בירבורי חרם

לכאורה לפני שנה, בינואר 2013, נוכח הקיפאון המוחלט במו"מ עם הפלשתינים זה מעל ל 3 שנים,  ישראל הייתה אמורה לכרוע תחת זעם האירופים ולהיות נתונה לחרם כלכלי קשה.  המזרח התיכון ממשיך להתרסק, מאבק האדירים בין זהויות לאומיות, אסלאם רדיקלי, משטרים צבאיים ושאיפות לדמוקרטיה ממשיך לרסק את האזור ומעל ל 100,000 נהרגו באזורנו. מספר הפליטים המצטבר עבר את ה 4 מיליון וחלקם מציף היום את אירופה. אחת החברות הבטוחות ביותר היא דווקא החברה הפלשתיני בגדה המערבית החייה בחסותה ובצילה של ישראל.

מאז 2007, על פי נתוני בנק ישראל, יש ירידה קבועה ביצוא הישראלי לאירופה. רובו נובע מדעיכת הכלכלה האירופית ומההשפעה שיש להשקעות ערביות, כספי הפטרודולרים, על ההתנהגות של החברות הכלכליות באירופה. יתכן מאד שהבוננזה הכלכלית שחלק מהחברות האירופאיות מצפות למצוא באיראן, כחלק מתהליך הסרת הסנקציות, יעודד או אפילו יחייב אותם לצמצם את קשריהן עם ישראל. התהליך הזה קשור, כללית, בדעיכת אירופה, התאסלמותה המהירה ומצוקותיה גם אם הוא מתורץ בתהליך השלום עם הפלשתינים. הירידה בסחר עם אירופה אינה יחודית לישראל אלא כמעט כל העולם מושפע מהדעיכה הכלכלית של היבשת. בשנים הקרובות צפויה כלכלת אירופה, במיקרה הטוב ביותר, לדרוך במקום וחלקה במשק העולמי להצטמצם וכך גם הסחר איתה.  הנה מדינה שאפשר לומר עליה בהמעטה שהיא "ביקורתית" על ישראל, כביכול בגלל הסוגיה הפלשתינית, תורכיה, הגדילה מאד את יחסי הסחר שלה עם ישראל. היצוא שלה לעיראק וירדן עובר דרך נמלי חיפה ואשדוד והיא מתעניינת רצינית לרכוש גז טיבעי מישראל בשנים הקרובות.

כבר בתחילת התהליך שניקרא לו "תהליך קרי", במאי 2013, הוא איים על ישראל ב"חרם על סטרואידים" היה והתהליך לא ישא פרי. כשלא היה תהליך כלל גם החרם לא תפס כותרות, כשקרי התחיל את התהליך היו ברשותו שלשה קלפים. א. הוא מייצג את המעצמה החזקה בעולם ויש לו השפעה עצומה על הגיבוי הבינ"ל שהיא נותנת לנו. ב. יש לו יכולת להאשים מי מהצדדים בכישלון המו"מ, אותו צד שיש לו מה להפסיד ושלא נענה מספיק ללחציו וג. הוא יכול לאיים בתוצאות שליליות לכישלון המו"מ כמו "חרם על סטרואידים", הצהרה שלוותה  במצגת חרם בנושא הצטרפותה של ישראל לתוכנית הפיתוח המדעי של אירופה "אופק 2020" שכבר ברור שהיא תואמה בין מזכיר המדינה ג'ון קרי לנציבת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון. סוגיית החרם המדעי ניפתרה במכבסת מילים לא מחייבת. מאז התקבלה ישראל, בלי קשר ל"אופק 2020", כשותפת מחקר מלאה במאיץ החלקיקים הגדול בעולם בשוויץ וכחברה מלאה מהמיניין בתוכנית המחקר והפיתוח הגרעיני האירופית.

