בעולם יש גורמים המדברים על כך שישראל ניקלעה לאפרטהייד נוסח דרום אפריקה בשעתו. יש לכן לברר את סוגיית האפרטהייד. בדרום אפריקה השתלט מיעוט לבן של כ 10%, חסר כל זיקה וזכויות היסטוריות, להבדיל מזיקת היהודים לארץ ישראל, על שטח מאוכלס בשחורים ובכוח העליונות הטכנולוגית הכתיב לשחורים הפרדה, עד רמת הפרט והישיבה בספסל בגן, בין האדם הלבן לשחור. ניקבעה רמת חינוך שונה לשחורים ונאסר עליהם לנהל לבנים. חלקם הגדול נינשל מאזרחותו הדרום אפריקאית שהומרה באזרחות של מה שכונה "בנטוסטנים" - שישה אזורים אוטונומיים כביכול בהם גרו השחורים בממשל כאילו עצמי שהוכתב בפועל כולו על ידי לבנים. לשחורים עצמם לא הייתה אמירה כלשהי באשר לעתידם ולמיבנה הפוליטי שנאכף עליהם.
באשר לאוכלוסיה הערבית/פלשתינית ממערב לירדן. הרי החוק והאזרחות הישראלית שווים לחלוטין לערבים וליהודים אזרחי ישראל. הם יכולים להתחתן (ולהתמודד עם סטיגמות חברתיות), להשתלב במערכות השילטון והם אכן עושים זאת במערכות החינוך, הסעד, הרפואה, החוק והמשפט, כולל במשרות ניהול. אין שום מיגבלה בהשתלבותם באקדמיה והם אכן משתלבים. מאידך יש גם פערים בשרות בצבא למשל (לטוב ולרע) ובהטבות הנגזרות וכמובן הפער האנושי של חשש ועויינות הדדית שבחלקה הגדול נובע מהמאבק המתמשך בן מאה השנים בין יהודים לערבים. יש אכן אפליה מסויימת של ערביי ישראל, למשל בקבלה לעבודה בחברת חשמל או בחברת התעופה, אבל אין הפרדה חוקית ופיזית.
באשר לערביי הגדה התמונה יותר מורכבת. המבנה הפוליטי של 'הרשות פלשתינית' השולטת על חיי הפלשתינים לא נאכף על ידי ישראל בצורה חד צדדית בהתעלמות מהרצון הפוליטי הפלשתיני אלא הוא תוצר של הסכם ביניים, הסכם אוסלו, שהושג, בראיית הפלשתינים, לאחר מאבק ושבו היתה לפלשתינים אמירה, אינטרסים והסכמה. הם ראו, מסתבר ששגו, בהסכם מבוא הכרחי לתהליכים עתידיים שבשעתו האמינו שיש בכוחם לחולל דרך ההסכם, למהפך בשליטה על ארץ ישראל.
לסיכום - ההבדל הגדול בין ישראל לאפרטהייד הדרום אפריקאי הוא בכך שערביי הגדה, בניגוד לשחורים בבנטוסטנים, חיים במסגרת שהם השתתפו כשווים בקביעתה ושניראתה להם, בשעתו, כמבוא לשאיפות הרבה יותר גדולות. הבנטוסטנים בדרום אפריקה הוקמו באכיפה חד צדדית לבנה על השחורים ולא ניראו בעיניהם מבוא למדינה משלהם, דרך לסילוק האדם הלבן, אלא ההיפך - הבנטוסטנים נתפסו כמכשול למדינה שחורה שמנציחה את שלטון האדם הלבן.
גם היום הרשות הפלשתינית, כושלת ככל שתהיה, ניתפסת על ידי רוב הפלשתינים כתחנה בדרך לפלשתין השלמה. אחרי הכל את הרשות הם השיגו לעצמם במאבק, במו"מ פוליטי ובהסכמה עם מעורבות בינ"ל. לא דומה, לא מזכיר ולא קרוב לתופעת הבנטוסטנים בדרום אפריקה. מאד יתכן שהסכם אוסלו, שהתגלה בדיעבד כאסון ביטחוני, מנע מאיתנו מלהיות מדינת אפרטהייד והרשות הפלשתינית היא "כפרתנו" מבחינה זו. המסקנה שלי היא אחת. הרשות הפלשתינית היא אינטרס ישראלי וככל שמעמדה מוכר באומות כרשות עצמאית ומנהיגיה מאתגרים את זהותנו כמדינה יהודית כך מאבד טיעון האפרטהייד מתוקפו. הרי לבנטוסטנים לא הייתה הכרה בינ"ל, נוכחות במוסדות בינ"ל ובאו"מ כחברים ומשקיפים ויצוג דיפלומטי כל שהוא.
כרגע העולם נימצא בתפנית גורלית, וודאי המשמעותית ביותר מאז פירוק בריה"מ ב 1991 (לפני 23 שנים), לדעתי מאז מלחה"ע השניה ב 1945. העולם הערבי מתפורר, נשק הנפט נעלם, אירופה דועכת, יש האומרים ממש מתפוררת במהירות, ארה"ב מפגינה חולשה מנהיגותית קשה, כבימי ג'ימי קרטר (1978-82), לדעתי כזו הניתנת לשיקום בעתיד הלא רחוק כשממשל אובאמה יתחלף. מוקד הצמיחה הכלכלית והמשברים העולמיים נודד מהמזה"ת למזרח אירופה ומזרח אסיה ואם בעבר הקרוב נסבה הכלכלה העולמית סביב משק הנפט והאנרגיה היום היא מעוצבת על ידי טכנולוגיית המידע, הרובוטיקה והקיברנטיקה. בעבר הלא רחוק היה לערבים משקל עצום, אולי מכריע, במשק העולמי מבוסס האנרגיה. אופ"ק - ארגון המדינות מפיקות הנפט, היה המוסד השני הכי חשוב בעולם אחרי מועצת הביטחון של האו"מ. היום משקלם מתדרדר, התכנסות אופ"ק לא מעניינת איש וישראל עולה כמעצמת טכנולוגיית מידע עולמית.
התזוזה הטקטונית העולמית העצומה לא מאפשרת כרגע להגיע להסדר שלום בינינו לפלשתינים כי העולם הערבי מפורר והחברה הפלשתינית כבבועה שלו מפוררת, מתפרקת וחסרת סמכות ומנהיגות כמו רוב העולם הערבי. שנית - כל הסכם שנחתם ומעוצב בסביבה הפוליטית העולמית של ימים אלה עשוי/עלול להיות לא רלבנטי לסביבה הפוליטית בעוד פחות מעשור מפני קצב השינויים המטורף. משטרים קמים ונופלים, ביחוד בעולם הערבי, גבולות מוכרים נירמסים במזרח אירופה ובמזה"ת, ישויות מדיניות חדשות מחפשות ביטוי לעצמן: למשל הכורדים ומדינות הטרור המוסלמי הלא מוכרות בתת הסהרה ובמזה"ת. רוב המרחב בין בגדד לדמשק נישלט כיום על ידי חבורות אל קאעידה (גם חלק מסיני המצרית), כך גם תת הסהרה ממדבריות מצרים למאוריטניה בשטח שגודלו כמערב אירופה כולה. באירופה שואפות זהויות עתיקות לעצמאות מדינית - ראשונים בתור הסקוטים בבריטניה והקטלונים בספרד ואחריהם הבאסקים, הפלמים (המיעוט ההולנדי בבלגיה) וצפון איטליה מדרומה והרשימה מתארכת מחודש לחודש. לא ברור כרגע מה יהיו פניה הפוליטיים של אירופה בעוד עשור - מה שברור שהיא ניקלעת למאבק זהות קשה המאתגר את ה"רב תרבותיות" שאירופה כה התגאתה בה ואת ההתפתחות הכלכלית של היבשת. הזמן הוא זמן בין השמשות - זמן שעולמות שוקעים ואחרים יעלו במקומם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה