הדילמה המרכזית - סין !

לקראת כניסתו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ לתפקיד אנסה את הבלתי אפשרי - להעריך חלק מהכיוונים אליהם יפנה. אתחיל בדילמה המרכזית שממנה יגזר הכל במדיניות החוץ של ארה"ב - סין. סין היא כרגע  הכלכלה הגדולה בעולם, כדי12%גדולה מזו של ארה"ב ונעמדת בכ 19 טריליון (אלף מיליארד) דולר. קצב הצמיחה של כלכלת סין עומד על כ 5% ומדשדש כלפי מטה. קצב הצמיחה בארה"ב כד 1.5% ויכול להגיע, בניהול כלכלי מוצלח, ל 2.5% כך שהפערים הכלכליים מול סין הולכים ומתעצמים לטובת סין .

סין נמצאת בבעיה שאפיינה את יפן וגררה אותה למלחמת העולם השנייה - המחסור החמור במשאבי טבע ואנרגיה כדי להמשיך ולתחזק את הצמיחה. זה מוביל את סין למדיניות התפשטות תוקפנית כדי להנגיש משאבים לכלכלה הסינית. איים מלאכותיים, השקעות עתק בחלק ממדינות אפרקיה שמשעבדות בעצם את אותן מדינות לסין, הגירה סינית חזקה למזרח רוסיה כדי להקים שם חברות שישתלטו על משאבי סיביר גם אם עדיין תחת ריבונות רוסית ופיתוחים טכנולוגיים כמו הפקת אנרגיה "נקיה" ושימוש בפצלי שמן, כמו בארה"ב. סין יצאה בתוכנית אגרסיבית לאפס תלות באנרגיה חיצונית עד 2030 . כל שכנותיה, בלי יוצא מהכלל חוששות מפניה, מהשתלטות סין על נתיבי הסחר בים סין הדרומי ומתחרות הכלכלית שתפגע בשכנותיה. בעבר,  בעיקר לפני תקופת אובאמה, השאילה סין כסף רב לארה"ב. היא מחזיקה באגרות חוב של ארה"ב בסך 700 מיליארד דולר, ויש ביכולתה, על ידי העמדת אגרות החוב למכירה או גביה, "להפיל" את ערך הדולר האמריקאי שעליו מתבסס חלק גדול מהמשק העולמי. אין ספק יחסי סין-ארה"ב יהוו את ציר היחסים הבינ"ל בימי הנשיא דונאלד טראמם.

כאן נכנסת רוסיה לתמונה. ציר רוסי-סיני מתואם יכול בקלות להשתלט על העולם, להכתיב הסדרים מדיניים וכלכליים, אפילו לבודד את ארה"ב ולגרום לרוב מדינות העולם לעשות עסקים עם הציר הסיני מאשר עם ארה"ב . הציר הזה ישלוט במשאבי הטבע האדירים והבלתי מנוצלים עדיין של סיביר, מגובה בכוח עבדה ויצירה סיני, בטכנולוגיות רוסיות וסיניות והוא למעשה בלתתי מנוצח לעתיד הנראה לעין, ביחוד שאירופה נמוגה מהמשוואה העולמית. למעשה רוסיה כעת היא המפתח לשאלה האסטרטגית המרכזית של 50 השנים הקרובות בעולם - מי תהיה "המעצמה המבודדת" סין או ארה"ב ?

מכאן שהמשימה הראשונה של טראמפ הוא ליצור ציר רוסי-אמריקאי  שגם יבודד את סין, יאלץ אותה להתדיין על הסדרים כלכליים ומדיניים בין לאומיים וגם ישלול מסין את ההתקרבות לכדי ברית למוסקבה. למעשה אין לנשיא דונאלד טראמפ, אם עתידה הכלכלי והמעצמתי של ארה"ב בראש מעייניו, ברירה אלא לחבור לרוסיה נגד סין, הייתי מעז לומר "כמעט בכל מחיר" כשפוטין יכול, בקלות, לתמרן בין הכוחות ולהעלות את מחירו.  החיזור של דונאלד טראמפ אחרי רוסיה, לכן, הוא בלתי נימנע והשאלה מה יהיה המחיר לחיזור הזה . אני משאר שמחיר מובן מאליו הוא הכרה בקרים כחלק מרוסיה, השלמה עם מעמדה המיוחד של רוסיה בסוריה ואולי בלוב. השלמה במשתמע עם השתלטות רוסית זוחלת על הבלטיות עד כדי הפיכתן למדינות בובה, כמו גאורגיה בקווקז . והבנה באשר למרחבי ההשפעה של נאט"ו באירופה שמולדבה, הבלטיות, אולי פינלנד, מדינות הקווקז ואפילו מדינות מרכז אסיה בסכנה להיכלל מחדש בתחום ההשפעה הרוסי.

אני לא יודע, כרגע, האם העולם הערבי נחשב לנטל או נכס לצדדים, האם "הסכסוך" הוא מרכיב בשיקולי העל העולמיים של רוסיה, סין וארה"ב וכיצד משוקללת ישראל החזקה, המתעצמת והטכנולוגית במשחק הגדול הזה .

לסיכום - אין לארה"ב כמעט ברירה אלא לחמם את היחסים עם רוסיה למרות הסנטימנט האנטי רוסי החזק - כל שאר ההתרחשויות ב ארבע שנות טראמפ הקרובות יהיו נגזרת של  העימות האמריקאי-סיני המתעצם.