אפשר לומר שהתנועה הציונית חוללה לא תנועה לאומית אחת אלא לאום חדש ושתי תנועות לאומיות. העם היהודי והציונות כתנועתו הלאומית והעם הפלשתיני - האנטי תזה לציונות, והלאומיות הפלשתינית. לפני תחילת הציונות לא היה דבר שבידל את ערביי ישראל מערביי סוריה או לבנון. הבידול והזהות הם בעיקר תוצאה של מאבק בהתיישבות היהודית ובציונות. אשר על כן אין יצירתיות פלשתינית, היסטוריה פלשתינית ומסורת פלשתינית שאינה תוצאה ונובעת מהמאבק בישראל או הציונות. אין מוסדות של קיום לאומי אלא של ניהול המאבק, אין בניית משק פלשתיני לפלשתינים. מדובר בזהות שכולה תלויית מאבק וכולה אנטי תזה לציונות, למדינת הלאום של העם היהודי.
בעוד היהודים השכילו לבנות "מדינה שבדרך" הפך "המרד הערבי הגדול" של 1936-9, מה שאנחנו מכנים "המאורעות", למאבק דמים פנים פלשתיני בין האוכלוסיה הכפרית ל"עילית" העירונית. מ 4000 ההרוגים הפלשתינים ב"מרד הערבי" כ 2000 נהרגו על ידי הבריטים, מקצתם על ידי הפו"ש של "הידיד" אורד וינגייט, 2000 נוספים נהרגו בידי "אחיהם" הפלשתינים. הוועד הערבי העליון, בניגוד ל"מוסדות" הישוב לא עסק בפיתוח כלכלי, התיישבות והשכלה אלא במאבק ב"מועמרה" (המזימה - הצהרת בלפור) ובישוב היהודי.
התמונה של חיסול חשבונות פנימי חזרה על עצמה גם באינתיפדה הראשונה ב 1987 כאשר כ 40% מ 2200 ההרוגים הפלשתינים נהרגו במסגרת חיסול חשבונות פנים פלשתיני, תחת הכותרת "חיסול משת"פים עם ישראל". אין נתונים מדוייקים על לבנון, לפחות לי אין, אבל מספר ההרוגים הפלשתינים מהמאבק הבלתי פוסק בין הפלגים השונים, לאורך השנים, במחנות הפליטים נמדד באלפים וסביר מאד שהרבה יותר ממספר הפלשתינים שנהרגו בעימותים עם צה"ל. אלפי פלשתינים נהרגו גם בספטמבר השחור בירדן (הערכה מעל ל 2000) במלחמת האזרחים בלבנון וכיום במלחמת האזרחים בסוריה.
נסיגת מדינת ישראל מרצועת עזה בקיץ 2005 - ההתנתקות, הייתה מבחן אמיתי ללכידות וללאומיות הפלשתינית - פיילוט כלכלי וחברתי ליכולת של הפלשתינים לנהל מדינה שלא דרך עריצות ושפיכות דמים. 15$ מיליון גויסו ב 2005 כדי להעביר לפלשתינים בשלמות ובצורה עובדת את חממות גוש קטיף - מקור פרנסה וטכנולוגיה חקלאית לתושבי רצועת עזה. את הטכנולוגיה אפשר היה כמובן ליישם במקומות נוספים ברצועת עזה כבסיס ראשוני למשק פלשתיני יצרני ומתפתח. כל החממות, מקור עבודה ופרנסה לחמשת אלפים משפחות בעזה, נבזזו בתוך חצי יממה לאחר כניסת הפלשתינים לגוש. לא את החממות הם בזזו אלא את עתידם הכלכלי. מאז השתכללו הפלשתינים בהברחות, בבניית מנהרות וביצור טילי קסאם לסוגיהם אבל המשק העזתי התנוון לקיבוץ נדבות מהקהיליה הבין לאומית. תוצאה מתבקשת מזהות לאומית שאין לה מגדיר אלא המאבק בישראל ותו לו.
השתלטות החמאס על עזה, במחיר כ 200 הרוגים פלשתינים, היא מכה ניצחת ליכולת של הפלשתינים לנהל מדינה - היא גם מכה ללאומיות הפלשתינית שהרי החמאס, חוטר של האחים המוסלמים, דוגל בלאומיות אסלאמית כלל אזורית ולא בלאומיות פלשתינית "פרטנית". המאחד את החמאס עם "פלשתין" והפת"ח זה המאבק בישראל. ספק אם בלעדיו יש דבר כזה "לאום פלשתיני".
החברה הפלשתינית בגדה המערבית ובעזה היא החברה ה"ניתרמת" ביותר בעולם. אין אף חברה בעולם ש"בולעת" תרומות מהקהיליה הבין לאומית, לנפש, כקהיליה הפלשתינית. התקציב השנתי של הרשות הפלשתינית ל 2013 היה 3.8$ מיליארד. רק אחוז זניח שבזניח מגבייה מקומית. כל היתר, כדי 1000$ לנפש בשנה, כל שנה, מתרומות בינ"ל, העברות או גביה שישראל מבצעת עבור הרשות כמע"מ על סחורות העוברות בנמלי ישראל או מס הכנסה שניגבה מעובדים פלשתינים. ה'אביב הערבי', המשבר הכלכלי באירופה והפיקוח הכספי האירופי גורמים לכך שחלק הולך וגדל מהכסף לא מגיע כלל לרשות וגירעונה גדל בקצב מפחיד. למרות התמיכה הכספית האדירה לא ניבנה משק פלשתיני יצרני והוא נישאר תלותי לחלוטין במקורות חוץ ומושחת לחלוטין בשימוש בו בחברה הפלשתינית. ביטוי מובהק נוסף שהחזון הפלשתיני לא ממוקד בשגשוג ופיתוח, בבניית חברה סבירה ומשק יצרני אלא אך ורק ב"מאבק", בישראל כמובן.
בקיצור - הלכידות והזהות הלאומית הפלשתינית, כפי שהוכח מספר פעמים בעבר ובהווה, אינה מספיקה לבניית "מדינה" פלשתינית המתפתחת כלכלית - היא מספיקה למאבק בישראל. יש חשש ממשי שבלי המאבק תתפורר פלשתין למלחמת אחים שתתנהל גם על חשבוננו. הפתרון אינו ב"פלשתין" עצמאית לנפשה אלא כחלק מזהות ערבית/פלשתינית חזקה יותר, מתפקדת יותר, אחראית יותר ויצרנית יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה