סטירה כפולה

סיורו של מזכיר המדינה ג'ון קרי במזה"ת בשבוע שעבר נועד להחליק הדורים עם ערב הסעודית, מצרים וישראל סביב סוגית המהפיכה הצבאית במצרים והדחת האחים המוסלמים, סביב ההסדר המדיני הצפוי בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית וסביב החסינות המעשית שארה"ב נתנה למשטרו של בשאר אסאד לאורך תהליך פירוק הנשק הכימי בסוריה. במיקרה של ישראל וירדן להאיץ את התהליך המדיני שתקוע במקום ולא זז.  ברקע הביקור עמדה הקפאה של תהליך השלום בסוריה ודחיה נוספת בוועידת השלום לסוריה שיועדה להנתקיים בג'נבה.

הטענה הבסיסית נגד ארה"ב של מדינות ערב הסוניות שארה"ב חותרת תחת ומפנה עורף לבנות בריתה המסורתיות - מצרים, סעודיה, המיפרציות וירדן בעודה משליכה גלגלי הצלה לבלוק השיעי, מחזרת אחריו, מעצבת למענו הסדרים מדיניים ובמיקרה של עיראק בונה מחדש צבא עיראקי. לא הצבא הסוני של סדאם חוסיין  אלא צבא שיעי של נורי אל מליכי שחלק גדול מהשליטה הפוליטית עליו נימצא בטהראן. ג'ון קרי בא כדי לחדש את האמון בארה"ב, להבטיח למדינות הסוניות ולישראל שארה"ב לצידם ולא תיטוש אותם וכי את המו"מ הגרעיני עם איראן הם מנהלים בזהירות מופלגת ובעיניים פקוחות. את מצרים הגדיר ג'ון קרי "שותפה נאמנה שנהיה לצידה תמיד" ואת היחסים עם סעודיה כיחסים "טובים ומתמשכים".   

בבואו לישראל, כביכול כדי להרגיע, הבטיח ג'ון קרי שארה"ב לא תטוש את ישראל . בשתי סטירות לחי מצלצלות שג'ון קרי נתן לישראל ולשכנותיה הסוניות הפך ג'ון קרי את הסיור שלו במזה"ת ללא רלבנטי ואת החשש מהפכפכנותה חסרת הכיוון של ארה"ב לדומיננטי. הסטירות אולי כאבו לישראל אבל הזיקו מאד לשאריות האמון והמעמד של ארה"ב ואת ג'ון קרי עצמו לנוכל חלק לשון שמאחורי דבריו המרגיעים עומדת מירמה מדינית.

מאז חודש המו"מ עם הפלשתינים, עוד בשלבי המו"מ על חידוש המו"מ, אימץ ג'ון קרי גישה  של איומים כלפי ישראל היה והמו"מ לא יתקדם - חרם על סטרואידים הוא קרא אז לאיום. הטקטיקה של הפחדת ישראל לא יכולה להיות לטובת המו"מ כי היא מקשיחה מאד את התביעות הפלשתיניות  ומעידה שלג'ון קרי יש אהדה בסיסית לטיעון הפלשתיני, שבעיניו ישראל ולא הפלשתינים הם המיכשול  וכי הוא מתכוון להעניש את ישראל על כך שלא תענה לדרישות הפלשתיניות. גם אם נניח שהשקפתו נכונה הרי חשיפתה בפומבי לא יכולה אלא לחבל בסיכויי המו"מ והיא איוולת מדינית של ממש.  

