ההיסטוריה חוזרת
-“הרגנו יותר מ- 40 מחבלים מהחמאס” - הגיבו בשביעות רצון גורמי צה"ל על סדרת התקיפות האוויריות ברצועה בעקבות מטחי הקסאם על שדרות. את המשפט הזה כבר שמענו מאות רבות של פעמים מאז ירו התותחים הסורים על עמק החולה עוד הרבה לפני מלחמת ששת הימים. רק מספר ההרוגים השתנה ושיוכם הארגוני. הלקח היחיד שאפשר ללמוד מאז הקטיושה הראשונה בבית שאן ב- 01/06/1970, שלא משנה כמה מחבלים הרגנו מהאוויר - מעולם לא הצלחנו דרך האוויר לשבש מהותית את ירי הטילים לשטח ישראל. אפשר גם לומר שכמעט תמיד מספר ההרוגים למחבלים, שצה"ל התפאר בהם, היה מוגזם ובעיקר חסר משמעות לגבי המטרה – מניעת ירי הטילים על ישראל. הרי מלחמת לבנון השנייה לא הייתה לפני 40 שנה ואפילו לא לפני 40 שבועות.- את הדברים האלה כתבתי במאמר ב 19/10/2007 בעיקבות מטח של 23 טילי קסאם על שדרות. זה נכון גם היום באותה המידה. בהעדר יצירתיות מה שצה"ל הפגין בהפצצה הלילה (שני 21/03/2011) על יעדי חמאס בעיקבות מטח פגזי המרגמה מלפני שבוע זה שבלוניות, קיפאון מחשבתי ויציאה ידי חובה.
-“הרגנו יותר מ- 40 מחבלים מהחמאס” - הגיבו בשביעות רצון גורמי צה"ל על סדרת התקיפות האוויריות ברצועה בעקבות מטחי הקסאם על שדרות. את המשפט הזה כבר שמענו מאות רבות של פעמים מאז ירו התותחים הסורים על עמק החולה עוד הרבה לפני מלחמת ששת הימים. רק מספר ההרוגים השתנה ושיוכם הארגוני. הלקח היחיד שאפשר ללמוד מאז הקטיושה הראשונה בבית שאן ב- 01/06/1970, שלא משנה כמה מחבלים הרגנו מהאוויר - מעולם לא הצלחנו דרך האוויר לשבש מהותית את ירי הטילים לשטח ישראל. אפשר גם לומר שכמעט תמיד מספר ההרוגים למחבלים, שצה"ל התפאר בהם, היה מוגזם ובעיקר חסר משמעות לגבי המטרה – מניעת ירי הטילים על ישראל. הרי מלחמת לבנון השנייה לא הייתה לפני 40 שנה ואפילו לא לפני 40 שבועות.- את הדברים האלה כתבתי במאמר ב 19/10/2007 בעיקבות מטח של 23 טילי קסאם על שדרות. זה נכון גם היום באותה המידה. בהעדר יצירתיות מה שצה"ל הפגין בהפצצה הלילה (שני 21/03/2011) על יעדי חמאס בעיקבות מטח פגזי המרגמה מלפני שבוע זה שבלוניות, קיפאון מחשבתי ויציאה ידי חובה.החוכמה שלהם
האירועים האחרונים בעולם הערבי וההתייחסות של אירופה וארה"ב לאירועים מעידים ששיקול הדעת שם, מעבר לים, הוא מדאיג, רדוד ולא אחראי. למרות התלונות שלנו על עצמנו הם לא ממש יותר טובים – ההיפך הוא הנכון. בעיקר קל להם עם ההחלטות כי הביצוע הוא על חשבון עמים אחרים וההרוגים הם לא אזרחים של צרפת, בריטניה ו/או ארה"ב. כשצריך לקבל החלטה שיש לה השלכה מיידית על חיי אזרחיך שלך זה הרבה יותר קשה. אז קצת צניעות – הממשלה שלנו היא לא הכי מטומטמת, לא הכי כוחנית, לא ששה לפתרונות של כוח יותר מהדמוקרטיות המערביות השבעות. מה שכן אצלנו האיום הוא אמיתי והדילמות כמעט תמיד קיומיות וגורליות. צרפת, בריטניה וארה"ב יכולים לעבור לסדר היום על טעויות גורליות שעלו לעמים אחרים בדם רב ( 2 מיליון וויטנאמים נהרגו במלחמת וויטנאם רובם המוחלט אזרחים, מאות אלפים באלג'יר).
האירועים האחרונים בעולם הערבי וההתייחסות של אירופה וארה"ב לאירועים מעידים ששיקול הדעת שם, מעבר לים, הוא מדאיג, רדוד ולא אחראי. למרות התלונות שלנו על עצמנו הם לא ממש יותר טובים – ההיפך הוא הנכון. בעיקר קל להם עם ההחלטות כי הביצוע הוא על חשבון עמים אחרים וההרוגים הם לא אזרחים של צרפת, בריטניה ו/או ארה"ב. כשצריך לקבל החלטה שיש לה השלכה מיידית על חיי אזרחיך שלך זה הרבה יותר קשה. אז קצת צניעות – הממשלה שלנו היא לא הכי מטומטמת, לא הכי כוחנית, לא ששה לפתרונות של כוח יותר מהדמוקרטיות המערביות השבעות. מה שכן אצלנו האיום הוא אמיתי והדילמות כמעט תמיד קיומיות וגורליות. צרפת, בריטניה וארה"ב יכולים לעבור לסדר היום על טעויות גורליות שעלו לעמים אחרים בדם רב ( 2 מיליון וויטנאמים נהרגו במלחמת וויטנאם רובם המוחלט אזרחים, מאות אלפים באלג'יר). כל הכבוד
קשה לדמיין אסון גדול מזה שהתרחש ביפן – רעידת אדמה בעוצמה חסרת תקדים, צונמי אדיר עם גלים של מעל ל 14 מטר, 6 כורים גרעיניים שמערכות הגיבוי שלהם נסחפו לים עם הצונמי שעלולים לפלוט קרינה בממדים של צרנוביל ובמקביל עוד התפרצות געשית בדרום המדינה ושפע של רעידות משנה עזות. יש כמה מאפיינים לאסון כזה או דומה – תמונת מצב שהיא תמיד חלקית, לא שלמה ומשתנה כל הזמן, שמועות שעושות להם כנפיים ותחושה של חוסר אונים. אצלנו מיהרו חלק מכתבי חדשות החוץ, כמו ניר ארד מערוץ 2 , למחזר את המלה "גודל המחדל", לשנן ש"הממשלה לא אומרת אמת" וכדומה. מעניין אם הם התמודדות אי פעם אם בעיות שהם כדי חלקיק הפרומיל מהאסון ביפן - אני משוכנע שלא. בהתחשב בדוגמאות של האסון בהאיטי בינואר 2010, ההוריקן"קתרינה" , באוגוסט 2005 בניו אורלינס, ארה"ב, במעצמה הכי גדולה בעולם, ובאסון צרנוביל ברוסיה באפריל 1986, אז המעצמה השניה בעולם, אין ספק שצריך להסיר את הכובע בפני היפנים. לא מחדל היה שם ולא אובדן עשתנות ובלבול אלא סיפור מדהים של תושיה והיחלצות להתמודד עם האסון בנחישות. זה לא אומרת כמובן שהמשמעת היפנית לא גובה את מחירה ביום יום בהרבה תחומים אחרים. אני אישית לא הייתי רוצה לחיות ביפן ועדיין "כל הכבוד". 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה