הזיג השלישי

בתחילת כהונתו הראשונה של הנשיא ברק אובאמה שלטה במדיניות החוץ של ארה"ב תאוריית "הפיוס עם האסלאם". במסעו בקיץ 2009 דילג הנשיא בכוונה על ישראל שיועדה, לפי המתקון המדיני, להיות האתנן שבו ירצה אובאמה את האסלאם המתון שמבחינתו התגלם באחים המוסלמים.  יתר על כן בחוגים מדיניים נירחבים , בהם יועצי הנשיא, ג'ון קרי, היום מזכיר המדינה, קתרין אשטון, היום שרת החוץ של האיחוד האירופי  וטוני בלייר ראש ממשלת בריטניה לשעבר, נחשב הסכסוך בין ישראל לפלשתינים למקור התסיסה והאלימות האזורית. ישראל הייתה צריכה לכן להיות המחיר לא רק של פיוס עם האסלאם כולו אלא של  יצוב הפוליטיקה האזורית, אולי אפילו העולמית.  

תוך פחות משנתיים  התגלתה המדיניות כמסכת אשליות מנותקת לחלוטין ממצוקות האזור האמיתיות. יתר על כן התברר לכל מי שבחן את הבעיה שהשינאה למערב, לישראל ולארה"ב  היו מבחינת תירוץ, סם מטשטש להמונים ושעיר לעזעזל לדיקטטורים המקומיים להפנות אליהם את התיסכולים ולהסיח את ההמונים מהעריצות והשחיתות המקומית.

בעיקבות כישלון המדיניות המזרח תיכונית של ארה"ב, שנישענה על הערכת מצב  ווירטואלית,  פרוץ 'האביב הערבי' והקיצוצים בתקציב הביטחון של ארה"ב, הכריזה ארה"ב באמצע 2011, לפני שנתיים וחצי, על מדיניות חדשה - פחות מעורבות במזרח התיכון והתמקדות בדרום מזרח אסיה ובענק המתעורר - סין.  המדיניות הזו אכן הרחיקה את ארה"ב מהאזור ויצרה "וואקום פוליטי".  "האביב הערבי" המחיש בצורה הכי בוטה האפשרית שלמרות שלישראל צריך להיות עיניין עמוק בהסדר עם הפלשתינים על בסיס "שתי מדינות לשני עמים",(לא על בסיס "שתי מדינות החיות בשלום זו לצד זו " כגירסת הפלשתינים המנסים להעלים את הזהות היהודית של מדינת  ישראל) אין לסכסוך שום השפעה, אפילו שולית ביותר, על מצוקות המזרח התיכון - עריצות,  שחיתות, אסלאם פוליטי, חופש הדיבור וההתבטאות, עדתיות ושיבטיות ומאבק דתי בין סונים לשיעים.  לא רק שישראל אינה הסיבה לטלטלות האזוריות - להיפך- במידה מסויימת סייעה השינאה לישראל לייצר קונצנזוס לא קיים בין הערבים ולתעל אליה את כל התיסכולים.

בחירתו של ג'ון קרי לשר החוץ של ארה"ב, בינואר 2013 סימלה תפנית שלישית במדיניות החוץ של ארה"ב - ניקרא לה 'הזיג השלישי'.  כבר במועד בחירתו הודיעה ג'ון קרי שהוא הולך להביא שלום בין ישראל לפלשתינים. מטרה ראויה ומכובדת שפרס נובל בסופה אבל לא רלבנטית לבעיות האזוריות ושל ארה"ב.  ג'ון קרי היה הדוחף הראשי של הנשיא אובאמה להתערב בסכסוך בסוריה ולהשתמש בכוחה הצבאי של ארה"ב, בתחילה כדי לתמוך במורדים ולאחר מיכן כדי לתקוף את סוריה על רקע השימוש שלה בגז נגד אזרחים -מן חזרה מודרנית על דיפלומטיית "ספינות התותחים" של ימי הקולוניאליזם. כמעט נגד רצונו גרר ג'ון קרי את נשיא ארה"ב  מחדש להיות מעורב באזור. כבר כתבתי כאן בבלוג שההצלחה המדינית היחסית והמוגבלת לדרוש מסוריה שקיפות ואחריות על מאגרי הנשק הכימי שלה, כשזה נעשה גם בגיבוי רוסי, חמקמק והפכפך ככל שיהיה, חיזק מאד את מעמדו של ג'ון קרי בכל הקשור למדיניות החוץ של ארה"ב. את זמנו מבלה ג'ון קרי לא במיזרח אסיה אלא סביב המשבר בסוריה, הגרעין האיראני ותהליך השלום עם ישראל, הוא אף התבטא, אם חידוש המו"מ בינינו לפלשתינים, שלהסכם שלום תהיה "השפעה דרמטית על האזור", מה שמעלה ספק לגבי הקשר של ג'ון קרי למציאות -  חזרנו לימים של 2009.

עד לאחרונה השתדל הנשיא אובאמה להתרחק מהאבססיביות והאגרסיביות של ג'ון קרי, שלמעשה נטש לגמרי את המדיניות "הפנים למזרח".  נאומו של אובאמה אתמול בעצרת הכללית של האו"מ התמקד מחדש רובו ככולו במזרח התיכון ובעיקר בשני נושאים - הגרעין האיראני וכן- ראו זה פלא - גם בסכסוך הישראלי פלשתיני משל אין לארה"ב שום סוגיות ממש בוערות אחרות בעולם. הוא מנה את הסכסוך, בצד הגרעין האיראני, כ"מוקד לחוסר יציבות" אזורית, כאילו לא נילמד דבר בשנתיים וחצי האחרונות, ושלפיתרונו, בצד הגרעין האיראני,  תהיה "השפעה עמוקה וחיובית על כל המיזרח התיכון". בכך קשר הנשיא אובאמה שני נושאים חסרי קשר לחבילה אחת - הגרעין האיראני והשלום עם הפלשתינים. קשר שבו ישראל חייבת, במשתמע, לשלם לפלשתינים על פתרון סוגיית הגרעין האיראני  שבעיקרו מאיים על המיפרציות וערב הסעודית. הוא קירב את ישראל מחדש למצב שהיא ניתפסת כאחראית, אמנם רק חלקית, לאי יציבות האזורית שהסכסוך כביכול גורם. למעשה נתן אובאמה הכשר חלקי  לשחרר את הערבים מהתבוננות פנימה כדי להתמודד עם בעיותיהם הם והכווין אותם מחדש להשתמש בנו כשעיר לעזאזל.

בסופו של יום הנאום היה אמנם נאום אובאמה אבל הדוקטורינה היא דוקטורינת קרי - סיבה לדאגה רבה בישראל  כי הוא באמת מאמין שהשלום הישראלי- פלשתיני יביא מזור לאזור ולעולם, שהבעיות הערביות האמיתיות  מטואטאות מתחת לשטיח ושכרגע ג'ון קרי הוא האיש החזק בוושינגטון שמצליח לגרור אחריו את הנשיא משל לא למד דבר.