אבו מאזן "מנצח" במאבק ההסברה היא אחת מהכותרות התקופתיות בתקשורת הישראלית בעקבות איזושהי הופעה מוצלחת של אבו מאזן, לאחרונה בראיון בניו יורק טיימס לפני כחודש או כאשר אירח כ 100 סטודנטים ישראלים ב'מוקטעה' ברמאללה. כל ראיון בעור כבש שבה מוזכר "פתרון צודק" לבעיית הפליטים על פי החלטה 194 של האו"מ, למעשה חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית, נחשב כמתון. הצהרתו בפני סטודנטים ישראלים שאינו מתכוון להציף את ישראל בפליטים נחשבה מתונה שבמתונות. אלא שכמו שאנחנו מתייחסים לעולים היהודים לא כפליטים אלא כמי ששבים למולדתם (לכן למעשה לא הייתה, מבחינתנו, בעיית פליטים יהודים ממדינות ערב) כך גם הפלשתינים בפזורה הפלשתינית אינם "פליטים" על פי אבו מאזן אלא בני המקום ובעלי הבית שגורשו שלא בדין ועתה שבים למולדתם.
לדעתי מי שמנצח ובגדול בקרב ההסברה זו מדינת ישראל ולא הפלשתינים. לאורך עשרות שנות הסכסוך, בעיקר מאז מלחמת ששת הימים ב 1967, הצליחו הפלשתינים לקבע בתודעה העולמית וליצור הלך רוח (STATE OF MIND ) שהסכסוך נבע מהכיבוש הישראלי של 1967, שישראל, אחוזה בדיבוק הביטחוני, השליטה בשטחים משטר דיכוי אכזרי תוך רמיסה רבתי של זכויות אדם, שמי שסבל מהנאצים הפך לנאצי בעצמו, שמקור אי היציבות האזורי בסכסוך המתמשך וכי ליבתו של הסכסוך היא זכות הפלשתינים למדינת לאום משלהם. ישראל התאימה את עצמה לטיעון הפלשתיני בכך שהשתיתה את המסר הנגדי שלה על איום הטרור מהשטחים ועל הסדרי הביטחון . כמובן שהמסקנה המתבקשת הייתה - צאו מהשטחים, תנו לפלשתינים מדינה והשלום הוא הביטחון.
בםועל הסכסוך לא התחיל ב 1967 אלא בהצהרת בלפור ב 1917, מה שהפלשתינים מגדירים עד היום בכל דיון כ"מועמרה" - המזימה הגדולה של המערב להשתיל כאן נוכחות קבע מערבית בלב מרחב ערבי מוסלמי. הפלשתינים התנגדו מאז ומתמיד, בכל תהליך שלום שהיה כאן מאז 1927, להכרה כלשהי בזכות לגיטימית של היהודים, כלאום, בארץ הזאת, אפילו על חלקה המזערי. עד היום הם מכירים ביהדות כדת בלבד. לכן אבו מאזן התלונן, נוכח הדרישה הישראלית להכיר בישראל כמדינה יהודית, על הכנסת "הדת" למו"מ וכדי לשלול את הדרישה רומזים מקורבים מטעמו שהם עשויים/עלולים לדרוש מישראל הכרה ב"פלשתין המוסלמית" (מבחינתי שיהיה). כמסלול אלטרנטיבי ביקש אבו מאזן לאחרונה לבטל את סעיף הדת בתעודות הזהות הפלשתיניות כדי, כביכול, להוציא את הדת מהוויכוח - הרי אין מבחינתו עם יהודי. למעשה הסכסוך מיומו הראשון לא היה ואיננו על זכות הפלשתינים למדינת לאום משלהם אלא על זכות היהודים למדינת לאום. הפלשתינים הצליחו לקבע בתודעה העולמית במסמרות ברזל שהסכסוך הוא על עצם זכותם למדינה. בכך עיצבו את הלך הרוח של הסכסוך ואת מערכת המושגים שמלווה אותו -את הצורה שבה ניתפס הסכסוך בעולם.
מאז פרוץ האינתיפדה השניה באוקטובר 2000, התרבו בציבור הישראלי קבוצות שהחלו לדבר על "מדינה יהודית (בלאומיותה) דמוקרטית" ועל כך שהסכסוך אינו על זכות ההגדרה העצמית הפלשתינית אלא על זכות ההגדרה העצמית של היהודים.
