הדילמה והתוצאה

ישראל רואה בתוכנית הגרעין האיראנית איום קיומי בהקשר של המישטר הנוכחי באיראן. בהיות מדינת ישראל מדינה קטנה הנאבקת על עצם הלגיטימיות שלה ועל קיומה במרחב  ברור שישראל לבד  לא יכולה למנוע את הגרעין האיראני אלא לכל היותר לשבש את התקדמותו. המערב ככלל ניכשל עד כה שלוש פעמים בהכלת האיום הגלום בתפוצת הנשק הגרעיני - בפקיסטן, בצפון קוריאה ופעם בעיראק. להבדיל מפקיסטן וצפון קוריאה שפיתחו את היכולת הגרעינית שלהם על אף המערב המיקרה העיראקי חמור במיוחד כי היכולת הגרעינית העיראקית ניבנתה בסיוע  המערב, קרי צרפת. אופיו הרצחני של סדאם חוסיין היה כבר ידוע לכולם. שאיפותיו האזוריות ויומרותיו להפוך את עיראק למעצמה אזורית גם כן ולמרות זאת עמד  המערב, בהובלת צרפת, לאפשר לעיראק לפתח יכולת גרעינית.

כשאנחנו בישראל מתווכחים עם המערב על הגרעין האיראני אנחנו גולשים לדוגמאות היסטוריות מימי הסכם מינכן בספטמבר 1938. זה קצת פחות רלבנטי מהדוגמא מה היה קורה במזה"ת לו ישראל, על אף מעצמות המערב, לא הייתה פועלת נגד הכור העיראקי ב 1981 ועיראק הייתה נימצאת ב 1988 עם מלאי של 4 פצצות גרעיניות. הדוגמא הזו קונקרטית ומדברת לכל אירופאי, אמריקאי ואפילו איראני.  מותר לחשוד שלו פקיסטן וצפון קוריאה היו בקשרים כלכליים ענפים עם המערב  ואת הכורים שלהם היו בונים חברות אירופאיות ואמריקאיות הגישה המערבית הייתה הרבה יותר סלחנית - לפחות זה הלקח מהכורים באיראן ועיראק.

כלקח מעיראק מפתחים האיראנים את היכולת הגרעינית שלהם במפוזר, בעשרות יעדים ובמיתקנים מוגנים. בכלל איראן גדולה במונים ורחוקה (מישראל) יותר מעיראק. בקיצור סיפור מבצע תמוז והכור אוסיראק  בעיראק לא יכול לחזור על עצמו. לכן דרך הפעולה הישראלית הייתה לנסות לגייס את המערב ואת העולם נגד איראן בניגוד לאינטרסים הכלכליים הבסיסיים שלהם עצמם, הפייסנות שלהם והלקח העיראקי שלא נילמד. בנושא הזה מדיניות ה"תחזיקו אותי" השיגה את שלה הרבה מעל לצפוי ולמרות דמויות כמו מאיר דגן או יובל דיסקין שמטעמים לא ברורים ואולי אישיים לגמרי חיבלו בה באינטנסיביות.  כל  הסנקציות והמו"מ הצולע עם איראן היום הם תוצאה ישירה של המדיניות הישראלית - הישג שאי אפשר להמעיט בו.  

יש למדיניות הזו מחיר כי היא הופכת את המאבק בגרעין האיראני למאבק ישראלי-איראני ולא למאבק עולמי  שלא קשור בישראל נגד תפוצת הנשק הגרעיני. יש הסתברות לא קטנה  שהמאבק הממוקד באיראן  יגיע לבסוף גם לסוגיית הגרעין הישראלי.  הייתי ממליץ למתכנני המדיניות להתחיל לחשוב כיצד, לבסוף, גם לשקם את היחסים עם איראן.

הישג נוסף של ישראל הוא בהתפתחות זהות אינטרסים מהותית בין ישראל, סעודיה ומצרים.  עדיין קשה למדינות המוזכרות לשבור את חומות העויינות הדתית המושרשת אבל בשני עימותים מרכזיים במזה"ת, זה בין השיעים לסונים וזה שבין הערבים למעצמות המוסלמיות הלא ערביות - איראן ותורכיה - המנסות  להוביל את המרחב המוסלמי במזה"ת, ישראל נמצאת בצד של מצרים, סעודיה וירדן  - יש לזה כבר השפעה בשטח והתהליך עוד עשוי להתפתח לכיוונים מפתיעים - בחדרי חדרים ישראל היא כבר לא האויב האולטימטיבי, התירוץ לכל דבר אלא בת הברית הפוטנציאלית עם העוצמה הלא קונבנציונאלית.

על איראן אפשר להגיד שהיא מתפוצצת מבפנים.  45% מאוכלוסייתה הם מיעוטים, 20% נרקומנים משועבדים לסמים, דור צעיר ותוסס דורש שינוי משמעותי באיכות חייו ואינו מגוייס לרעיונות המהפיכה האיסלאמית. אייטולה חמנאי, שומר החומות הכמעט אחרון, בן 88 - בעשור הקרוב הוא יעלם. לזמן באיראן בתקופה הזו יש משמעות אסטרטגית עצומה כי איראן עומדת בפני שינוי פנימי בלתי נימנע.

ישראל לא יכולה לצפות שהעולם, הלהוט להסכם עם איראן, יקבל את עמדת ישראל במלואה. סביר מאד שעמדת ישראל - פירוק מוחלט של היכולת הגרעינית האיראנית שיש לה גם שימוש צבאי - נועדה  להשפיע על התוצאה הסופית. ההישג הישראלי צריך להימדד בזמן שהושג ובפער בין היכולת לפצצה באיראן. כל חודש משנה את איראן וכל שנה מעצבת אותה אחרת. הסכם הקפאה זמני סביר עם איראן, אבל כזה שבאמת עוצר את המרוץ לפצצה ולו באופן זמני, הוא סביר וכל תוצאה סופית שמכניסה את איראן לפיקוח בינ"ל חודרני על תוכנית הגרעין שלה הוא בסופו של יום הישג ישראלי אדיר גם  אם הושג על ידי מעצמות אחרות  וישראל לא ליד השולחן.  לזמן החולף יש משמעות קריטית.  

לגבי ההתקוטטות בין מזכיר המדינה ג'ון קרי לראש הממשלה על השאלה כמה ראש הממשלה היה באמת מעודכן במהלכי המו"מ הגרעיני עם איראן בג'נבה לא צריך ללהרחיק לראש הממשלה, בתדרוך לכתבים בבית הלבן בוושינגטון, בערך במועד שג'ון קרי טען בפומבי שהוא לא בטוח האם ראש ממשלת ישראל אכן מעודכן בפרטי המו"מ, אמר בכיר בבית הלבן שארה"ב עידכנה את ישראל באופן שוטף בכל פרטי המו"מ ומהלכיו. אז או  שארה"ב לא ממש עידכנה אלא מידרה את ישראל או שג'ון קרי  שוב יוצא  כמי שחלקת לשונו  לא  מעודכנת באמת.

אני משער, בעידן שבו כולם מאזינים לכולם, שוועידה כה חשובה לישראל שבה משתתפים עשרות מדינאים במעגל הראשון ומאות עוזרים במעגל השני, נימצאת במרכז ההתעניינות של המוסד. זו לא השערה פרועה מדי שעם או בלי עידכון רישמי מארה"ב יש לנו מספיק מקורות ואמצעים משלנו לדעת מה זריף , שר החוץ האיראני, לחש לקתרין אשטון  באוזן בחדר האטום.  

-------------------

תיקון: בעיקבות הערתו של אחד הקוראים - חמנאי לא בן 88 כפי שכתבתי אלא רק בן 74. מובן שכל המסקנות הנובעות מגילו הן לכן בערבון מוגבל מאד.  - תודה על ההערה והתיקון.