לאורך כל ההיסטוריה המאבקים על השלטון, בכל המדינות והאימפריות, בכל המערכות האנושיות, היו קשים ומדממים ומזוויעים ככל שהדמיון האנושי מאפשר. הדמוקרטיה אמנם שינתה עד היסוד את האלימות שבמאבק על השלטון אבל לא את היצרים, השאיפות והלהט שבמאבקים.
נקודת התורפה של הדמוקרטיה זו הדמוקרטיה עצמה - שלטון העם - הוא השיח בין ההנהגות והאליטות לעם שהתעניינותו והבנתו לרוב מוגבלים - משתקף באמרתו של בן גוריון "אני לא יודע מה העם רוצה - אני יודע מה הוא צריך !". איך משכנעים ומסבירים ל"עם" נושאים מורכבים מדיניים וכלכליים ושבכלל לא ברורו מידת העניין שיש בהם "לעם" מלבד התוצאה המוחשית המיידית - בסוף השיח מבוסס על שכבה מתווכת שמשתמשת בשיטות שיווק מסחרי ותובנות פסיכולוגיות שמטפחות שאיפות, פחדים והבטחות הכל בע"מ. משקלם של "המתווכים", קרי התקשורת, בשיח בין ההנהגות ל"עם" הפך לנכס הכוחני המרכזי בכל מאבק דמוקרטי - אין לתקשורת שום משקל בעיצוב השלטון בצפון קוריאה, - בדרום קוריאה הדמוקרטית המצב הפוך - לתקשורת תפקיד מרכזי בעיצוב המשטר. היות ו"כוח משחית" אי אפשר לחשוב שהכוח שבידי התקשורת הוא יוצא מהכלל ולא משחית !
התקשורת היא הגורם העיקרי הקובע על מה אנשים ידברו ברחוב, מה ידחק לשוליים ובאיזה נימה כמעט תמיד בשרות האינטרסים המסחריים של ברוני התקשורת ובתובנות הפוליטיות שלהם. ראשי ממשלות בריטניה בעבר ג'ון מייג'ור, גורדון בראון או טוני בלייר עלו לרגל לאחוזתו של איל התקשורת האוסטרלי רופרט מרדוק, מאז תחילת שנות התשעים של המאה שעברה כדי לבקש את תמיכתו שניתנה תמורת זיכיונות תקשורת וויתורים אחרים. עד כמה שלט רופרט מרדוק בסופו של יום בשלטון הבריטי לא ברור אבל ברור שהוא עיצב במידה רבה את דעת הקהל שם. היום כל הפוליטיקאים הבכירים בדמוקרטיות מנסים לקיים קשר טוב עם בכירי התקשורת ולקיים אתם יחסים של תן וקח שהמרכיב החומרי-עסקי הוא נידבך מרכזי. כך עולה גם מחקירות ביבי או מפרשית ח"כ איתן כבל וחוק "ישראל היום" שנוסח על ידי איל תקשורת, נוני מוזס, משיקוליו המסחריים והכלכליים.
לצד ברוני התקשורת כמה תעשיה גדולה של דוברים, יחצ"נים ו"יועצים אסטרטגיים" שתפקידם, בלשון בוטה, לסנן את האמת ו"לבשל" לנו את התודעה. קיבלנו הצצה נדירה לעולמם בראיון מדהים לניו-יורק טיימס של בן רודס, יועץ התקשורת של הנשיא אובאמה, שפורסם ב 07/05/2016 . הוא התפאר כיצד שיווקו את הסכם הגרעין עם איראן לציבור בארה"ב באמצעות "תיבת תהודה" תקשורתית. תחילתה בהבנות ביו יועצי התקשורת של הנשיא לארבעה מערכות תקשורת מובילות בארה"ב - הניו-יורק טיימס, ושינגטון פוסט, CNN וCBS שכל מערכת כזו תפרסם ותמחזר, כהד חוזר, כל ידעה חיובית שמחזקת את התמיכה בהסכם. כמובן לא ידיעות ספקניות לגבי ההסכם. הנקודה השנייה והחשובה יותר היא הקמת 'מאגר' של פנליסטים, לרוב שלא בידיעתם, של כל מיני פובליציסטים, לשעברים במערכות הרלבנטיות בארה"ב ובעולם, מומחים ואקדמאים שידוע מראש שהם תומכים בהסכם מהתבטאויות קודמות שלהם, שיוזמנו להשתתף בפאנלים של אותם ערוצי תקשורת כבלתי תלויים ובלתי קשורים אחד לשני אבל שבשורה התחתונה יהללו את ההסכם. הם אכן לא היו קשורים או תלויים אחד לשני אלא דרך מאגרי המידע של יועצי התקשורת של הנשיא מבחינת סוג של"אח גדול" - להמחשה כשמזמינים אצלנו לראיון את ראש המל"ל לשעבר עוזי ארד ומציגים אותו גם כבכיר לשעבר במוסד ההזמנה באה בעיקר בשל הידיעה מראש שחזקה על עוזי ארד לתקוף מכל כיוון את אדונו לשעבר בנימין נתניה.
בארצנו הקטנה ודלת ערוצי התקשורת יכול ברון תקשורת מקומי, נניח נוני מוזס, שאיננו יודעים עליו אלא מעט מאד, לקבוע, בהוראה שלו, על מה נשוחח מחר ומה ימלא את ערוצי החדשות - זה יכול להיות "מזיזים את הפקקים", "הרפואה קורסת" או כל נושא אחר ואגב כך גם לקבוע למה לא יישאר מקום בשיח, ידחק לשוליים ומהתודעה של רובנו . למדנו מכל פרשיות התקשורת האחרונות שהנושאים האלה, קביעת סדר היום והאופי התקשורתי, נקבעים בעיסקות מאחורי הקלעים שהבסיס שלהם הוא הטבות כלכליות תמורת סיקור ולא בסיס ענייני של חשיבות הנושאים לעתידנו כאן במדינה.
נדמה שהרשתות החברתיות מחוללות שינוי דמוקרטי בתחום אבל במערכת הבחירות בארה"ב ב 2016 ראינו כיצד מנגנון אופל רוסי, כנראה אך עדיין לא הוכח קשור ישיר לקרמלין, מקים קבוצות תמיכה ומפיץ ידיעות מזויפות בהיקף שיכול לערער את שיקול הדעת והבנת המציאות של הבוחר האמריקאי הממוצע וזו רק סנונית ראשונה לבאות ! השפעתן של הרשתות החברתיות על ה"דמוקרטיזציה" של המידע עדיין לא ברורה אבל ברורו שהמידע שהם אוספים עלינו הוא חדיקה בוטה לפרטיות ומשמש בסיס מוצק לספסרות תודעתית חזונו שך ג'ורג' אורוול בספרו "1984" ו"האח הגדול" שיודע עלינו הכל וקובע לנו מה לחשוב כבר כאן !!
קם רובד חברות העל הגדולות והבין לאומיות, מוקדי ההון הגדול שיכולות באופן עצמאי לערער כלכלות של מדינות קטנות (ג'ורג' סורוס),לעוות שווקים, לשחד פוליטיקאים ישירות ובעקיפים דרך קידום מיזמים באופן חוקי בכל הדמוקרטיות בעולם - בצד ברוני התקשורת ואילי ההון עוברות כל הדמוקרטיות תהליכים עמוקים של "משפטיזציה" שמטשטשים את הגבול בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת והופכות את מערכת המשפט מגורם מאזן לעוד מוקד כוח פוליטי.
סיכום -א. - בכל הדמוקרטיות פועלים כוחות שמכרסמים בעוצמה במשמעות המוסרית של ה"דמוקרטיה" - קרי שלטון העם, לטובת אוליגרכיה של ברוני תקשורת ואילי הון שלעתים זה היינו הך. - ב. - המידע שאנחנו מקבלים וצורכים עובר תהליכי סינון ועיבוד ברמה כזו שיש אכן תקשורת חופשית אבל צנזורה עמוקה על המידע דרך מנגנוני התקינות הפוליטית (PC), הדוברים והיחצ"נים. - ג. - מערכת המשפט אמנם מגינה עלינו משרירות לב הרשות המבצעת אבל לא משרירות ליבה של התקשורת ומכוחן המשחית של חברות הענק הבין לאומיות.
ברורו שהדמוקרטיה נמצאת במאבק הישרדות מול אוליגרכיות חדשות של תקשורת והון - כמעט בלתי אפשרי היום להגיע לצמרת הפוליטית בלי קשרי תקשורת-שלטון והון-שלטון. האם עידן הדמוקרטיה גוסס ומה יבוא במקומו קשה לחזות אבל ברור שהדמוקרטיה נמצאת בסכנה מוחשית של פשיטת רגל כמייצגת נאמנה את "שלטון העם".
נקודת התורפה של הדמוקרטיה זו הדמוקרטיה עצמה - שלטון העם - הוא השיח בין ההנהגות והאליטות לעם שהתעניינותו והבנתו לרוב מוגבלים - משתקף באמרתו של בן גוריון "אני לא יודע מה העם רוצה - אני יודע מה הוא צריך !". איך משכנעים ומסבירים ל"עם" נושאים מורכבים מדיניים וכלכליים ושבכלל לא ברורו מידת העניין שיש בהם "לעם" מלבד התוצאה המוחשית המיידית - בסוף השיח מבוסס על שכבה מתווכת שמשתמשת בשיטות שיווק מסחרי ותובנות פסיכולוגיות שמטפחות שאיפות, פחדים והבטחות הכל בע"מ. משקלם של "המתווכים", קרי התקשורת, בשיח בין ההנהגות ל"עם" הפך לנכס הכוחני המרכזי בכל מאבק דמוקרטי - אין לתקשורת שום משקל בעיצוב השלטון בצפון קוריאה, - בדרום קוריאה הדמוקרטית המצב הפוך - לתקשורת תפקיד מרכזי בעיצוב המשטר. היות ו"כוח משחית" אי אפשר לחשוב שהכוח שבידי התקשורת הוא יוצא מהכלל ולא משחית !
התקשורת היא הגורם העיקרי הקובע על מה אנשים ידברו ברחוב, מה ידחק לשוליים ובאיזה נימה כמעט תמיד בשרות האינטרסים המסחריים של ברוני התקשורת ובתובנות הפוליטיות שלהם. ראשי ממשלות בריטניה בעבר ג'ון מייג'ור, גורדון בראון או טוני בלייר עלו לרגל לאחוזתו של איל התקשורת האוסטרלי רופרט מרדוק, מאז תחילת שנות התשעים של המאה שעברה כדי לבקש את תמיכתו שניתנה תמורת זיכיונות תקשורת וויתורים אחרים. עד כמה שלט רופרט מרדוק בסופו של יום בשלטון הבריטי לא ברור אבל ברור שהוא עיצב במידה רבה את דעת הקהל שם. היום כל הפוליטיקאים הבכירים בדמוקרטיות מנסים לקיים קשר טוב עם בכירי התקשורת ולקיים אתם יחסים של תן וקח שהמרכיב החומרי-עסקי הוא נידבך מרכזי. כך עולה גם מחקירות ביבי או מפרשית ח"כ איתן כבל וחוק "ישראל היום" שנוסח על ידי איל תקשורת, נוני מוזס, משיקוליו המסחריים והכלכליים.
לצד ברוני התקשורת כמה תעשיה גדולה של דוברים, יחצ"נים ו"יועצים אסטרטגיים" שתפקידם, בלשון בוטה, לסנן את האמת ו"לבשל" לנו את התודעה. קיבלנו הצצה נדירה לעולמם בראיון מדהים לניו-יורק טיימס של בן רודס, יועץ התקשורת של הנשיא אובאמה, שפורסם ב 07/05/2016 . הוא התפאר כיצד שיווקו את הסכם הגרעין עם איראן לציבור בארה"ב באמצעות "תיבת תהודה" תקשורתית. תחילתה בהבנות ביו יועצי התקשורת של הנשיא לארבעה מערכות תקשורת מובילות בארה"ב - הניו-יורק טיימס, ושינגטון פוסט, CNN וCBS שכל מערכת כזו תפרסם ותמחזר, כהד חוזר, כל ידעה חיובית שמחזקת את התמיכה בהסכם. כמובן לא ידיעות ספקניות לגבי ההסכם. הנקודה השנייה והחשובה יותר היא הקמת 'מאגר' של פנליסטים, לרוב שלא בידיעתם, של כל מיני פובליציסטים, לשעברים במערכות הרלבנטיות בארה"ב ובעולם, מומחים ואקדמאים שידוע מראש שהם תומכים בהסכם מהתבטאויות קודמות שלהם, שיוזמנו להשתתף בפאנלים של אותם ערוצי תקשורת כבלתי תלויים ובלתי קשורים אחד לשני אבל שבשורה התחתונה יהללו את ההסכם. הם אכן לא היו קשורים או תלויים אחד לשני אלא דרך מאגרי המידע של יועצי התקשורת של הנשיא מבחינת סוג של"אח גדול" - להמחשה כשמזמינים אצלנו לראיון את ראש המל"ל לשעבר עוזי ארד ומציגים אותו גם כבכיר לשעבר במוסד ההזמנה באה בעיקר בשל הידיעה מראש שחזקה על עוזי ארד לתקוף מכל כיוון את אדונו לשעבר בנימין נתניה.
