קשה מאד בטווח של יום להעריך במלואה ובאופן סביר את משמעות הצהרתו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ מאתמול, רביעי 06/12/2017 על הכרתה של ארה"ב בירושלים כבירת ישראל והתנעת התהליך של העברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים. אישית אני מעריך שההתפוררות הפנימית, הפלגנות, האלימות, השקיעה הכלכלית וקריסת מחירי הנפט והאיום האיראני ימשיכו לעצב את סדר היום האזורי בפרט והעולמי בכלל ואחרי שוך גלי ההדף, התסכול והזעם בשבועות הקרובים יחזור המז"הת לטבוע בבעיותיו הקיומיות הפיזיות ! יחד עם זאת יש כמה נקודות ברורות והישגים משמעותיים להצהרה גם אם עדיין העתיד לוט בערפל של אי וודאות.
ההישג הראשון הוא ההישג התעמולתי - משהחלו הידיעות לזרום, לקראת המועד שטראמפ היה אמור לחתום על הצו הדוחה בחצי שנה את העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, כפי שהחוק בארה"ב מחייב מאז 1995, ושטראמפ שוקל להכיר בירושלים כבירת ישראל שידרו אלפי תחנות טלוויזיה ורדיו בעולם, כקדימון לאייטם התקשורתי או במהלכו את הבטחת הבחירות של טראמפ "אם אבחר אעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים בירתו הנצחית של העם היהודי" - למרות שאין לי נתונים ברור שהבז התקשורתי ולאמירה "בירתו הנצחית של העם היהודי" הייתה השפעה מסוימת. אלפי פנלים ו"מומחים" דנו בכל העולם באין סוף תוכניות ומהדורות חדשות וכתבות עיתונאיות ובאופנים שונים במעמדה ובהיסטוריה של ירושלים והיא הפכה בשבוע האחרון לנשא עולמי עם סקירה רחבה, לא בהכרח אוהדת אבל לרוב העובדות דיברו בעד עצמן .
נאום טראמם עצמו גם הוא זכה לסיקור רב ובו כמה מסרים - ראשית - סקירה מתומצתת של הקשר היהודי לירושלים ובמשתמע היותה של ישראל מדינה יהודית, שנית - שלמרות שנשיאים קודמים לאורך מעל ל 20 שנה נמנעו מלהעביר את השגרירות לירושלים מצב השלום הישראלי פלשתיני "גרוע מתמיד", רמז עבה שלא סוגיית ירושלים הייתה מכשול לשלום ושלישית - שירושלים היא בירתה של הדמוקרטיה המשגשגת והיחידה במזה"ת. גם המסרים האלה שודרו בבז תקשורתי ענק, שממחזר את עצמו ומניע שיח בנושא.
ההישג השני לישראל הוא העובדה שנחשפה שישראל פתחה ערוץ עבודה, באמצעות השגריר רון דרומר, לאורך תקופה בת כמה חודשים, באינטימיות רבה ומול הנשיא טראמפ ואנשיו ישירות, תוך הסתרת המהלך ואכיפת גורמי ממשל שמרניים בעיקר במשרד החוץ , בלי שדבר דלף לתקשורת (לא עניין של מה בכך), בתיאום המהלך, בהתארגנות לקראת הלחצים והתגובות ובהבנה הדדית. האינטימיות הזו כפי שנחשפה בין ביבי לטראמפ היא נכס אסטרטגי לישראל כל עוד הנשיא בשלטון כשברור לכל מנהיגי האזור, חוץ מלסלמאן מלך סעודיה, שלהם אין את אותה דלת פתוחה ואוזן קשבת וכי ישראל יכולה לשמש כשתדלנית גם לאינטרסים שלהם, לדוגמה מצרים שלא מצליחה להעמיק את קשריה עם ארה"ב.
ההישג השלישי לישראל הוא קעקוע יסודי של תבנית החשיבה (פרדיגמה) של הסכסוך שהיו בו, מאז הסכם אוסלו ב 1993, שני רכיבים -א. כל שינוי במצב המדיני ובשטח מותנה בהסכמה בין הצדדים -כלומר מותנה בהסכמה פלשתינית שבלעדיה אין לאף מהלך ישראלי בשטחים או בירושלים לגיטימציה . ב. - שמהפלשתינים, בהיותם הנכבש החלש, אין שום אחריות ואשמה לכישלונם של תהליכים מדיניים בינם לישראל ולכן אינם צריכים לשאת במחיר החלטותיהם - אין להם אחריות לדחיית תוכנית החלוקה ב 1947, לבעיית הפליטים, לדחיית הצעות אולמרט מ 11/2008 שכללו את חלוקת ירושלים ו/או מתווה קרי מ 04/2014 שישראל קיבלה והם שללו בשל 'זכות השיבה'. להפך יש תמריץ שלילי להגיע לשלום כי בכל מיקרה ישראל תשלם את המחיר בעוד מבול של החלטות בינ"ל נגדה. הצהרת טראמפ על העברת השגרירות הבהירה לפלשתינים, לראשונה מאז הסכם אוסלו, שיש מחיר לגרירת רגליים, לסירוב לדון עם ישראל בלי תנאים מוקדמים, לתמיכה העקיפה בטרור ובכלל וכי העולם משתנה גם אם ממשל טראמפ הוא החלוץ בשינוי.
מה עוד יש בהצהרה, מה צופן העתיד ולאן יתגלגלו הדברים אין לדעת אבל במסע הארוך של ביסוס ישראל במזה"ת דילגנו עוד משוכה !
מאז1990 אומנם הקונגרס הכריז והכיר בירושלים הלא מחולקת
השבמחקהנה סעיף 2 ( 9) לחוק בקונגרס ( חוק ירושלים )
מצטט :
(9) In 1990, the Congress unanimously adopted Senate
Concurrent Resolution 106, which declares that the Congress
‘‘strongly believes that Jerusalem must remain an undivided
city in which the rights of every ethnic and religious group
are protected’’.
ומאז 1995 כל נשיא חזר והתייחס ואישר את החלטת הקונגרס בהכרת ירושליים כבירת ישראל ובחוק שחייב העברת השגרירות לירושליים.
טראמפ סך הכל עבר מראש מהדורת החדשות האחת, אנו על סף מלחמה באירן , בצפון קוריאה והשבוע הפרק הבא ירושלים. הוא סך הכל ממשיך בכותרות.
כמו המציל שדורש ממישהו לצאת מהבריכה כי הוא השתין בה וההוא טוען אבל כולם משתינים והמציל עונה אבל לא מהמקפצה
ולי נראה שטראמפ פשוט השתין מהמקפצה