במשמרת שלו

אין חדש בדו"ח הרפז, הכל כבר הודלף בעבר והרוב היה ידוע. מתח ותככים בין לשכות רבות כוח בצמרת הם תמיד חלק מההוויה האנושית. בעיני הדו"ח משקף מחדל מנהיגותי קשה של ראש הממשלה. מן הידוע שאם עיתון יפרסם בדל ידיעה על העוזרת של שרה הוא, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יתפנה מכל עיסוקיו, דחופים ככל שיהיו, כדי לעסוק בידיעה ולהגן על שרה. על אמירה מגומגמת של בנט בזכות הסרבנות יש לו זמן לכנס אליו את כל אמצעי התקשורת המובילים, לא ביחד אלא אחד אחרי השני, לראיונות נגד סרבנות, למעשה נגד בנט.

חודשים רבים עסקה התקשורת הישראלית בשעתו במאבק הלשכות אשכנזי/ברק עוד כשהסתום היה רב על הניגלה. זמן רב עסקה התקשורת בהדלפות ובמאבק הכוחות בין שני האישים: הספין של ברק שאשכנזי ביקש, כביכול, שנה חמישית ברמטכ"לות, עיכוב המינויים המתמשך שפגע פגיעה ממשית בצה"ל ובנתק בין שני האישים. ראש הממשלה, שאצלו מתנקזת האחריות וששש להגיב בהגזמה על כול "פלופ" עיתונאי לא טרח לזמן את השניים ללשכתו, לברר עד הסוף את המחלוקת ולא לתת להם לצאת מהלישכה שלו, זו של ראש הממשלה, עד שהמחלוקות הובהרו ויושבו עד הסוף. חובתו הייתה לפקח על היחסים ביניהם כל הזמן על רקע הדם הרע שזרם ביניהם. הוא לא עשה זאת כשהוא נושא באחריות העליונה. הפרשה חשפה למעשה מה שידענו זמן רב - שראש הממשלה חשש להתעמת עם שר הביטחון שלו, במובנים מסויימים התבטל בפניו ושמערכת היחסים ביניהם הייתה, בלשון המעטה, לא בריאה ומאד מניפולטיבית, ביחוד מצד אהוד ברק.

איני מוצא טעם בהמשך הדישדוש בפרשת הרפז, הנזקים כבר ניגרמו ואין דרך למנוע בעתיד את התככים ומאבקי הכוח הכל כך אופיניים ל"חלונות הגבוהים". תמיד יהיו תכמנים ואנשי ביניים, דוגמת הרפז או נתן אשל, שילקטו לעצמם השפעה וכוח מהתערבות באותם תככים. היחיד שחייב הסבר לגבי העתיד זה דווקא ראש הממשלה שהכל קרה במשמרת שלו, תחת אחריותו תוך פגיעה מוחשית במערכת הביטחון באמצעות עיכוב המינויים, מה שהיה גלוי גם לראש הממשלה. בסוף הדג מסריח מהראש.

על מה הבחירות?

בעיצוב המדיניות של ישראל לאחר הבחירות הקרובות אין כל חשיבות לשאלה האם לבית היהודי ולנפתלי בנט יש 12 או 14 מנדטים ולליכוד 36 או 38 מנדטים.זה חשוב בעיקר לאותם חברי כנסת שיבחרו או לא ואלי לאפשרות שנפתלי בנט יזכה בעוד תיק של סגן שר במישרד משני. אין במערכת הבחירות הזו לכ אורכה זליגה מגוש לגוש, תופעה שיש לה השלכות ארוכות טווח על הפוליטיקה הישראלית, ואין גוש חוסם נגד הימין אפילו עם חנין זועבי ומוחמד בראכה. אחרי ששלי יחימוביץ הודיעה שלא תצטרף, בכל מיקרה ובכל תנאי, לממשלת נתניהו, אין זה משנה אם יהיו לה 16 מנדטים או 20. היא לא תוכל לתרגם אותם לכוח משפיע על המדיניות אם תעמוד בדבריה. למעשה הדבר היחידי שעוד פתוח לשינוי מהותי בבחירות הקרובות הוא שאלת משקלה של ש"ס בעיצוב המדיניות החברתית והכלכלית של ישראל. לכן המאבק האמיתי בבחירות הוא יחס המנדטים בין יאיר לפיד לש"ס, כאשר יש סיכוי סביר שיאיר לפיד יוכל להביא איתו את ציפי ליבני כמחסום בפני הכוח הפוליטי של ש"ס.

אמירתו של הרב עובדיה, כפי שפורסם היום במעריב, שאם בני הישיבות יאלצו להתגייס "נרד מהארץ" מבהירה את היחס האמיתי של ש"ס לציונות, לרעיון קיבוץ הגלויות ולתפיסתם את המדינה. הדברים האלו היו שם כל הזמן מודחקים והם יוצאים החוצה כי הרב עובדיה יוסף מבין ומבחין שהבחירות הקרובות הם בעיקר על מעמדה של ש"ס ופחות על מעמדו של נתניהו.