האיחוד האירופי, עוד הרבה לפני המשאל הבריטי, הוכיח את עצמו כפושט רגל מוסרי שלא מסוגל להתמודד עם שינויים קיצוניים ושלא ניגמל מהתנשאות קולוניאלית. אעסוק במה שאני מכנה "שלשת ההסכמים" - זה שהתעלמו ממנו, זה שהופר בראש חוצות וזה שאינו חוקי על פי אמות המידה של האיחוד עצמו .
ההסכם הנעלם - הסכם בודפשט מ 05/12/1994 - בעת התפרקות ברית המועצות ב 1991 נישארו בתחום אוקראינה, בילורוסיה וקזחסטן מאגרי נשק גרעיני לחרדת העולם שחשש מתפוצה לא מבוקרת של הנשק הזה - לפי ההסכם, בקצרה, ערבו מעצמות המערב, בין השאר, לגבולות אוקראינה והביטחו לה סיוע כלכלי תמורת החזרת הנשק לרוסיה. הוקם אפילו סוג של מנגנון פיקוח. הנה, כעבור 20 שנה, ב 2014 נעלם, מנגנון הפיקוח והעולם השלים עם כיבוש קרים ןסיפוחה לרוסיה - הסנקציות האירופאיות הפעלו בעיקר נגד המשך הפלישה הרוסית למחוזות דונייצק בדרום מזרח אוקראינה.
ההסכם המופר - הסכם הידידות עם לוב מ 30/08/2008 - בחודש מרץ 2004 הודיעה לוב על וויתור מרצון על הנשק להשמדה המונית שברשותה, בעיקרו נשק כימי ותשתית גרעינית ראשונית. מאז החלה לוב בתהליך של קבלה מחדש למשפחת העמים, הסנקציות הוסרו, נחתמו הסכמי סחר ותיירות עם לוב ולוב קיבלה על עצמה לבלום את זרם המהגרים משטחה ודרכה לאירופה - שיא ההתקרבות היה "הסכם הידידות" עם איטליה שבו שולמו ללוב מיליארדי דולרים פיצויים על ה"קולוניאליזם" האיטלקי. ההסכם האיטלקי-לובי היה בגיבוי אירופי ובו התחייבות לובית להלחם בהגירה לאירופה, בשיתוף איטליה ועוד... לא ברור מה הניע את אירופה להפר את ההסכם, במרץ 2011 ופרוץ ה"אביב הערבי", גם כשלוב עמדה בו בדבקות. לוב לא פגעה באירופה, המשטר הרודני של קדאפי לא היה שונה במאום מזה של דיקטטורים ערבים אחרים שאירופה נהגה לחזר אחריהם ולנהל אתם עיסקאות והוא שהיה חתום על ההסכמים הגם שהיה "דיקטטור". ההסבר היחיד הוא ההתנשאות האירופית על זולתם, היומרה שהם מבינים את המזה"ת ואת הערבים יותתר מאשר הם את עצמם ולכן, כמו בימי סייקס-פיקו, הם גם יכולים ויש להם זכות להנדס לרצונם מישטרים וחברות רק כי ניקרתה, לתפיסתם, ההיזדמנות, גם ללא פרובוקציה. אירועי לוב הסתיימו באסון אחד גדול לאירופה עצמה שלא מסוגלת לעצור את גלי הפליטים, ללוב שנתונה מאז במילחמת מליציות ושבטים אכזרית ולפליטים עצמם שמוטבעים באלפים בים התיכון. נשק לובי התסיס מלחמות נוספות בניגריה, דרום סודאן וסיני. בעיקבות ההתעלמות מ"הסכם בודפשט" והפרת "הסכם הידידות" איזו מדינה עוד בעולם תסכים להתפרק מנשקה, משטחה, מצבאה ומעוצמתה תמורת ערבות בינ"ל, במיוחד תמורת ערבות אירופית. מעבר לשאלה של הסתמכות על אירופה יש צל כבד על שיקול דעתה המדיני והמוסרי.
ההסכם הלא חוקי - ההסכם בין האיחוד האירופי ותורכיה מ 18/03/2016 על פיו תסכים תורכיה לקבל חזרה פליטי חרב שהגיעו לאירופה ולמנוע המשך נדידתם של הבאים בתור לאירופה תמורת סיוע כלכלי אירופי נדיב ופטור מוויזות לתורכים באירופה. אירופה הייתה מהמעצבות העולמיות של האמנות והחוקים הנוגעים לפליטים והנה - דרך ההסכם, הפרה אירופה את האמנות שהיא עצמה עיצבה ובהם איסור להחזיר פליטים (אני מזכיר את ארגוני הזכויות שפעלו בישראל למען הפליטים בהשראת אותן אמנות) למקום שבו נשקפת להם סכנה ממשית.
בקיצור אירופה פשטה את הרגל מוסרית - התחיבויותיה הבין לאומיות התגלו כחלולות וחסרות תוקף וכפושטת רגל מוסרית היא לא יכלה להציע לאזרחיה אלא את נוחות הרגע וחיי השעה כשהעננים באופק מקדירים מיום ליום. לגבי ישראל - זו שאירופה מתעקשת, כשעולמה חרב, לעשות בנו מעשה לוב - הגיע הזמן למסור הצהרה מדינית שמעמתת את אירופה בצורה הכי בוטה עם שיקול הדעת, האחריות והתנהגותה שלה עצמה לא לפני עשור אלא ממש לאחרונה. יש להציגה בבוטות האפשרית כ"פושטת רגל מוסרית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה