קדימה כמיפלגה הוקמה בנובמבר 2005 על עקרון החד צדדיות. בין השמאל שגרס שאפשר להגיע להסדר עם הפלשתינים על בסיס שתי מדינות לשתי עמים ותלה את עתיד המדינה בתהליך המשיחי של שלום והימין שגרס ארץ ישראל השלמה ותלה את עתיד המדינה בתהליך המשיחי של התישבות בכל מקום ללא הסדר והוביל את ישראל למדינה דו לאומית הציגה קדימה דרך שלישית. הדרך השלישית גרסה ניהול המשבר במקום פיתרונו, צעדים חד צדדיים של התכנסות למדינה יהודית דמוקרטית ושמירת היוזמה הביצועית בידי ישראל – דרכו של אריק שרון באחריתה – דרך קדימה בהקמתה. אהוד אולמרט, מחליפו של אריק שרון בהנהגת קדימה עוד התפאר בראיון אצל סימה קדמון בידיעות אחרונות, שלשה ימים לפני מלחמת לבנון השניה בקיץ 2006, שההתנתקות השניה היא "כבר עובדה" ושאין כוח בעולם שיכול לעצרה. הוא, אהוד אולמרט, חזר בעקבות המלחמה השנויה במחלוקת לדרך "התהליך" וחזר לתלות את עתידה של ישראל ברצון הפלשתיני דרך ועידת אנאפוליס בארה"ב בשלהי 2007 ודרך המו"מ המעמיק ורב הוויתורים עם אבו מאזן שחשף עובדה אחת – מבחינת הפלשתינים אין ולא יכול להיות שלום עם ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי . אולי אולמרט לא ידע זאת אבל לא זו הייתה הצדקת הקיום של קדימה. מאז הכל אנרציה של קדימה להפך לעוד מפלגת שמאל שממחזרת חומרים ישנים ושאין לה מה להציע חדש לחברה הישראלית.
בראיון הזוי עם דנה ספקטור, שתפס את רוב מוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות מיום שישי האחרון, הציגה ציפי ליבני את עצמה כמי שמונעת, על אף סיבלה הקשה, מהרצון הבלעדי והיחידי להגיע להסדר עם הפלשתינים. מין שמעון פרס כזה שבנה קרירה בין לאומית מרשימה על "השלום" שכמו המשיח כנרא לא יגיע בקרוב. זה אולי מסביר למה אין לה מה להגיד על המחאה החברתית, על חוקי לשון הרע ושאר נושאים אלא באיחור לא אופנתי. אין לה גם מה להגיד על שינוי שיטת המשטר בישראל שהיה אחד מהדגלים של קדימה ערב הבחירות האחרונות. יותר מהכל זה אומר שאין לציפי באמת מה להציע בדיוק כמ שימעון. עכשיו ציפי היא הבעיה של קדימה האם הם תופסים עצמם רק ובלבד כמפלגת שלום משיחי, בדיוק מה שקדימה לא רצתה להיות בהקמתה, או שיש להם גם סדר יום חברתי, כלכלי ורעיוני בצד השאיפה לשלום. לא מצאתי ממש הבדלים עקרוניים בין ציפי לזהבה גלאון, רק שלזהבה יש גם מישנה חברתית מוצקה.
ברור שלציפי אין תשובה וכנראה שלקדימה לא הייתה לעולם באמת תוכנית מדינית אחרי שאולמרט לקח להם את ההתנתקות. אגב, אם זיכרוני אינו מטעה אותי ציפי הייתה בפוליטיקה שהיא כה סובלת ממנה הרבה לפני ההתנתקות, עוד כשהיא האמינה בארץ ישראל השלמה.
איפה הצונמי ?
