עיסוק לא רלבנטי

בתוך העשיה הביטחונית המגוונת והבלתי ניגמרת של ישראל לא יכול להיות שלא יהיו תקלות ואסונות מפעם לפעם. גם לאויב יש מוחות יצירתיים לתעתע - לא רק לנו. כדי לנסות לצמצם את התופעה יש שני כלים. הראשון הוא התחקיר המיבצעי שבו אמורים כול הדרגים לדבר בגלוי וללא מורא מכול תהליך משפטי שהוא אחרת ישימו מחסום לפיהם לרעת כולנו. הכלי השני הוא המלחמה ברשלנות, בשיטחיות ובחוסר האכפתיות. חזקה על כול מי שעסק ויעסוק בפעילות מבצעית ובכול תחום של עשיה אנושית שהם טעו, טועים ויטעו ותמונת המצב שלאחר מעשה ובמימד הזמן תמיד, דגש על תמיד, שונה בהרבה מתמונת המצב של טרם עשיה ועשיה.

אסון השייטת מספטמבר 1997 כבר ניחקר לעומקו. מה היה ידוע למחליטים טרם מבצע ומה היו שיקוליהם כבר ניבדקו בדקדקנות יתרה. גם ההשערה שפעילות המזל"טים המוגזמת של צה"ל מעל לזירת המבצע יתכן ורמזה לחיזבאללה על הבאות והניעה אותו לינקוט בצעדי מנע הייתה מקובלת. בתהליך המשפטי של וועדות חקירה עד שאין הוכחה חד משמעית אי אפשר להתייחס למסקנה אלא כאל השערה. דווקא הדקדקנות המשפטית מונעת לא פעם מהסקנת מסקנות הגיוניות וזה חלק מהמשחק. הדבר היחיד שהתחדש לאחרונה שהחיזבאללה חשף סוד כמוס מזה 13 שנה שהוא אכן צוטט למזל"טים של צה"ל, יחד עם סוריה, ובכך הפך את ההשערה למסקנה עובדתית. אין בחידוש משום שינוי לגבי התנהגות מתכנני המבצע מפני שאיש לא טען שהם ידעו והתעלמו מהאפשרות שמזל"טים נימצאים בהאזנת אויב מלאה כולל שידור תמונה. השימוש המוגבר במזל"טים, שהייתה הטעות המיבצעית של ערב המיבצע, נבעה דווקא מהרצון לדקדק ככול הניתן לפני המיבצע בכול מודיעין השטח האפשרי כולל שינויים של ערב מבצע. זו טעות בתום לב שהסתברה בדיעבד אבל וודאי לא רשלנות.

כעת מבקש אחד ההורים השכולים לחדש את ועדת החקירה לאסון השייטת ולהמשיך לחטט בפצעי העבר כאשר כבר אין שום דבר לחדש, למנוע או להסיק וודאי שאין שום אמת המחכה להתגלות (בהנחה שיש אמת כזו) על פני הידוע זה מכבר. האיפיון המיבצעי של השייטת בימינו שונה לחלוטים מ1997 גם בגלל לקחי האסון, כך גם השימוש בציוד טכנולוגי ומזל"טים. אין שום לקח מבצעי שחקירה מחודשת יכולה להסיק שהוא עדיין רלבנטי לימינו. הניסיון המצטבר עם ועדות חקירה שהן ממעטות מאוד בהפקת לקחים רלבנטיים לעתיד למרות שהם מצויינות במה היה אפשר לעשות בעבר לו העתיד היה ידוע מראש, בעיקר מפני שהמצבים, בניגוד למקובל, לא חוזרים על עצמם.

הוועדה החדשה שההורה השכול דורש לא נועדה לגלות איזו אמת חדשה מפני שהאמת כבר ידועה ואין מה לחדש בה. אז מה כן נותר לוועדה במתקונתה החדשה. לפי חדשות ערוץ 2 מאתמול בערב הכוונה של האב השכול שהוועדה תביא את מפקד חייל הים דאז, מפקד השייטת דאז ואת רמ"ט חיל הים דאז לאמר "טעינו". מן וועדה שמסקנותיה אמורות מראש ועוד טרם התכנסה לאשר את האמת הפנימית של חלק מההורים השכולים, שאין לו דבר עם האמת היותר אובייקטיבית, שאיפה לאתר את ה"אשמים" ולחלץ מהם הודעת "טעינו". זה בדיוק המתקון הגרוע ביותר להקמת וועדה שאין לה שום ערך מבצעי לעתיד ושאין לה מטרה אלא לזהות אשמים. לתמונה כבר נכנסו עורכי דין שמן הסתם יגזרו לעצמם קופון נאה מעוד מאבק משפטי מתוקשר שכולו עיסוק לא רלבנטי בעבר. לטעמי לא צריך לפחד מבג"ץ .

מפקד חיל הים, כך על פי החדשות, נהג כעורך דין חמקמק ולא כמנהיג מוביל של חיילים. "זה לא מסמכותי" הוא הסביר לאחד האבות השקולים כאשר נשאל לגבי הקמת עוד וועדת חקירה. "אני צריך להתייעץ" ענה לעורך הדין ששאל אותו האם ימליץ על וועדה נוספת כזו אחרת, איים, יפנו לבג"ץ. ובכן אדוני מפקד חיל הים – גם אם זה לא בסמכותך וגם אם אתה צריך להתייעץ אמורה להיות לך עמדה מוסרית ומנהיגותית שלפעמים צריך לבטא אותה גם בנוכחות הורה שכול. התשובה הנכונה מבחינתי ולטעמי היא "לא – לצערי", אבל גם תשובה אחרת חדה "כן - בגלל החוב המוסרי להורים השכולים" היא עמדה מוסרית ומנהיגותית. מפקד חיל הים פשוט בחר להתחמק.