מדינת ישראל משקיעה והשקיעה הון תועפות בבניית היכולת הביטחונית שלה ובהפיכת צה"ל לצבא הכי מתקדם טכנולוגית בעולם ביחס למשימותיו - רק צבא ארה"ב מקדים את צה"ל טכנולוגית אבל משימותיו שונות לחלוטין. חלק גדול מהמשאבים שהושקעו בצבא בעבר ובהווה, כמו יכולת המכה המונעת נגד איראן, לעולם לא הגיעו למימוש וכניראה רובם גם לא יגיעו למימוש. יחד עם זאת ליכולת עצמה הייתה ויש משמעות מדינית. למשל העובדה שלצה"ל יש יכולת מיבצעית להכות עמוק באיראן כדי לסכל את תוכנית הגרעין שלה הייתה המנוע העיקרי מאחורי מארג הסנקציות שהוטל על איראן מחשש שישראל "תשתגע" ותתקוף. אפשר להסתכל על הכסף שהושקע בבניית היכולת ככסף מבוזבז כי ישראל כניראה לא תיתקוף את איראן ואפשר להסתכל על זה כהשקעה מוצדקת שהניעה תהליכים מדיניים ודווקא מנעה מלחמה.
בסוף המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים והצבא, כמו גם כל זרועות הביטחון, הוא זרוע של הממשלה האזרחית לצורך ביצוע מדיניותה. איש אינו מעלה על הדעת, בכל אופן איש שפוי, שישראל תתקוף באיראן רק כי היא כבר השקיעה בטייסות, טכנולוגיות וטילים ו"חבל" על ההשקעה ועל הכסף. הסיסמה "תנו לצבא לנצח" היא דמגוגית, פופוליסטית ושיקרית כי רק הדרג המדיני מחליט מתי, לדעתו, הוא מפיק את המכסימום מהכוח הצבאי והפעלתו. כמו בכל מעשי אנוש יתכן שהדרג המדיני טועה אבל לא הצבא מוסמך לקבוע ולפעול רק לפי שיקול דעת צבאי שלא משרת מטרה מדינית.
במה דברים אמורים בכתבת השער של 'ידיעות' היום של נחום ברנע ושימעון שיפר על יחידה סודית במוסד ובשב"כ שעוסקת במעקב אחרי הלבנת כספים למען ארגוני טרור, במיקרה שלנו אירגוני טרור שפועלים נגד ישראל. תלונת הכתבים היא שלאחר שניחשפה מעורבתו של "הבנק של סין - BANK OF CHINA - בהעברת כספים מסוריה לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי בשטחים והחל בתהליך מישפטי בארה"ב ב 2009, בעידוד וסיוע של ישראל, נגד הבנק בהקשר לפיגוע בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב באפריל 2006 שבה נהרג דניאל וולץ ממיאמי פלורידה, אז בן 16 במותו, חזרה בה ישראל בעיקבות לחץ סיני .
לגבי היחידה הסודית, לא ניטען שמיקרה בנק אוף ציינה הוא החשיפה היחידה של הגוף "הסודי" אם כן אין לו הצדקה לגופו של עיניין. שנית החשיפה, גם אם לא תסתיים בהכרעה משפטית, יש לה חשיבות בינ"ל לא קטנה והיא מעמידה את הבנק ברשימה "אל תנאי ותחת מעקב" של הרבה גופי ביון בעולם.
לאחר שבגיבוי הממשלה החלה המשפחה לתבוע את הבנק הסיני ונוצר חשש כבד שפסק הדין יפגע משמעותית בפעילות הבנק בארה"ב הפעילו הסינים, לקראת ביקורו של ראש הממשלה בסין במאי 2013, לחץ כבד על ישראל, כולל איום בביטול הביקור, היה וישראל תמשיך לסייע לתביעה בארה"ב - הם דרשו להפיל ולהכשיל אותה. בסוף ישראל ניכנעה ללחץ. לא פעם ניכנעה ישראל ללחץ בינ"ל ועשתה דברים רבים בניגוד לרצונה המובהק - למשל הקפאת הבניה באיו"ש בתחילת 2009 ל 10 חודשים. בסוף, שם בצמרת, הדילמות בלתי ניסבלות. מצד אחד המחויבות המוסרית למשפחת וולץ במיאמי ודבקות במילחמה בטרור ומצד שני היחסים עם המעצמה מספר 2 בעולם, בעתיד הלא רחוק (הערכה 2020) המעצמה הכלכלית החזקה בעולם, ונוכח שקיעת המערב וההתנתקות של ארה"ב מהמזה"ת קשה להמעיט בחשיבות היחסים עם סין. כבר עשינו דברים מקוממים פי כמה למען היחסים עם צרפת בשעתו, עם בריטניה, עם רוסיה וכמובן עם ארה"ב (למשל הסרת המצור על הארמיה השלישית המצרית ב 1973).
לנוכח הדילמה איש אינו יכול לטעון ברצינות שהיחסים עם סין הרבה פחות חשובים מהיחסים עם ארה"ב ופחות חשובים ממצוי הצדק עם משפחת וולץ . ההחלטה ש ראש הממשלה, בתוקף הנסיבות, לסגת מנושא התביעה הכספית בארה"ב הייתה למעשה, בממדים שפויים, בלתי נימנעת ואחראית ואין לבוא על כך בביקורת על ראש הממשלה (נחום ברנע ובעיקר שימעון שיפר לעולם לא ניזקקו לסיבה הגיונית להתגולל על ראש הממשלה). שתי העיתונאים המכובדים מתבקשים להגיד מה הם היו עושים נוכח הדילמה. בסוף זו זכותה וחובתה של הממשלה ושל העומד בראשה מתי מושגת התמורה הטובה ביותר האפשרית מפעילות זרועות הביטחון שלה כולם ועצם העובדה שכבר הושקע ביחידה מסויימת לא מחייבת דווקא פעולה מסויימת ולא אחרת כמו שעצם ההשקעה בתקיפה אפשרית באיראן לא מחייבת את התקיפה עצמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה