יום חמישי, 6 באוקטובר 2016

שערי עזה (כרגיל כבדים מאד)

פעם, כאשר היו יורים על ישובנו מלבנון או מעזה היינו מטרידים את עצמנו מי הארגון האחראי ? היינו משתדלים שלא לסבך את הריבונות המדינית בכל אירוע של ארגון סורר כדי שלא לשמש כלי בידי אותו ארגון. הבעיה שהמלחמות הם תמיד תהליך מתפתח של תגובות ותגובות נגד. ארגוני הטרור או כל מי שרצה להרחיק עצמו מהתגובה הצפויה של צה"ל המציאו חדשות לבקרים תת ארגונים חדשים, נטלו בשמם אחריות על הירי וטענו כלפנו וכלפי העולם "מה רוצים מאתנו ? זה לא אנחנו שירינו זה הם !".  במהרה הלך צה"ל לאיבוד בשלל הארגונים ובחיפוש אחרי אחראים על הירי התורני . המדיניות פשטה את הרגל.
בצדק פנה צה"ל למדיניות חדשה - הריבון אחראי על שיטחו וישלם את מחיר הפגיעה באזרחי ישראל.  במושג "ריבון" הכללנו את החיזבאללה כבעל הבית של דרום לבנון ואת החמאס בעזה. במהרה גם מדיניות זו התגלתה כמלאת חורים. לא חסרו ארגונים סוררים גם בדרום לבנון, בעיקר השלוחה המקומית של אל-קאעידה הסוני "ג'ונד אל-שאם" ובעזה לאחרונה "אכנף בית-אל-מקדיס" שניסו, במיקרה של עזה גם הצליחו, להשתמש בצה"ל הגדול והעוצמתי כשוט וככלי בידהם נגד הריבון בשטח בכל מחלוקת שפורצת ותפרוץ.  בסבב האחרון אתמול בעזה שימשנו סך הכל כלי ענישה של סניף דאע"ש המקומי נגד שלטונות החמאס. לדעתי לא שהרתענו אלא, להפך, תמרצנו את דאע"ש, שבשליחותם פעלנו בפועל, לחזור ולפגוע בנו ככלי במאבק שהם מנהלים לא נגדנו אלא בריבון המקומי - החמאס.
לכן דרושה מדיניות חדשה בעזה שעקרונותיה א. תגובות ישראל לא יהיו יותר אוטומטיות במין "אפקט פבלוב" שבו ידוע מראש מה תהיה התגובה שלנו. לצורך העיניין, למרות לחצי הפנים שיווצרו לתגובה מיידית, לא כל רקטה מעזה צריכה לתזמן מיד את התגובה שלנו כשהכתב הצבאי התורן מתפאר שפעם הגבנו אחרי כך וכך שעות ועכשיו התגובה היא מיידית !! שנאמר בערבית "החיפזון מהשטן והסבלנות מהרחמן". מותר וצריך להחזיק את ארגוני הטרור במתח מתי נגיב ואיך ?.
ב.  התגובה יכולה לנצל הזדמנות, למשל פגיעה שלנו במצבור טילים שידוע לנו על קיומו בתנאי שלא נחשוף מודיעין, שהרי האויב ישאל עצמו מייד מאיפה המידע שלנו ויחקור את עצמו, אבל בעיקר צריכה להיות מבוססת מודיעין תשתיתי. למשל, במיקרה המסויים הייתי מגיע להבנות שקטות עם החמאס, שגם החמאס מעוניין בהם, שנחסל כמה ממניהיגי "בית אל מקדיס" והם יסתפקו בתגובה מילולית חריפה ורקטה לשטח פתוח בים. להם יש עיניין בדיכוי הארגון הסורר, הם חוששים לפעול נגדו כי הם, דאע"ש ושולחיו, יפעילו את צה"ל נגד המאס באמצעות רקטה על שדרות. את המשוואה הזו צה"ל ומדינת ישראל צריכים לשבור. התיווך עם החמאס יכול, בתנאים מסויימים, להתבצע בשיתוף תורכיה למרות שלא חסרים ערוצים ישירים.
ג. מדינת ישראל צריכה להצהיר רישמית שהיא תגיב על כל ירי לשטחה "במקום, בצורה ובזמן שתבחר" ובלבד שהנוסחה לא תשמש כתירוץ לחוסר תגובה  אלא שהתגובה תהיה ברורה, מוחשית ובטווח סביר מזמן האירוע - לא עשר שנים, לדעתי גג חודש.
יש להזהר מאשליות - חזקה על ארגוני הטרור שהם ימצאו דרך משלהם, אולי כרגע עלומה לכולנו, כיצד לסבך את המצב בעתיד שהרי המלחמה היא רצף מתפתח של תגובות ותגובות נגד. גם החמאס וגם תורכיה עלולות, וודאי שזה יקרה לפחות במיקרה של החמאס, להתהפך ובמקום לשתף איתנו פעולה מתוך מצוקה, כפי שזה היום, לשתף פעולה עם דאע"ש דווקא. לשם כך צריך להיות ברור שהמדיניות זמנית, התגובה לא אוטומטית (טוב בכל מיקרה), האצבע תמיד על הדופק והשכל עובד שעות נוספות. אשליה נוספת שיש להגמל ממנה - אין לנו פתרון "מושלם" לעזה - רק פתרון יחסי כי שערי עזה, עוד מימי שמשון, כבדים מנשוא.
הסבב האחרון לאחר הירי על שדרות היה כשלון ישראלי, שימשנו כלי בידי דאע"ש והמדיניות החדשה, הכביכול חכמה, של שר הביטחון פשטה את הרגל טרם זמנה.

2 תגובות:

  1. תמיד תענוג לקרוא.
    תודה

    השבמחק
  2. אם חמאס מעוניין למנוע שימוש בצה"ל כשוט נגדו, עליו (כריבון...) להגיב בענישה חמורה נגד אותם אירגונים. ובא לציון גואל..

    השבמחק