את הסטירה הראשונה נתן ג'ון קרי לישראל ביום חמישי בערב בראיון לאודי סגל מערוץ 2 ומאהר שלעבי מערוץ אל-פלשתינה שבו איים על ישראל בכל החרמות הישנות, נתן לגיטמציה למפרע לחידוש האלימות והאיניפדה נגד ישראל ופטר את הפלשתינים מראש מאחריות לכישלון אפשרי של השיחות. למעשה מעמדת המתווך עבר גון קרי לעמדת המאיים. פרק הזוי במיוחד בראיון היה  חזון  ה"סוכריות" של ג'ון קרי ששלום עם הפלשתינים יהפוך את ישראל למרכז כלכלי אזורי של העולם הערבי שיפרח וישגשג בעיקבות אותו שלום. לא רק  שהעולם הערבי מדמם ומתפורר לרכיביו - ארה"ב שמה את כל משקלה על המו"מ עם הפלשתינים ומעט מאד על השכנת שלום בסוריה, חידוש האחדות הלובית, יצוב המצב במצרים, הצלת תימן מהתפוררות פנימית והפסקת שפיכות הדמים בעיראק. אם הסעודים והמצרים כועסים על ארה"ב הם כועסים עליה בגלל סוריה ואיראן - לא בגלל ישראל. בעוד קרי שוקע בתהליך השלום עם הפלשתינים הוא מתעלם ומזניח עד כדי אסון הומניטרי כל סיכוי לשלום בסוריה המתפוררת. אם ג'ון קרי חשב לבנות את מעמד ארה"ב על השעיר לעזעזל הניצחי ישראל, כמו ברק אובאמה בתחילת 2009, הרי ההתמקדות בפלשתינים על חשבון הסורים רק מרחיק את הערבים עוד יותר מארה"ב.

בעוד ג'ון קרי מבטיח לישראל ולסעודיה מו"מ קשוח עם האיראנים, מחוות הדדיות מזעריות והפיכות על בסיס "יתנו יקבלו" - התגלה ג'ון קרי או כנוכל שידע או כמיתחזה שלא מחליט בנושא. ממש בעודו מתדיין עם בני שיחו - נחשף שהוויתורים מצד ארה"ב גדולים, כמעט בלתי הפיכים וממוטטים למעשה את משטר הסנקציות על איראן ואילו הוויתורים האיראניים מסתכמים בהשעיה זמנית של ההעשרה ל 20% בלבד ולא מתייחסים בכלל למסלול הפלוטוניום שאיראן מפתחת במקביל. כך או כך קרי נחשף כמי שמילתו אינה שווה את  האוויר בה נאמרה. למשל ארה"ב דיברה על "הפשרה" של 3 מיליארד דולר  למשק האיראני  ובפועל הסכימה להפשרה של עשרות מיליארדים וחידוש הסחר במיגוון גדול של תחומים וחומרים - צעדים שכמעט ואי אפשר להחזיר אחורה אלא בתהליך ארוך ומתמשך.  נטישת הסיור במזה"ת והנסיעה החפוזה של קרי לג'נבה כדי לחתום עם האיראנים על הסכם, שכל מי שעדיין תומך בארה"ב באזור חושב אותו ל"אסון", חיסלה סופית את שאריות האמון בארה"ב  באזור, את נכונותם לתמוך בארה"ב גם בהקשר הפלשתיני ואת הסיכוי שהמו"מ עם הפלשתינים יתנהל מתוך ששני הצדדים חוששים לכישלון. לפלשתינים מחכה קשת רחבה של אמצעים בין לאומיים נגד ישראל ולישראל - אליבא דג'ון קרי, חרם על סטרואידים - הפלשתינים, לפי נוסחת ג'ון קרי. צריכים להיות מטומטמים להגיע להסדר עם ישראל אפילו אילו רצו בו והם לא.

ג'ון קרי נתן לנו שתי סטירות, הן כואבות, אבל מעמדה הבין לאומי של ארה"ב ניפגע הרבה יותר והיד שנתנה את הסטירות קיבלה נקע קשה. את הובלת השיחות בג'נבה עם איראן נטלה צרפת שעדיין מושפעת מכסף סעודי ותלויה בנפט הערבי של המדינות הסוניות. אין לדעת מה משפיע יותר הלחץ הישראלי והאופציה הצבאית הישראלית המרומזת או הנפט והכסף של הסעודים והמיפרציות. כך או כך ארה"ב לא מצליחה להכתיב את מהלכיה, מסעו של ג'ון קרי במזה"ת הפך לאסון ליחסי החוץ של ארה"ב עם העולם הערבי, סיכויי התהליך עם הפלשתינים, ה"בייבי" של ג'ון קרי, שואפים לאפס המוחלט ובמזה"ת ניבנה ציר "עוקף אמריקה"  עם שותפות סמויה בין ישראל, סעודיה והמיפרציות, אלטרנטיבה רוסית ושאיפות אזוריות של צרפת. ג'ון קרי אולי רצה לברך אבל נימצא מקלל - בעיקר את אמריקה. כרגע היא קירחת מכאן ומכאן.