לפני כשלשה חודשים התבשרנו שכחלק ממאמצי התיווך של ג'ון קרי הוקם צוות גדול שמנסה באמצעות התקשורת הישראלית לגייס את דעת הקהל בישראל לתמיכה בתהליך. לצוות נוכחות קבועה של עשרות אנשים בארץ. הניסיונות הראשונים לגייס אנשי ביטחון שיסכימו להופיע בתקשורת בראיונות שונים  כדי לתמוך בתוכנית הביטחון האמריקאית לביקעת הירדן מצד אחד ולטעון שאין צורך בנוכחות צבאית ישראלית מצד שני נחל כישלון חרוץ משלא נימצאו אנשי ביטחון עם יוקרה מספקת לתמוך ברעיון האמריקאי של שליטה על הביקעה בשלט רחוק לוויני - בטח לא בעידן התפרקות האזור לחבורות סלאפיות וחשש ליציבותה של ירדן.  הכיוון השני, שיש לו הרבה יותר הענות, הוא החרם הווירטואלי על ישראל. אמצעי תקשורת שלעולם לא אמרו מילה טובה על ביבי ושיכולים למלא שבועות של כותרות באשתו של ביבי והעוזרת  התגייסו בחדווה למלא את הכותרות  ב"חרם". עוזרים להם שרים בכירים כמו ציפי ליבני ויאיר לפיד. כמו שפעם אימו על ישראל "במלחמת דמים" היום זה "חרם אימים" שיפגע בכל כיס ולכן כולנו נשלם.  תמיד ימצאו גם אנשי עסקים  בכירים, שחלקם ניזקק גם לפני החרם ל"תספורות" של מיליארדים כדי להצליח ולשרוד, שיתלו את הקולר בצרות העתיד ב"חרם". מה שמעלה כמובן מייד את רף הדרישות או הנחישות הפלשתינית.

אחת המדינות הקיצוניות נגד ישראל, מי שהובילה בשעתו את רעיון החרם, נורבגיה, עוברת תהליך התפקחות מההגירה המוסלמית, מהאידיליזציה של החברות הערביות במזה"ת ושל הפלשתינים בפרט ודווקא מחזקת את הקשר עם ישראל - מה שהם מכנים "מדיניות מאוזנת כלפי המזה"ת". מוקד החרם והטינה לישראל עבר לאירלנד והולנד.  

אפשר לומר במפורש שחרם על סחורות מישראל שהוא תוצאה ישירה של הסכסוך ביננו לפלשתינים ולא תוצאה של עיסקות כלכליות ענקיות צפויות עם איראן או השתלטות בעלי הון ערביים, באמצעות חברות אחזקה ורכישת מניות, כמו למשל השתלטות על אמצעי תקשורת באירופה, מוגבל לתוצרת שמיוצרת כולה בשטחים שניפגעיה הם בעלי החברות היהודים אך גם העובדים הפלשתינים ושהשפעתה על סך היצוא הישראלי זניחה.  זאת לדעת שחרם אירופי יכול לפגוע בצמיחה הישראלית בשיעור מסויים אך תמיד יפגע  הרבה יותר בחברה הפלשתינית כי היא תלויה בישראל, אין לה מלבד תרומות בינ"ל מקורות הכנסה משמעותיים חוץ מהעבודה והתלות במשק הישראלי ואין לה אלטרנטיבה כמו יצוא ביטחוני, טכנולוגיה רפואית, היי-טק משגשג או גשר בינ"ל לסחורות ושרותים. הם יודעים זאת ובחלק גדול מהמיקרים גם "המחרימים" באירופה.

בינתיים היצוא הביטחוני הישראלי, כולל למדינות המיפרץ הערביות סוניות, שובר כל שיא אפשרי, הטארטאפים וההיי-טק מפגינים איתנות מרשימה וחדשנות בלתי פוסקת. ישראל  משתדרגת כמדינת מעבר משמעותית   לסחורות ושרותים בין אסיה לאירופה (ראה הרכבת לאילת למשל). שדה הגז הישראלי מעניין את תורכיה ומדינות דרום אירופה והן, אם או בלי החרם, מתדיינות עם ישראל על יצואו ועל מערכת הולכת גז בצינורות מישראל לשיטחן. שום סכסוך עם הפלשתינים לא ימנע מיוון, תורכיה , קפריסין ונוספות מלרכוש גז ישראלי.

החרם המפחיד הוא בעיקר כלי פסיכולוגי ווירטואלי עם השפעה שולית וקטנה על המשק הישראלי, בעיקר המצאה וירטואלית של מנגנון המו"מ של ג'ון קרי.