רק אחד מארבעת חיילי צה"ל שנהרגו בחודשיים האחרונים נהרג במילוי תפקידו , סמ"ר קובי עמר ז"ל שנהרג מירי פלשתיני בחברון ב 22/09/2013. לא היה שום קשר בין היותם חיילים למותם של עוד שלשה חיילי צה"ל . סמל תומר חזן הכיר את רוצחו מעבודה משותפת במסעדה בבת ים ובניגוד לכל כללי הביטחון הבסיסיים נסע איתו מרצונו החופשי לאזור קילקיליה ואל מותו. הוא בהחלט ניפגע פעולות איבה אבל האם הוא גם "חלל צה"ל".
החייל אור סולין נמחץ למוות במיגרש מכוניות בפתח תקווה ב 23/09/2013 בהיותו עריק. אין קשר בין מותו לשרותו הצבאי או לאיזה פעולת איבה שהיא. חייל נוסף ששירת בשרות חובה בשרות בתי הסוהר נהרג בתאונת דרכים בגליל המערבי ביום שישי כשחזר עם חבריו מבילוי סוער אי שם בשעות הקטנות של הבוקר. כל שלשת החיילים שהזכרתי, כולל העריק, ניחשבים מבחינת החוק לחללי צה"ל, הם מטופלים במשרד הביטחון במקום בביטוח הלאומי וליקירהם הזכות למילגות שונות כאילו יקירם נפל בקרב על הגנת המולדת. הם לא היו בדרך לבסיס או חזרה, הם לא ניפגעו בתאונת אימונים או חלו כתוצאה מהלחץ או החשיפה למצבים מסוכנים הכרוכים בשירותם הצבאי , הם סך הכל היו רשומים במצבת כוח האדם של הצבא.
לפי פירסומו של אמנון אברמוביץ בערוץ 2 ב 10/05/2013 הצטברו באגף השיקום של מישרד הביטחון עודפים של 800 מיליון שקל. חלק גדול מנכי צה"ל הם ניפגעי קרבות, אימונים או כל משימה אחרת שקשורה במילוי התפקיד כולל תאונה בשעת נסיעה למשרד. אבל חלק גדול מנכי צה"ל וחלק קטן מחללי צה"ל ניפגעו בפעולה שאינה קשורה בשום צורה לתפקידם הביטחוני - נסיעה לים עם המשפחה, חזרה בשכרות ממסיבה וכד'. יש נכי צה"ל שניפגעו בזמן עריקה תוך ביצוע מעשי פשע או נהיגה מופקרת ויש אפילו כמה חללי צה"ל שהיו עריקים במותם -בטח לא חללי צה"ל.
אלוף במיל אליעזר שטרן, בהיותו ראש אכ"א הציע רפורמה לפיה מי שניפגע באירוע שאין לו שום קשר לתפקיד הביטחוני לא יטופל במערכת הביטחון אלא בביטוח הלאומי, כמו כל אזרח. הדמגוגיה של ארגון נכי צה"ל, שהציב בחזית הטיעון פצועי קרבות אמיתיים וחוסר הנחישות הפוליטית הפילו את הרפורמה שיש האומרים הייתה חוסכת עד מיליארד שקל בשנה (אני לא יודע מספרים מדוייקים).
הוויכוחים הדמגוגיים על תקציב הביטחון הם מיחזור מדוייק של הצגה חוזרת על עצמה מדי שנה בשנה. אלופי צה"ל משרטטים מפת איומים מפחידה שבה תמיד האיומים מתפתחים וגדלים ובה לעולם איומים שכבר פגו מהעולם הם עדיין בגדר אפשרות ריאלית. האוצר משיב בתנאי הפנסיה והשרות שפעם היו חריגים מאד והיום צימצמו מאד את הפער מול המקובל בשרות המדינה. האוצר מוסיף על ביזבוזים במערכת - מה שקיים בכל שירות ציבורי בעולם וודאי בכל משרדי הממשלה בישראל - ובתנאי השכר המפליגים של הקצונה הבכירה בצה"ל שעדיין רחוקים מתנאי השכר של הסווארים בנמלים, עובדי חברת החשמל (חוב של 60 מייארד שקל) ודומים לאלו של ראשי מערך הכבאות, ההצלה ומד"א והמישטרה. בסוף מגיעים לפשרה חשבונאית שכולם מרוצים ממנה - חותכים באמצע בין התביעות הראשוניות של הצדדים שמראש הוצגו בצורה קיצונית כדי שהאמצע יהיה סביר - בקיצור משחק מכור.
במה הקבינט הביטחוני לא דן - בסוגיות התשתית האמיתיות. אין חולק שלמשפחות חללי צה"ל ונכי צה"ל מגיעה כל התמיכה שבעולם אבל הגדרה אמיצה מי הוא נכה או חלל צה"ל ומי רק במיקרה היה רשום במצב כוח האדם כשפקד אותו אסון גם עושה צדק מוסרי וגם תחסוך למשרד הביטחון בעתיד כסף רב. דבר שני ויותר חשוב הקבינט צריך להחליט למה צה"ל בונה את עצמו. כבר כתבתי כאן שההבדל בכסף בין פיתוח יכולת להכות באיראן במכת מנע מקדימה על מיתקני הגרעין שלה לבין בניית יכולת רק להתגונן ולהגיב הוא כדי 10 מיליארד שקל בשנה. למעשה מה שהממשלה והקבינט עשו ודרשו מצה"ל זה שהצבא יסתדר עם פחות כסף אבל עם אותם הגדרות ואותם המשימות - זה לא עובד אלא בשוליים. אם רוצים לקצץ ולטפל בשומנים צריך להגדיר צה"ל משימות מצומצמות יותר ולמישרד הביטחון הגדרות חדות יותר למשל מי באמת "חלל צה"ל " או "נכה צה"ל". שתי הנושאים כביכול לא קשורים אלא דרך העובדה שהדיון בקבינט על תקציב משרד הביטחון יותר דומה לבזר תורכי מלסוגיה איזה ביטחון אנחנו רוצים ועד לאן משתרעת האחריות של משרד הביטחון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה