דיון על הסוגיה הפלשתינית

לאחר מלחמת העולם הראשונה התפשטה בכל העולם הערבי תנועת ה"קאומיון אל-עראב", "הלאומיים הערביים", שאחד מסניפיה החזקים היה בארץ ישראל. לכן כשבשנת 1936 הקימו ערביי פלשתינה-א"י את ההנהגה "הלאומית" שלהם היא נקראה על ידי מקימיה  - "הוועד הערבי העליון" בראשות חאג' אמין אל-חוסייני. בין 07/02/1939 ל 17/03/1939 התכנסה וועידת סנט-ג'יימס בלונדון למצוא פתרון בדרכי שלום לסכסוך בפלשתינ-א"י בין יהודים לערבים - הפלשתינים עדיין לא אובחנו כעם, וראש משלחתם, ע'אלב נאשאשיבי הוגדר והגדיר את עצמו ראש "המשלחת הערבית" . להחלטת החלוקה של האו"מ ב 29/11/1947 קבעה להקים ממערב לירדן שתי מדינות - מדינה ערבית ומדינה יהודית.  ערביי ישראל וערביי פלשתינה כולה השתמשו בביטוי "ערביי 48" לאותם ערבים שנשארו לאחר מלחמת השחרור בתחום השליטה והריבונות של מדינת ישראל - הביטוי "ערביי 48" החל לדעוך עם הקמת אש"ף  ב 1964 על ידי הליגה הערבית וביתר שאת לאחר ששת הימים ב 1967. היום הם מכנים עצמם "פלשתינים". אפשר לכן לסכם שהפלשתינים עצמם הגדירו את עצמם עד לפני כ 50 שנה חלק מהעולם, הלאומיות והאומה הערבית,

האמנות הפלשתיניות, זו של 1964 והמעודכנת של 1968, מגדירות פלשתיני כל מי  שאחד מאבות אבותיו "שכנו משכן קבע בפלסטין עד שנת 1947"   את ההגדרה "פלשתינה-א"י" קבע משרד המושבות הבריטי ב 1922 כשחילק את המנדט הבריטי לשני אזורים וישויות - עבר הירדן (טרנס-ג'ורדן) ופלשתינה א"י וההגדרה הקולוניאלית הזו של הבריטים הגדירה מי זה "פלשתיני" או "ירדני"..  על פי ההגדרה הפלשתינית רוב אוכלוסיית ירדן של היום, לפחות 70%, הם פלשתינים בשטח שלא הפלשתינים או הערבים טרחו להפריד אלא גחמות משרד המושבות הבריטי . הסיבות  שירדן אינה פלשתין נעוצה בהחלטה להחזיק את הסכסוך עם ישראל היהודית חי וקיים  ויצר ההישרדות של השושלת ההאשמית שמקור הלגיטמציה שלו לא ממש ברור.

וועידת חרטום שלאחר ששת הימים ב 1967, זו הידועה בשלושת הלאווים - לא שלום, לא הכרה, לא מו"מ עם ישראל" קבעה אסטרטגיה להמשך המאבק שבבסיסה - מאבק שחרור "לאומי" פלשתיני, שימוש בזכות ההגדרה העצמית ומינוף הטענה החדשה של "עם תחת כיבוש" כליבת הסכסוך - אסטרטגית לטווח הארוך וועידת חרטום הצליחה להנציח את המאבק ולהשליט נרטיב ושיח בינ"ל עד שמעטים מהרהרים על תקפותו היום - כביכול "הסכסוך" אינו מאבק נגד קיום ישראל אלא מאבק "לשחרור עם כבוש מעול הכיבוש" . למעשה כך מבין את הסכסוך רוב העולם כולל רבים בתוכנו.

מלחמות המזה"ת שידדו מחדש את מערכת המושגים במזה"ת. עיקרן דחיקת הלאומיות הערבית בפני האסלאם. כל ההמצאות של "וועידת סן רמו" או משרד המושבות הבריטי, חוץ מהחריג הירדני, עולים באש ומתפוררים תוך סבל נורא לתושבי האזור ה"עם הפלשתיני"  הוא חלק מאותה תרבות של אלימות פנימית, הרג הדדי, למשל אלפי פלשתינים הרגו אחד את השני לאורך שנים של מלחמות פלגים במחנות הפליטים בלבנון. גם הזהות הפלשתינית המומצאת התפצלה בין הלאומיות של אש"ף למוסלמיות של החמאס והדבק היחיד של העם הפלשתיני זה המאבק בישראל - קח ממנו את המאבק בישראל וספק אם הפלשתינים ישארו עם.

מאורעות "האביב הערבי", דעיכת אירופה, התפוגגות "נשק הנפט "  וממשל טראמפ בארה"ב מספקים לישראל הזדמנות לאתגר את מושגי היסוד של הסכסוך - להחזירו למקורותיו - מאבק לאומי יהודי ערבי על זכות היהודים למדינת לאום משלהם כאן במזה"ת, בגדה המערבית של הירדן, לערער את המושג "עם פלשתיני" כעם מובחן מהירדני, הסורי או הלבנוני, ולחזור לאופציה הירדנית המעודכנת - אוטונומיה ערבית חזקה בסמכות בשטחי C וחלק מ B בגדה המערבית.חסות קונפדרטיבית של ירדן, זכויות מיוחדות בירושלים העתיקה לכתר ההאשמי, צאצא ישיר לנביא מוחמד ושומר המקומות הקדושים, ומועצה בינ"ל מפקחת על נגישות חופשית של כל הדתות לאתרים הקדושים ותחזוקתם הנאותה. כמו שוועידת חארטום ב 1967 הצליחה להפוך את המאבק של מדינות ערב בישראל לכביכול מאבק "שחרור לאומי פלשתיני מכיבוש" כך יש לנו הזדמנות לייצר מערכת מושגים חדשה - בליבה - המאבק הוא לא על "שחרור לאומי פלשתיני" אלא על זכות היהודים למדינת לאום משלהם כאן במזה"ת - הפלשתינים יגשימו את לאומיותם באוטונומיה תחת הכתר הירדני ויפסיקו, גם לטובתם, להיות כלי המשחק של כולם.