בעיקבות הסערה הקשה של שבוע שעבר נהרו המוני בית ישראל, בשיירות מפוקקות ותוך שריפת דלק (כסף) יקר, לבלות באתרים המושלגים של הגליל והגולן. מבדיקה מאד שיטחית של הסיקור הטלוויזיוני עולה שמי שהרשה לעצמו להוציא לפחות אלף שקל בשבת אחת (בד"כ קרוב יותר לאלפיים), שרובו פקקים ומיעוטו חילוץ עצמות, הם לא העשירון בעליון אלא מה שמכונה "מעמד הביניים המתרסק" ומטה. נכון שמותר וצריך לבלות ולהנות מארצנו אבל ההמונים הוכיחו שיש להם את המשאבים לעשות זאת. לא צריך את החרמון המושלג כמידגם. היקף היציאות לחו"ל, מחיר הצימרים בגליל ובכלל, הנהיה הבלת מוסברת להחליף גאדג'ט חדש בחדש אחר מלפני שנה שכבר התיישן, הכל מוכיח שעם ישראל, ברובו הגדול ובמסות גדולות מוציא ומבזבז בלי הכרה. יאיר לפיד אמר שלא יתן להעלות את המיסים ולו במעט לאותו מעמד מתרסק. ניבצר מבינתי למה מי שיכול לקנות אייפון חדש ולהוציא לפחות אלף שקל על יום בילוי בגליל לא יכול לשלם עשירית הסכום כמיסוי שנתי.
גם הטענה שמעמד הביניים נושא בנטל המילואים מאד לא מדוייקת. המילואים היו בשעתו מרכז הכובד והנפח של צה"ל כדי להתמודד עם צבא עיראקי ענק ששימש לערבים כעתודה אסטרטגית, צבא סורי עצום החונה ממש על הגבול איתנו, צבא מצרי אדיר וארסנל נשק עצום כמלאי במחסני לוב. מכל המנוי לעיל נותר רק הצבא המיצרי תלוי לקיומו בדוד סם מאמריקה, עם מלאי חלפים קריטיים קטן ועם תחזוקה לקויה. צה"ל כבר לא זקוק לאוגדות משוריינות שועטות במידבר ולחייל מילואים לאייש אותם. האיום הקונבציונאלי למעשה פג מעצמו ואנחנו זקוקים רק לאלמנטים מצומצמים מחיל המילואים, בעיקר חי"ר ויחידות מיוחדות כדי להתמודד עם איומי הטרור והשלמה ליחידות טכנולוגיות, מודיעיניות ולחיל האוויר כדי להתמודד עם האיום הרקטי והאיום האפשרי מאיראן. רוב מעמד הביניים בגילים המתאימים לא עשה ולא עושה מילואים אלא ימים בודדים פעם בשנתיים כי בכלל השימוש במילואים הצטמצם מאד מאד מאז סיום האינתיפדה השניה. נכון שחלק גדול מהמילואים מורכב מאנשי מעמד הביניים אבל רק חלק קטן מאד מאנשי מעמד הביניים (להערכתי פחות מ 10%, בהגזמה כלפי מעלה) עושה מילואים על באמת.
נושא נוסף שבו מוכרים לנו לוקשים זה מחירי הדיור. נכון שזוג במרכז הארץ שחשק במגורים "במקומות טובים" יתקשה מאד לרכוש דירה בימינו אלה. לא במיקרה נימנעת התקשורת שתמיד משווה כמה יקר כאן בארץ לעומת אירופה מוכת האבטלה, מלעסוק בסיכויין של זוג צרפתי צעיר ממעמד הביניים לרכוש דירה בפריז, או כל זוג אירופאי אחר בבירת מדינתו. להשוואה מטר מרובע אחד בפריז ברובע מונפרנס עולה 15,000 יורו (כ 74,000 ש"ח), כלומר דירת 100 מטר מרובע בפריז עולה 7.5 מיליון ש"ח בבית דירות בלי חניה. כל זוג בארץ שמוכן להרחיק לחדרה, גבעת אולגה, קיריית מלאכי, יבנה, דרום יפו וכמובן לוד ורמלה ימצא דירה במחיר הרבה יותר זול. נניח, היפוטתית, שאפשר היה להוזיל את הדירות בתל אביב בכ 20%. מיד היה נוצר גל כזה אדיר של ביקוש שהיה מקפיץ מחדש את המחירים לרמה שאיש כבר לא יכול לשלם.
יתר על כן, בדיקות וסקרים הוכיחו שהציבור שנהר בהמוניו למחאה החברתית של קיץ 2011 מפגין נוכחות קטנה משמעותית מהממוצע בקלפי. כעת מנסים במפלגות המרכז ובמפלגות עם סדר היום החברתי לנסות ולשכנע את המוני המוחים מ"מעמד הביניים המתרסק" גם לטרוח כמה דקות בקלפי ולתת ביטוי למחאתם בצורה פוליטית, מה משעלה את החשד שמהרגע הראשון המחאה החברתית הייתה סוג של אופנת ליל קיץ לצעירים, לסוג של בילוי באוהלים עם זמרים מפורסמים, גיטרות וחיכוך חברתי ולא מחוייבות לשינוי, כניראה גם לא תחושה אמיתית של מצוקה מתמשכת. הכל מראה שכוח הנושא של המחאה החברתית היה מוגבל בזמן, אופנה חולפת ובילוי מזדמן ולא שיקוף של מצוקת אמת.
יש המקוננים ש"ההבטחה" של הבחירות, סדר יום חברתי כלכלי, נידחקת לשולי השיח הציבורי והנושא המדיני חוזר ומשתלט על סדר היום. מכאן כמה הערות. ראשית כניראה שהמצוקה החברתית רחוקה מאד ממה שאנשי המחאה מנסים להציג ואין לה, לכן, יכולת להאפיל להשתלט על סדר היום, שנית סדר היום החברתי איתנו כאן ובעוצמה אלא שהוא לא מתמקד ב"מעמד הביניים המתרסק" אלא ב"שיוויון בנטל". הוויכוח על מעמד החרדים כמי שפטורים מהנטל הכללי של החברה, לאו דווקא בצבא אלא בעיקר בשוק העבודה, הוא בעיצומו וזה למעשה הנושא היחיד שאנחנו באמת מחליטים עליו בבחירות הקרובות. שלישית אנחנו במיזרח התיכון במדינה שמתלבטת בבעיות קיומיות מוחשיות שלרובן אין לנו פיתרון והמציאות הזו מוחשית ונימצאת איתנו כל הזמן ואין מנוס מפניה. בעיני סך הכל המציאות מתחילה להשתלט על הסיסמאות הריקות ועל המציאות המדומה שניסו למכור לנו בתחילת מערכת הבחירות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה