חייב ללכת הביתה

התבטאותו של תא"ל איתי ברון, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, לפני כשבועיים במכון למחקרי ביטחון לאומי של אוניברסיטת תל אביב בראשות ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין, שסוריה עשתה שימוש בנשק כימי לפחות בשתי אפשרויות בעבר, למרות שהיא כניראה נכונה, מחייבת את התפטרותו המיידית או את פיטוריו לאלתר.

תפקיד מערכת צבאית, כל מערכת צבאית במדינות דמוקרטיות, הוא לאפשר חופש פעולה לדרג המדיני כפי שהדרג המדיני תופס זאת. בתחילה רווחו השערות במדינת ישראל שתא"ל ברון אמר את דבריו בתיאום ובידיעת כל הממונים עליו והיו אפילו שדיברו על ניסיון של ישראל לדחוק את הנשיא אובאמה לרגע אמת כל שהוא ביחסו לנשק הכימי הסורי. כעת ברור שתא"ל ברון לא היה מתואם עם איש. הוא הפתיע את ראש אמ"ן שהיה בחו"ל, את שר הביטחון ואת ראש הממשלה והכניס תסבוכת ליחסי ישראל ארה"ב והכל על דעת עצמו ובחוסר שיקול דעת משווע. הוא לא היה כלי של הדרג המדיני בישראל אלא מי שהכתיב סדר יום , על דעת עצמו, לא רק למדינת ישראל אלא גם לארה"ב. לצורך העיניין אין זה משנה האם דבריו שירתו את האינטרס הישראלי במובנו הרחב או חיבלו בו בהקשריו הכלליים. אוסיף שאני חושב שבשורה התחתונה ניגרם יותר נזק מתועלת אבל הייתי כותב אותו הדבר לו התועלת הייתה מרובה כי העיקרון שדרג צבאי לא יכול להכתיב סדר יום מדיני לממשלה ניבחרת חשוב בעיני יותר מכל.

לגופו של עיניין - למערב, בתחילת שנות החמישים בראשות המעצמות הקולוניאליות בריטניה וצרפת ומאז בראשות ארה"ב יש מסורת ארוכה של התערבות בוטה בענינם של עמים אחרים וחברות אחרות. המזה"ת עוצב, כמו באפריקה, בוועידת סן רמו מ 1922 בהתאם למארג אינטרסים מעצמתי אירופאי. עוד מראשיתו. אפשר לסכם שהתערבותן הנימשכת של מעצמות המערב במזה"ת לא איפשרה לאזור להגדיר את עצמו באופן טיבעי. המעורבות המערבית הדחיקה שאיפות לאומיות ודתיות אוטנטיות לשוליים, כמו הלאומיות הכורדית, המתח הסוני שיעי והלאומיות הכלל ערבית . היא העסיקה את האזור בנושאים שתאמו את צרכי המעצמות - נפט ושליטה על משאבים, לאומיות מקומית סורית, עיראקית, לובית או לבנונית, הכל ישויות שעוצבו על ידי המערב ובמונחים זרים לאזור כמו דמוקרטיה וחופש הפולחן והדעה. לאורך חצי מאה תועלו הרבה מהרגשות והלחצים האזוריים דרך הסכסוך בינינו לפלשתינים. אני בדעה שהמעורבות הבינ"ל הסיטה אפילו את הסכסוך עצמו ממהותו למאבק על צבירת נקודות והטלת אשמות לא כדי לפתור את הסכסוך אלא כדי לדחוק את השני לפינה כאשם באי פתרונו. אנחנו יודעים היום בפרספקטיבה שהעיסוק הבינ"ל האובססיבי בסכסוך בא באופן מובהק על חשבון העיסוק בבעיות התשתית של החברה הערבית והמוסלמית במזה"ת. אפשר לומר שלמעט חריגים מעטים כל ההתערבות הזרה, בעיקר המערבית, באזור לא פתרה אף בעיית יסוד, הביא לתוצאות הפוכות מהמצופה, הדחיקה בעיות אמת והניבה פרי ביאושים קשה. הג'יהאד העולמי נגד המערב, הגם שהוא צבר תנופה באפגניסטן של שנות השמונים, הוא רק אחד מתוצאות הלוואי של המעורבות המערבית במזה"ת. כמעט כל ראשי הג'יהאד הם ערבים ממדינות המזה"ת כמו עבדאללה עזאם מג'נין, אוסמה בין לאדן הסעודי, סגנו המצרי איימן אל זוואהירי או חליד שייח מוחמד הכוויתי (ברשימת ראשי אל קאעידה או הג'יהאד בכלל כמעט ואין אפגאנים, אבל יש, למשל, המון סורים, מצרים, עיראקים וסעודים).

כרגע, לא משנה כיצד תיגמר מלחמת האזרחים הסורית, סוריה כבר אינה ולא תהיה האיום שהיא הוותה על ישראל בעבר כמדינה מצויידת בנשק להשמדה המונית - גז, וכמנגנון צבאי גדול אם כי מיושן. תהליכי היצוב והשיקום בסוריה יקחו לפחות עוד עשור וכולם צריכים, לדעתי, לעשות הכל ולא להתערב. הניסיון המעודכן מתימן, עיראק, תוניס, לוב ומצרים מוכיח שהמערב יכול לשנות את התוצאה אבל לא בכיוון שאליו התכוון, התוצאה תמיד רחוקה מאד מהשאיפות המינימליות של המערב ומחמירה את המצב ולא מייצבת אותו ביחס לעבר הקרוב. אם תרצו - המערב הוכיח חד משמעית שהוא אינו מבין לחלוטין את הלך הרוח והדינמיקה של העולם הערבי.

המשימה בסוריה צריכה להיות, לכן, רק אחת - למנוע זליגת נשק להשמדה המונית מחוץ לסוריה ולמנוע לגיטמציה לשימוש בו בתוך סוריה. לכן צודק נשיא ארה"ב כשהוא עושה ככל יכולתו לא להתערב בסוריה כי המובהקות של השימוש בנשק כימי צריכה להיות ברורה כשמש לכל העולם וגם אז התגובה צריכה להיות מאד זהירה וממוקדת. שני מקרים עם כ 20 הרוגים והוכחות עקיפות של ניתוח רפואי חזותי על סמך סרטי ווידאו הם מדאיגים אבל לא מספיקים אל מול האלטרנטיבה. ארה"ב צודקת כשהיא מנסה להתנתק, ככל הניתן, מהאזור ומנסה להשתחרר מנטל השוטר האזורי - בסוף זה גם לטובת ישראל וכבר כעת, מתוך הנחה שארה"ב מסתלקת מהאזור, מתגבר השת"פ הביטחוני עם ירדן, עם חלק מנסיכויות המפרץ, אפילו עם הצבא המצרי בסיני וגם עם ערב הסעודית . מסתבר שאפילו מעמדה של ישראל מתחזק באזור ככל שארה"ב רוצה להתנתק.