בארצנו הקטנה ודלת ערוצי התקשורת יכול ברון תקשורת מקומי, נניח נוני מוזס, שאיננו יודעים עליו אלא מעט מאד, לקבוע, בהוראה שלו, על מה נשוחח מחר ומה ימלא את ערוצי החדשות - זה יכול להיות "מזיזים את הפקקים", "הרפואה קורסת" או כל נושא אחר ואגב כך גם לקבוע למה לא יישאר מקום בשיח, ידחק לשוליים ומהתודעה של רובנו . למדנו מכל פרשיות התקשורת האחרונות שהנושאים האלה, קביעת סדר היום והאופי התקשורתי, נקבעים בעיסקות מאחורי הקלעים שהבסיס שלהם הוא הטבות כלכליות תמורת סיקור ולא בסיס ענייני של חשיבות הנושאים לעתידנו כאן במדינה.
נדמה שהרשתות החברתיות מחוללות שינוי דמוקרטי בתחום אבל במערכת הבחירות בארה"ב ב 2016 ראינו כיצד מנגנון אופל רוסי, כנראה אך עדיין לא הוכח קשור ישיר לקרמלין, מקים קבוצות תמיכה ומפיץ ידיעות מזויפות בהיקף שיכול לערער את שיקול הדעת והבנת המציאות של הבוחר האמריקאי הממוצע וזו רק סנונית ראשונה לבאות ! השפעתן של הרשתות החברתיות על ה"דמוקרטיזציה" של המידע עדיין לא ברורה אבל ברורו שהמידע שהם אוספים עלינו הוא חדיקה בוטה לפרטיות ומשמש בסיס מוצק לספסרות תודעתית חזונו שך ג'ורג' אורוול בספרו "1984" ו"האח הגדול" שיודע עלינו הכל וקובע לנו מה לחשוב כבר כאן !!
קם רובד חברות העל הגדולות והבין לאומיות, מוקדי ההון הגדול שיכולות באופן עצמאי לערער כלכלות של מדינות קטנות (ג'ורג' סורוס),לעוות שווקים, לשחד פוליטיקאים ישירות ובעקיפים דרך קידום מיזמים באופן חוקי בכל הדמוקרטיות בעולם - בצד ברוני התקשורת ואילי ההון עוברות כל הדמוקרטיות תהליכים עמוקים של "משפטיזציה" שמטשטשים את הגבול בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת והופכות את מערכת המשפט מגורם מאזן לעוד מוקד כוח פוליטי.
סיכום -א. - בכל הדמוקרטיות פועלים כוחות שמכרסמים בעוצמה במשמעות המוסרית של ה"דמוקרטיה" - קרי שלטון העם, לטובת אוליגרכיה של ברוני תקשורת ואילי הון שלעתים זה היינו הך. - ב. - המידע שאנחנו מקבלים וצורכים עובר תהליכי סינון ועיבוד ברמה כזו שיש אכן תקשורת חופשית אבל צנזורה עמוקה על המידע דרך מנגנוני התקינות הפוליטית (PC), הדוברים והיחצ"נים. - ג. - מערכת המשפט אמנם מגינה עלינו משרירות לב הרשות המבצעת אבל לא משרירות ליבה של התקשורת ומכוחן המשחית של חברות הענק הבין לאומיות.
ברורו שהדמוקרטיה נמצאת במאבק הישרדות מול אוליגרכיות חדשות של תקשורת והון - כמעט בלתי אפשרי היום להגיע לצמרת הפוליטית בלי קשרי תקשורת-שלטון והון-שלטון. האם עידן הדמוקרטיה גוסס ומה יבוא במקומו קשה לחזות אבל ברור שהדמוקרטיה נמצאת בסכנה מוחשית של פשיטת רגל כמייצגת נאמנה את "שלטון העם".
ברורו שהדמוקרטיה נמצאת במאבק הישרדות מול אוליגרכיות חדשות של תקשורת והון - כמעט בלתי אפשרי היום להגיע לצמרת הפוליטית בלי קשרי תקשורת-שלטון והון-שלטון. האם עידן הדמוקרטיה גוסס ומה יבוא במקומו קשה לחזות אבל ברור שהדמוקרטיה נמצאת בסכנה מוחשית של פשיטת רגל כמייצגת נאמנה את "שלטון העם".
השבמחקזה נושא מעניין בפני עצמו ושווה דיון ארוך או כתבה. ושוב ממש מפתיע שבבלוג בעל רמת כתיבה כשלך אין עשרות תגובות ודיונים. הפיסבוק די מקלקל ודופק לך.