרות דימיונית אחרת. אפשר להעריך במידה של סבירות שהמלחמה תכרסם קשות במעמדה הבינ"ל של אירופה ובכלל ברלבנטיות של המוסדות הבינ"ל הקיימים - מועצת הביטחון של האו"מ; נאט"ו: המועצה לזכויות אדם: הליגה הערבית ועוד.

מה ישראל, שאינה צד במלחמה למרות שהיא מטרה ווירטואלית לדאע"ש, צריכה לעשות? ראשית לא להתערב ולהשתדל לא להזדהות מדי עם המערב שהולך להסתבך עם עצמו, שאין לו נחישות פוליטית ושמוכן לזרוק אותנו לכלבים בשביל רווח טקטי ריגעי (שבדיה וההכרה במדינה פלשתינית). לחזק את הקשר המתהדק ממילא עם "ציר היציבות" הסוני, לא לנקוט עמדה בוטה בעימותים בין מזרח ומערב - בין סין לארה"ב או רוסיה לאירופה, לטפח ככל יכולתנו קשרים עם הפריפריה העולמית שצוברת כוח ונעה למרכז - דרום אמריקה, מרכז אסיה ודרום מזרח אסיה ובעיקר הודו. להתאים את מבנה הצבא, תורת הלחימה והחימוש לאיומים שסביבנו והם אינם איומים של צבאות סדירים. מי שישאר במזה"ת  יציב מבחינה פוליטית, ימשיך לפתח את הכלכלה ויצליח לפתח קשרים בינ"ל יתייצב, בסוף המלחמה (בעוד עשור לפחות) כגורם האזורי שמעצב את המזה"ת ושאי אפשר בלעדיו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה