מרגע חתימתו קמו כוחות חזקים, דווקא במרכזים הגדולים, במקומות של אוכלוסיות חזקות שלא מהססות לפנות לרפואה הפרטית , לאתגר את ההסכם. לא רוב הרופאים ולא רוב בתי החולים אבל בעיקר באיכילוב בתל אביב, רמב"ם בחיפה ומאיר בכפר סבא התאגדו המתמחים בשפע של טענות נגד ההסכם שלא מעניק להם אותן הטבות שבפריפריה ובכך מבטל למעשה את ליבת ההסכם עם ההסתדרות הרפואית - עם הפנים לפריפריה. המאבק של הקבוצה הביא למעשה לפתיחת ההסכם מחדש ותיקונו לטובתם - שזה לעצמו תקדימי אבל אולי הכרחי.
כעת באים הרופאים היותר בכירים בדיוק באותם בתי חולים, שלפי חלק מהתקשורת דחפו את המתמחים למאבקם כבר מההתחלה, נגד אחד הסעיפים בהסכם - החתמת שעון נוכחות. כרגיל במקומותינו הם מציגים את האוצר כ"שלטון הפחד" ובאותה עת מתפארים ש"אי אפשר לעשות להם שום דבר" - כלומר אין להם ממה לפחד כי לא יקחו להם את המשכורת. טיעון שכולו - אני חזק, אני חסין מסנקציות מותר לי לא לקיים הסכם. אגב הרופאים לא טענו נגד ההטבות ותוספות השכר שהם קיבלו (כמובן) אלא רק על חלקם בהסכם - שעון נוכחות. מה כל כך כואב לרופאים - כנראה הרפואה הפרטית.
ללא שעון נוכחות המגדיר משפטית מתי הרופא עובד בשרות הרפואה הציבורית ומתי הוא אמנם נוכח בבית החולים אבל עובד כרופא פרטי קשה מאד להפריד את הרפואה הציבורית מהפרטית ולמנוע זליגה של הרפואה הפרטית לתוך המתקנים, הזמן והעבודה של הרפואה הציבורית. ללא שעון נוכחות קשה מאד עד כמעט בלתי אפשרי לפקח על הרופאים שלא יעשו שימוש במתקנים הציבוריים למעשיהם הפרטיים. אחרת מה בדיוק הקושי להריץ כרטיס מגנטי בכניסה וביציאה מבית החולים. עם הרופאים טוענים שהם עובדים 24 שעות מה יש להם לחשוש - לשעות הנוספות?
נכון רוב הרופאים מסורים לעבודתם, לרבים חשובה הרפואה הציבורית ורבים רואים בה את מקור פרנסתם היחיד. רבים אחרים מקפידים להפריד בין תפקידם הציבורי לעיסוקיהם הפרטיים אבל גם בין הרופאים , כמו בכל קבוצה, יש תאבי בצע וממון, וכמו בכל העולם הם מתרכזים בעיקר באוכלוסיות החזקות ששם יש יותר ביקוש לרפואה הפרטית. הגיע הזמן לומר לרופאים - עד כאן ! הסכמים יש לכבד. ואם לא לקחת להם את המשכורת מותר לשלול מהם את ההטבות שבהסכם ואת כל השעות הנוספות.
מסכימה עם חלק ממה שכתוב בפוסט הזה, הוא קצת קיצוני מדי לטעמי. מקרים של רשלנות רפואית ושל חוסר מסירות לעבודה של רופאים ציבוריים מכעיסים מאוד, בכך אין ספק.
השבמחק