לעיתונות יש משימה קלה – כשיש אסון הם תמיד יודעים שזה היה כתוב על הקיר ממש ברור ומראש ורק ה"אטומים" שם למעלה לא רצו לקרוא. כשהעיתונות מנסה כוחה בנבואה עתידית זה זה ניראה הרבה יותר גרוע. עוד לפני חצי שנה כתבו כל העיתונים על "הצונמי המדיני" (ביטוי של אהוד ברק) שמכין לנו אבו מאזן, כמובן בגלל ביבי האטום שלא מוכן לעוד הקפאה. לא היה כמעט עיתונאי שלא האשים את הממשלה והצבא באסון הממשמש ובא ואת אדישות הממשלה. דיו רב נישפך על תיאורים אפוקליפטיים של קריסה מדינית, צעדות המונים להתנחלויות שיגמרו בדם ודה-לגיטמציה. בינתיים, נכון להרגע, הצונמי המדיני פגע בפלשתינים יותר מאשר בנו. הם שאיבדו עמדות מדיניות, התעמתו ראש בראש עם ארה"ב, חדלים לעניין את העולם הערבי המסוכסך עם עצמו ואפילו מערב אירופה כבר לא נישכבת על הגדר למענם. נכון, העולם עדיין כועס על בניה במזרח ירושלים וממש עצבני על בניה בגדה אבל יש לו כל כך הרבה בעיות אחרות שפשוט נמאס לו. לעיתונאים קל ליכתוב ממילא איש לא זכר מה כתבו אתמול ועד כמה הם עצמם עדיין מתקשים לפענח את העתיד. 
עוד לפני חצי שנה כתבו רבים על ההתנצלות כלפי תורכיה. כיצד השכל צריך לגבור על הרגש כפי שאהוד ברק, ממציא המושג "צונאמי מדיני", הסביר לכולם. פעם, ב 2008, תורכיה וסוריה היו בנות ברית. הם קיימו תימרונים משותפים. היום הם יריבים מרים – ממש אויבים. פעם, בקיץ 2010, איראן ותורכיה היו ידידות. תורכיה יחד עם ברזיל ניסחה הצעה למועצת הביטחון שנועדה לאפשר לאיראנים לקבל אורניום מעושר תמורת הפקדת כמות מגבילה של אוראנים לא מעושר. ההצעה שעוררה זעם בארה"ב ומערב אירופה ןניחשבה במערב כדרך לאפשר לאיראנים להתחמק מסנקציות ועדיין להמשיך ולהעשיר אוראניום. קצינים איראנים השתתפו בהערכות מודיעין תורכיות וההפך. היום הם עוינות ויריבות עד כדי שמפקד משמרות המהפכה איים ביום שישי האחרון בהתקפת מתקני מכ"ם על אדמת תורכיה היה ואיראן עצמה תותקף. פעם, רק לפני חודשיים, ניסה ראש ממשלת תורכיה טאיפ ארדואן לרכב על האנרכיה הערבית ובביקור מתנשא בקהיר ניסה לנכס לעצמו את האפוטרופסות על עזה ןלבסס הגמוניה תורכית על העולם הערבי. היום צועקים המונים בקהיר נגד המודל התורכי. בכלל תורכיה איבדה כמעט את כל השפעתה על העולם הערבי בתוך פחות מחודשיים. אם יש בעל בית לערבים זו סעודיה ולא תורכיה. אפשר להאריך במשבר בתורכי עם קפריסין ובת בריתה יוון, על המלחמה המתעצמת נגד הכורדים בצפון עיראק, על הקיפאון ביחסים עם ארמניה, על ההתרחקות מנאט"ו והחשש הגובר מפני טאיפ ארדואן, ראש ממשלת תורכיה, המשים את עצמו כעוד מגלומן עם נטיה לזרוק גפרורים בחדר מלא אדי בנזין. תורכיה שחרטה על דיגלה אפס בעיות עם שכניה נימצא בעימות מחריף עם כל! שכניה חוץ מבולגריה ואזארבייג'ן. מאז דו"ח פלמר משלהי יולי 2011 היחסים המדיניים של תורכיה עם העולם כולל ארה"ב, רוסיה ומערב אירופה נימצאים בהתדרדרות מתמדת. לא פלא שהם מתייחסים הרבה פחות לישראל ומפלס האיומים הרטוריים על ישראל שוקע. לא נישארו להם מדי הרבה ידידים אבל התווספו להם המון יריבים. מי שהקדיח את תבשילו זה טאיפ ארדואן לא ביבי נתניהו. עוד נבואת זעם מפחידה בהבל קולמוס עיתונאי שנפלה קורבן לגחמות של ההיסטוריה. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה