הנשיא אובאמה לא הצטיין עד כה בעיצוב מדיניות מצליחה לארה"ב באף אחד מהתחומים המרכזיים של ארה"ב. הוא לא חריג ולא ראשון בתופעה. זו מנת חלקם של נשיאים בארה"ב שמגיעים משום מקום לנהל את העולם לפחות בשנתיים הראשונות. חלקם מתאוששים, לומדים מעצמם ומהניסיון והופכים לפופולרים ומוצלחים. רונאלד ריגן הרפובליקני , אבי מלחמת הכוכבים ונשיא מ 1979-1987 היה כזה וכך גם קלינטון מ 1993 עד 2001. קרטר הדמוקרטי שקדם לרונלד ריגן או בוש האב, שדווקא היה עם המון ניסיון כראש ה סי.איי.אי לשעבר, נשארו לקדנציה אחת. המפתח היה היכולת שלהם ללמוד תוך תנועה ולשפר בזמן. אומרים על הנשיא אובאמה שהוא אינטליגנטי, לומד מהר ומוכשר מאוד. מותר להטיל ספק בלומד מהר. הילארי קלינטון, כיום שרת החוץ, בתקופת היותה הגברת הראשונה הכינה עבודת מטה מקיפה על תוכנית בריאות ממלכתית לארה"ב. תוכנית המטה התמודדה עם שפע של שאלות ונתנה להם תשובות סבירות במונחי ארה"ב. נקודת הליבה בתוכנית הייתה אחריות המדינה לבריאות כשרות של המדינה. התוכנית הושמה במגירה כי לקלינטון הבעל לא היה האומץ הפוליטי לפתוח במאבק. אובאמה בא לתפקיד, אין סימן שהוא התעניין, קרא או ניסה להבין את עבודתה של הגב' קלינטון. כרדיקל אמיתי הוא האמין שיש ליצור הכול מחדש. התוצאה תוכנית בריאות ממלכתית שהרעיון המרכזי שלה הוא לחייב כול אזרח להיות מבוטח בחברה פרטית ולסבסד את אלו ששכרם או הכנסתם נמוכה כדי שיוכלו לעמוד בדמי הביטוח מרקיעי השחקים. יש בתוכנית אפילו קנס למי שלא יבטח את עצמו בחברה פרטית כמובן. התהליך הוא פתח לרמאויות אין סופיות. כמו בכול מקום בעולם שממשלה מחלקת כסף, מצריך בירוקרטיה מטורפת, מייקר את הביטוח הרפואי היקר ממילא ועולה הון למדינה. אפשר להגיד על אובאמה שהוא הפך רעיון חברתי נכון למפלצת בירוקרטית אוכלת משאבים שאין בה מזור אמיתי לתחתית הסולם החברתי.
תהליך אנאפוליס של הנשיא בוש הוליד ומשא ומתן מועיל בין ישראל לפלשתינים וויתורים מרחיקי לכת מצד ראש הממשלה הקודם אולמרט. היא נדחתה על ידי הפלשתינים כי היא "תמנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל" כפי שאבו מאזן עצמו אמר לוושינגטון פוסט ב 27/05/2009. ניתן היה להניח שהנשיא אובאמה היה מתמקד בפער המהותי סביב זכות השיבה וישים את כובד משקלו במיצוי מה שהושג. כמו במיקרה תוכנית הבריאות הממלכתית הוא זרק לים את מנגנון אנאפוליס והמציא גלגל חדש, הקפאה מלאה וקידוש גבולות 67 כתנאי מקדים למו"מ שהפלשתינים כמובן לא יכולים שלא לקבל.
רק לפני 10 ימים חזר הנשיא אובאמה מביקור ארוך בהודו, אינדונזיה ודרום קוריאה. מטרת הביקור לחתום הסכמים כלכליים. בליבת הביקור היה הסכם סחר מקיף עם דרום קוריאה, מדינה טכנולוגית מובילה דמויית יפן. ממשל בוש ניהל שנים מו"מ ארוך עם דרום קוריאה שהביא להסכמות על 99% מהנושאים שבמחלוקת שבליבם המשך יצוא טכנולוגיה קוריאנית לארה"ב תמורת רכש קוריאני מגביל מארה"ב. כמו במיקרים הקודמים לא התמקד אובמה "הלומד מהר" בפער המיזערי שנותר אלא בא עם רעיון חדש ותפיסה חדשה של הגברת היצוא האמריקאי לקוריאה בלי התחייבות מגבילה מארה"ב. מסעו של אובאמה הניב הישגים עלובים בעיקר בתחום השותפות עם הודו במלחמה בטרור ומדינות אסיה פשוט לא הסכימו לרכוש תוצרת אמריקאית יקרה שאין בה מרכיב גדול מאוד ak יצור מקומי אסיאני (אאוט-סורסינג)– בדיוק ההיפך ממה שאובאמה רצה. ניתן להמשיך ברשימה עוד ועוד.
מכאן קראתי ביום שיש מאמר של בן כספית במוסף השבועי של מעריב, שבלשון המעטה לא ממש מחזיק מביבי (וגם מברק) לפיה גורם אמריקאי בכיר אמר שנתניהו הסכים לוותר על 90% משטחי הגדה והם, האמריקאים, מאמינים שהם יצליחו להעלות אותו ל 95% ויותר. אם נוסיף לזה חילופי שטחים אז המחלוקת נשארת על אחוז בודד או שתיים וזה בהחלט פתיר, כך הפקיד העלום והלמדן. איני יודע בדיוק מי הפקיד הבכיר אבל ברור שהוא לא למד מעולם את הא"ב של הסכסוך. ברק הציע בקמפ דיוויד ב 2000 95.7% כולל רוב מזרח ירושלים. בשיחות טבה, ינואר 2001 המחיר עלה ל 96.7% ואולמרט כבר הציע 97%. על פי פרסום של סוכנות הידיעות הפלשתינית מעאן עצמה ב 05/09/2010 אמר צעיב עריקאת, הפרטנר של יוזמת ג'נבה, שהפלשתינים יכלו לחתום על הסכם שלום כבר מזמן ואף הוצעו לאבו מאזן בפועל 100% משווה השטח שנכבש מירדן ב 1967 אבל אבו מאזן התעקש לא לוותר בנושאי ירושלים והפליטים (תרגום ממרי). לכן לא ברור מי זה הפקיד, לא ברור עם הוא מכיר את הסכסוך בכלל ואת מהלכיו האחרונים, לא ברור למה הפלשתינים יסכימו לפחות ממה שכבר דחו בעבר. מה שכן ברור שהפקיד, הבור יש לאמר, משקף נאמנה את הלכי הרוח בממשל ה"לומד" של אובאמה.
יש כאלה שאומרים שאובאמה לומד מהר – הייתי אומר שצריך זכוכית מגדלת והמון רצון טוב כדי להבחין בכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה