לראשונה, אולי מאז הקמת מדינת ישראל, נסובה מערכת הבחירות בישראל על שאלות של איכות חיינו, סדר היום הכלכלי והחברתי. שלי יחימוביץ הציגה תוכנית כלכלית מפורטת של השקעת כ 26 מיליארד שקל בשנה בחינוך, רווחה ודיור. יש לתוכנית הזאת מקורות מימון שונים שרובם משאלת לב. למשל מן המפורסמות הוא שהעלאת מס ההכנסה השולי מעל לרף מסויים מקטינה - אדגיש שנית - מקטינה את הגביה והעלאת מס החברות מעל לשיעור מסויים מבריחה השקעות זרות. כל הניסיון הכלכלי בעולם לאחר מלחמת העולם השניה הוא חד משמעי - תנאי הכרחי - לא בילעדי לרווחה ולצימצום העוני הוא צמיחה כלכלית. מי שמקדים רווחה לצמיחה מדרדר אותנו למצבם הכלכלי של מדינות הרווחה באירופה. להזכירכם באירופה שיעור האבטלה של צעירים עד גיל 30 הוא כ 25% (בספרד ויוון כ 50%) בארץ כ 3%.
התוכנית של שלי היא תוכנית מדכאת צמיחה ולכן גם תוכנית מצמצמת גביה כי מיסים ניגבים מפעילות כלכלית כל שהיא וכשהיא מצטמצמת מצטמצמת גם הגביה. בתוכניתה התעלמה שלי יחימוביץ לחלוטין מהערך המוסף למשק לו שולבו החרדים בשוק העבודה בשיעור יחסי לנוכחותם בחברה. יש המעריכים שהשתלבות החרדים בשיעור מתאים היה מעלה את הצמיחה במשק בעוד אחוז לפחות ומייצר מקורות מימון מספיקים לרוב התוכנית של שלי יחימוביץ בלי לדכא את הצמיחה. לצערי שאלת שילוב החרדים ניתפסת כשאלה ביטחונית של גיוס לצבא, כשאלה של שיוויון בנטל ולא כשאלה של מדיניות רווחה במובנה הכולל.
המיפלגה היחידה ששאלת השתלבות החרדים, תחת הסיסמה של שיוויון בנטל, היא במרכז סדר היום שלה וסיבת הקיום שלה היא מפלגתו של יאיר לפיד. אלא שכרגע סדר היום שלו נידחק בפני סדר היום העקר של ציפי ליבני המתומצת במישפט "לחזק את אבו מאזן". אני מוכן להתערב שגם בעוד 4 שנים ניתעסק עם "לחזק את אבו מאזן" אבל המחיר יהיה שניתעסק גם ב"שיוויון בנטל" ו"צדק חברתי" כי ציפי ליבי מצליחה לדחוק הצידה את הבעיות שיש בידנו לפתור, ולו חלקית, לעיסוק בלעדי בבעיות שאין בידנו לפתור - אבו מאזן, מערכת יחסיו עם החמאס, הזיקה לירדן לטוב ולרע והרלבנטיות שלו לעולם הערבי המתפורר ואין לחזות כיצד בדיוק יתעצב מחדש בעוד שנים מספר.
היום העזה ממשלת ישראל לדון ולאשר תוכנית חדשה שליבתה פטור מעשי משרות צבאי לחרדים, המשך מימון על ידי כלל הציבור והנתון הכי קשה - המשך תמריץ לאוכלוסיה החרדית שלא להשתלב במשק היצרני הישראלי. ספק אם הממשלה הייתה מעזה לדון בנושא לולא הדעיכה של יאיר לפיד בסקרים, ההתעלמות של שלי יחימוביץ והסטת הדיון הציבורי מחדש לדיון הלא רלבנטי של "תהליך השלום".
אינתיפדה שלישית
כחלק מהמאמץ לייצר מחדש סדר יום ביטחוני/מדיני התמלאה התקשורת הישראלית בדיווחים על עליה במיפלס האלימות בגדה. כרגיל יש"חשש" מעוד אינתיפדה מה שמשחק לציפי ליבני ליד ולא במיקרה. כמה נתוני יסוד. שלא כמו בעזה ישראל שולטת בביקעת הירדן, ציר פילדלפי של הגדה, ויש לה ביקורת כמעט מלאה על האמצעים המוכנסים לגדה. מעל למאה אלף צעירים פלשתינים, הכוח הנושא של אינתיפדה חדשה, הגרו מהגדה לעולם הגדול. חלק גדול מהמפגינים בנקודות החיכוך הקבועות בבילעין, נבי צאלח ושועפט, הם מתנדבים מאירופה. יש אינטרס משותף לנו ולאבו מאזן לא לאפשר טרור מתאבדים מהגדה מה שנחשב אצל אבו מאזן כפגיעה תדמיתית קשה במעמדו כראש מדינה והיכולת שלו לישלוט בשטח. יש לישראל ולאבו מאזן אינטרס נוסף שהחמאס לא ישתלט על סדר היום בגדה כמו שחאלד משעל ניסה אתמול בנאומו בעזה (ששיחק לטובת הטיעון הישראלי). לכן על הפרק התגברות הפרובקציות ה"עממיות" שמאתגרות בתקשורת את הנוכחות הישראלית באיו"ש, את משמעות הסכם אוסלו ובשוליהן טרור ספונטני של יחידים בעיקר בנשק קר בעיקר באיו"ש. רחוק מרחק רב ממשהו אפילו דומה לאינתיפדה הראשונה ובטח לאינתיפדה השניה. הבעיה - הם תלויים לחלוטין בכך שהתקשורת לא תעסוק בזוועות בסוריה, במהומות במצרים, בפיגועים בעיראק, בקרבות בלבנון ובהפגנות בירדן. לכן אפילו בהיבט התקשורתי יהיה קשה מאד למנף עוד אינתיפדה אמיתית.- הייתי מציע להירגע. כן! מפלס הפרובקציות, האלימות והאירועים יעלה אבל אינתיפדה לא ניראית באופק.
נפל דבר במצרים
אתמול בערב הודיע נשיא מצרים מוחמד מורסי שהוא מבטל את הצו הנשיאותי של עצמו מ 21/11/2012, המעניק לו סמכויות מעל לחוק והגם שלא ביטל את משאל העם החפוז על החוקה הוא קרא לאופוזיציה לנהל דיאלוג על החוקה והביע נכונות לדחות את מישאל העם. נכון שהאחים המוסלמים והסלפים נהנים מרוב זעיר אבל האופוזיציה הצליחה לדחוק את נשיא מצרים לברירה שבין להיות דיקטטור מוסלמי שאין לו תשובות למצוקות הכלכליות של מצרים, שלמעשה יחזיר את מצרים לימים אפלים יותר מאלו של חוסני מובארק ושיעמוד תחת ביקורת בין לאומית קשה ומתמשכת לבין נשיא תחוקתי שחייב להתפשר ולהתחשב גם באופוזיציה.
מצד שני תגובתו של נשיא מצרים היא מבחינת "מעט ומאוחר". האופוזיציה קיבלה "תאבון" ומורסי איבד עוד ממעמדו. למצרים מחכים עוד ימים קשים.
אתה לא חושב שיש סכנה שהפלסטינים בגדה ינסו לשחזר מן ככר תחריר נגד ישראל (כלומר הפגנות/מהומות בלי נשק ובקנה מידה רחב)?
השבמחקנראה לי שהיכולת של צה"ל להדוף הפגנות כאלה (בקנה מידה גדול או קטן) בלי להרוג אף אחד היא קריטית. אם יהיו הגנות ואנשים יהרגו, אינתיפדה עלולה להתפרץ בלי קשר למה שאבו מאזן רוצה.