ב 04/06/2003, בועידת עקבה שניסתה להתניע עוד תהליך שלום ישראלי פלשתיני, אמר הנשיא דאז ג'ורג' בוש, מנהיג העולם המערבי ונשיא המעצמה היחידה (אז) בעולם, אל מול כל המיקרופונים לראשונה בסכסוך ש" ארה"ב מחויבת לקיומה של ישראל כמדינה יהודית" - אגב המשפט הוכנס לנאומו של הנשיא לאחר דרישה של השר סילבן שלום וויכוח בינו לאריק שרון שגם הוא, אפילו הוא, דבק בפרמטרים הביטחוניים והטריטוריאליים של הסכסוך כחזות הכל ולא במהותו הבסיסית. מאז הביטויים "מדינת היהודים" או "המדינה היהודית" הפכו למטבע לשון מקובלת בפוליטיקה האמריקאית, אגב הרבה יותר מבפוליטיקה הישראלית, ועצם השימוש בביטוי מגדירה באופן שונה, אולי באופן חדש, את מהות הסכסוך ומעתיקה את הדגש מהוויכוח הביטחוני והכיבוש לוויכוח על הגדרה עצמית - שלנו ושל הפלשתינים.
במסמך המסגרת שג'ון קרי מגבש יש דרישה מפורשת, שנראית כמובנת מעליה בארה"ב היום אך 'מוזרה', בלשון המעטה, לפני 15 שנה, להכרה פלשתינית, במסגרת הכרה הדדית, במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי - לא כדי לנגח את הפלשתינים אלא כדי לצקת מהות אמיתית במונח "סוף הסכסוך". הדרישה הזו היא למרות התנגדות נחרצת של הליגה הערבית לסעיף מה שמעיד, בין השאר, על הירידה החדה בהשפעת המדינות הערביות על וושינגטון. כעת צריך אבו מאזן להסביר למה הוא כל כך מתנגד להכרה הזו ולמה היא קו אדום מבחינתו עד כדי הכשלת ההסכם כולו. המושג מדינה יהודית כל כך טבוע כעת בציבור האמריקאי שכקשה לראות את ג'ון קרי נסוג מהסעיף ומסביר את עצמו באחד מועדות הקונגרס.
עוד גון קרי יוצא הגיע קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל שבהודעה שפרסמה ביום בואה, 24/02/2014, נאמר במפורש "גרמניה מעוניינת להבטיח את ביטחונה של ישראל, ותומכת בפתרון שתי המדינות: מדינה יהודית ומדינה פלסטינית – ואני מצפה להתייחס לנושא זה בשיחתנו", היא חזרה על עמדתה זו במפורש למחרת היום במסיבת עיתונאים משותפת עם ראש הממשלה מול כול המיקרופונים שבעולם. נכון, אירופה עדיין לכודה במונחים של "כיבוש" זכות ההגדרה העצמית של הפלשתינים וכדומה אבל אנגלה מרקל היא קול שאין אפשרות להתעלם ממנו באירופה. אין ספק ישראל מצליחה לשנות את הלך הרוח - STATE OF MIND - של הסכסוך מסכסוך ביטחוני על שטחים, טרור וביטחון, שבו יש כובש אכזר ועם מדוכא, לסכסוך של הכרה לאומית הדדית כולל זכות היהודים למדינת לאום משלהם במזה"ת. אבו מאזן יכול להופיע בהרבה ראיונות מוצלחים עם החלטה ,194 שאיש אינו מבין את מהותה האמיתית, אבל אין לו הסבר משכנע למנהיגי העולם למה הוא לא מוכן לוותר על זכות השיבה, להכריז על סוף הסכסוך ולהכיר בישראל כמדינה יהודית כשהיא מצידה, מוכנה להכיר במדינה הלאום של הפלשתינים.
אם הסברה במונח הרחב זה לשנות מושגי יסוד ולהצליח להסביר את עמדתך, אם ישראל מצליחה להעביר את הסכסוך מהמישור הביטחוני, טריטוריאלי וטכני למישור המהותי של הכרה לאומית הדדית כך שגם מנהיגי העולם מתחילים לאמץ לעצמם את אותה התובנה ואותם המושגים כי אז ישראל מנצחת בהסברה בגדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה