הלקחים מהאתמול ולעג המחר

תורת הביטחון של בן גוריון, שהייתה למעשה שנים רבות תורת הביטחון של ישראל גרסה א. למדינה מונופול מוחלט על הכוח ולממשלה מונופול על ניהול הכוח לכן הממונה על הצבא הוא ראש מטה, כמו בארה"ב, ולא מפקד הצבא: ב. - על ישראל להכות ראשונה: ג. - עליה להעביר מיד את המלחמה לשטח האויב: ד. - יש להכריע אותה מהר בתמרון יבשתי כדי - ראשית להמעיט באבדות ובנזק לחברה ולמשק ושנית לקבוע עובדות בינ"ל לפני שהמערכת הפוליטית הבינ"ל נכנסת לפעולה . בהעדר משאבים מספיקים גרסה תורת הביטחון יש להשקיע קודם כל בהתקפה מבחינת "ההתקפה היא ההגנה".

אם נתעלם ממבצע קדש ב 1956 שבו ישראל שילבה עצמה באחת המלחמות הקולוניאליות האחרונות בעולם, הרי היישום המובהק של אותה תורת ביטחון היה בששת הימים  ב 1967.  היות והמלחמה כל כך צלחה תהליך הפקת הלקחים היה מוגבל ובעיקר זחוח .

כבר בוועידת חרטום ב 08/1967 יצאו הערבים באסטרטגיה נגדית שתפסה את ישראל לא מוכנה - התשה רב חזיתית בבקעה ובתעלה, החייאת המאבק הפלשתיני לכדי טרור בינ"ל ושימוש במוטיבים של זכויות אדם, שחרור לאומי ודה-לגיטמציה לישראל תוך התארגנות לסיבוב הבא. שום לקח מששת הימים לא היה תקף להתמודדות החדשה והתשובות המבצעיות נתנו באיחור, בתנועה ותוך כדי לחימה ובעזרת כושר אלתור מפותח. ששת הימים עיוור אותנו לקראת מלחמת יוה"כ ב 1973.

הלקח היחיד שנבע ממלחמת ההתשה בתעלה, כש"הטיל כופף את כנף המטוס" היה שדיכוי מערכת הנ"מ של האויב היא משימה ראשונה חשובה.  כשפרצה מלחמת יום הכיפורים ב 1973 איבדנו מעל 50 מטוסים בניסיון לדכא את הנ"מ המצרי/סורי אבל רק פשיטות קרקעיות של כוחות משוריינים, בעיקר בגזרת התעלה, ניקבו את מערכי הנ"מ של האויב. הלחימה בשטח של הכוחות הקרקעיים, לאורך רוב מלחמת יוה"כ הייתה ללא "סיוע אוויר" צמוד. מבחינת הפיקוד וניהול המלחמה מנצחי ששת הימים, בראשם משה דיין, התגלו כתבוסתנים - משה דיין דיבר על"סוף הבית השלישי", המליץ להיכנס למו"מ מנקודת חולשה ולוותר על סיני ואפילו דיבר על הפעלת "ברירת שמשון".

מלחמת יום הכיפורים פתחה את התופעה של וועדות החקירה עם הקמת "אם כל הוועדות" - היא ועדת אגרנט, כדי "למנוע להבא". הלקח העיקרי שלטעמי וועדת אגרנט הייתה צריכה להתריע לגביו שתורת הביטחון של ישראל לא נותנת תשובה למצבים החדשים ולאסטרטגיות שפותחו נגדנו - תורת ביטחון חדשה נכתבה רק ב 2004, היא לא אושרה ולא הוטמעה עד היום.  קשה להצביע על תרומה חיובית של וועדת אגרנט להמשך ההתפתחות של צה"ל - אפשר להצביע על תרומתה השליליות. התפתחה תרבות 'וועדות החקירה' שבסוף באה בחשבון עם אנשים על החלטותיהם בזמן אמת ובכך התחילה לסרס ולעקר את מרכיב ההחלטיות, הנחישות והתעוזה הנדרש בהפעלה מושכלת של צבא קטן ביחס לאויביו, במקום זאת השתלטה בעיקר הזהירות החששנית ו"כיסוי התחת" שהסיט את הדיון המבצעי מגופו של עניין לגופה של חקירה, אם תהיה.

הלקח המבצעי העיקרי שצה"ל צריך להיות מוכן לכל תרחיש (לקח מובן מאליו) מול יכולות האויב ולא מול כוונותיו הביא לבניית צבא אדיר במשאבי עתק שהכיל אלפי טנקים ונגמ"שים, הצבא התנפח כדי 13 אוגדות משוריינות לקראת 1978 והמלחמה נתפסה כהתנגשות שריון ענקית במרחבי המזה"ת - בעוד הנושא החשוב ביותר - עדכון תורת הביטחון הוזנח - לעג המציאות, לאחר יום הכיפורים החליטו מדינות ערב  לנטוש את הניסיון לחסל את ישראל במהלומה צבאית מתואמת גדולה ולהעצים את האסטרטגיה של התשה מדממת מתמשכת ודה-לגיטמציה מדינית - לקחי יום הכיפורים התיישנו והפכו לא רלבנטיים בשעת הפקתם, לימים יתקעו 7 אוגדות את צה"ל בכבישים ההרריים בלבנון ואנחנו לא ידענו אלא לשנן "הלקחים הופקו בדם".

אפשר כמובן להמשיך לתאר איך לקחי מלחמת לבנן הראשונה לא היו תקפים למלחמת המפרץ הראשונה ב 1991, לאינתיפדה הראשונה שפצה ב 12/1987, שלקחיה לא היו תקפים לאינתיפדה השנייה שפרצה ב 10/2000 ולהמשיך בלי סוף לכל מלחמות ישראל. העיקרון ברור - תרבות וועדות החקירה מושכת לעסוק  בעבר וטעויותיו על חשבון לימוד העתיד שתמיד יהיו בו חידושים והוא יפתיע מחדש. צה"ל, פועל, למרות כל וועדות החקירה, ללא תורת ביטחון סדורה, בחשש מאבדות ומעמדה חד משמעית, שיצטרכו לאחר מכן לנמק בוועדת החקירה התורנית,  הביאו להשענות יתר על כוח אוויר, דחיית החלטות לגבי התמרון הקרקעי, הסתבכות שנובעת מהתמשכות הלחימה, למשל כפר כנא א ו ב, פגיעה מצטברת בעורף ובעיקר התמשכות הלחימה תמיד, במקרה של ישראל, מתניעה מעורבות בינ"ל  ומייצרת החלטות מדיניות שתמיד הן לרעת ישראל - בין אם מדובר בהבנות ענבי זעם ב 1996 או בדו"ח גולדסטון מ 09/2009 שהפך לאסון אסטרטגי, וכל מה שביניהם ואחריהם.  התופעה של פוליטיקאים שיורים אחד על השני "בתוך הנגמ"ש", בזמן לחימה, היא תופעה אסונית אפילו יהיה אחד הפוליטיקאים צודק יותר .

אזכיר לכולם - קו מג'ינו הצרפתי היה הלקח האולטימטיבי של הצרפתים במלחמת העולם I והגורם המרכזי להתמוטטותם במלחמת העולם II. כן - גם לקחי הצרפתים 'נכתבו בדם' . תופעת דוחו"ת החקירה לאחר מלחמות ומבצעי ישראל היו באופן גורף בלתי רלבנטיות למלחמה הבאה, רידדו את המחשבה האסטרטגית, כרסמו ביסוד האחריות והתעוזה לטובת "ראש קטן" ו"כיסוי תחת" ולא קידמו בדבר את ביטחון ישראל ואת תורת הביטחון שלה למרות ש"נכתבו בדם" -

מכל העיסוק העסיסי בדו"ח מבקר המדינה, שכולו אורגיה פוליטית צבועה, לא מצאתי התייחסות לאיום הבא - אשתדל - לאיום המינהרות יש כבר פתרונות טכנולוגיים וטקטיים גם בלי דו"ח המבקר  - המנהרות מתמוטטות יש מאין ויש יחידות מוכנות עם אמצעים ותורות לחימה. האיום הבא שהחמאס מציב בפנינו הוא יכולות הסייבר המפתיעות שהוא מפתח ושטפח ממנו, כמו המנהרות בשעתן, נחשף מפעם לפעם. האיום השני הוא פיתוח יכולות קומנדו משודרגות מהים ובדאייה מהאוויר . עוד יש לנו לחשוש מהתקפות מתפרצות נוסח דאע"ש ממרחבי סיני ואיומים מתפתחים, על בסיס טכנולוגיה איראנית, לאסדות הגז ולתעופה האזרחית - יטיב מבקר המדינה לו תבע מהמדינה תיאור איומי העתיד וההתכוננות לקראתם מלהעסיק אותנו במחדלי העבר שכבר לא רלבנטים לעתיד - לכל היותר לכותרת העיתון של מחר בבוקר.